מי מאיתנו לא ראה את זה קורה? אתם מגיעים לארוחת בופה במלון או לחג משפחתי, והצלחות נערמות באוכל בכמויות שאפילו אדם רעב במיוחד לא יוכל לסיים. למה זה קורה? האם זה רק כי אנחנו רוצים "להרוויח" את מה ששילמנו עליו, או שיש פה משהו עמוק יותר? ד״ר מאיה רוזמן מסבירה לכם.
בישראל, המזון הוא הרבה יותר מצורך בסיסי – הוא חלק מהתרבות, מההיסטוריה ומהזהות שלנו. אבל ההרגל לקחת כמויות גדולות לא מגיע רק מהאהבה לאוכל. יש לו שורשים היסטוריים, השפעות חברתיות וכלכליות, וגם תפקיד מנטלי. מה עומד מאחורי ההרגל הזה, ואיך הוא משפיע על כמות המזון שמתבזבזת בישראל? הנה הנתונים וגם הראיון עם פרופ' ניר אביאלי מחבר הספר "מדינה על האש".
היקף אובדן המזון
על פי דו"ח של לקט ישראל ו-BDO לשנת 2022, אובדן המזון בצריכה הביתית בישראל הסתכם בכ-990 אלף טונות, בשווי של כ-9.5 מיליארד ש"ח. פסולת מזון: ישראל מייצרת מדי שנה כ-2.4 מיליון טונות פסולת מזון, המהווים כשליש מהייצור המקומי. כ-50% מהמזון הנזרק היה ראוי למאכל אדם. דו"ח ממשלתי מציין כי ישראל מדורגת אחרונה מבין מדינות ה-OECD ביישום מדיניות להצלת מזון.
אז למה זה קורה? הנה כמה סיבות אפשריות:
- תסמונת "חייבים לנצל עד הסוף" – ישראלים מרגישים שהם צריכים "להרוויח" את מה ששילמו עליו, במיוחד בבופה.
- השפעה צבאית – הרבה ישראלים גדלו על הרגלי אכילה מהצבא: אוכל מוגש בכמויות גדולות, וצריך לקחת מספיק כי "לא בטוח שיש עוד".
- פומו (FOMO) קולינרי – חשש לפספס מאכלים שונים, ולכן אנשים ממלאים צלחת מכל דבר.
- ערך חברתי של אוכל – בישראל, אוכל הוא חלק מרכזי מהמשפחה והחברה. יש גאווה ב"לאכול טוב" ו"לא לצאת פרייאר".
- בופה חופשי מעודד הגזמה – כשאין מחיר ישיר לכל מנה, אנשים ממלאים צלחות יתר על המידה.
- מנות ענק במסעדות – מסעדות לעיתים מגישות מנות גדולות כי זה מייצר תחושת "תמורה לכסף".
ארוחות משפחתיות: הרבה יותר אוכל ממה שצריך
בישראל, ארוחות משפחתיות הן הרבה מעבר לאוכל – הן אירוע חברתי. כשמבשלים לארוחה משפחתית, הרעיון המרכזי הוא "שלא יחסר", מה שמוביל להכנת כמויות מזון ענקיות. לרוב זה מסתיים באוכל שנשאר לשבוע שלם בקופסאות פלסטיק במקרר. גם אם המטרה היא לשמור את האוכל לשימוש חוזר, לא כל האוכל נצרך בפועל, וכמויות גדולות עדיין נזרקות.
האם אפשר לשנות את ההרגל הזה?
במדינות אחרות קיימת תרבות של "הכנת כמות מדויקת" בלי עודפים גדולים, אך בישראל הקונספט של שפע באוכל הוא נורמה. האם בכלל ניתן להקטין את כמויות האוכל המבושל ולתכנן ארוחות חכמות יותר כדי להפחית בזבוז? לא בטוח. אבל אפשר לנסות להכין כמויות הגיוניות – אין באמת צורך להכין אוכל לשבוע שלם בכל מפגש משפחתי.
הנה כמה תובנות מהראיון עם פרופ' ניר אביאלי – האנתרופולוגיה של המטבח הישראלי:
בראיון עם פרופ' ניר אביאלי, מחבר הספר "מדינה על האש" הוא הסביר כי הנטייה הישראלית לקחת מנות גדולות בבופה ובמסעדות קשורה לשורשים היסטוריים עמוקים:
השפעות השואה והמחסור ההיסטורי
הדור שהגיע לאחר מלחמת העולם השנייה גדל עם תחושת חוסר ביטחון תזונתי, מה שהוביל לדפוסי אכילה של צבירת מזון ולקיחת כמויות גדולות.
"לא לצאת פרייאר"
תפיסה רווחת בתרבות הישראלית שגורמת לאנשים להרגיש שהם צריכים "להרוויח" כמה שיותר מכל הזדמנות, גם אם זה אומר לקחת יותר ממה שצריך.
העדפת כמות על איכות
בניגוד לתרבויות אחרות שבהן איכות המזון קובעת, בישראל אנשים נוטים לראות במנות גדולות סימן לארוחה משתלמת, גם אם הטעם והאיכות לא תמיד עומדים בסטנדרטים הגבוהים ביותר.
אביאלי מסביר שהתנהגויות אלו משתרשות עמוק בתרבות הישראלית, ולכן יהיה קשה לשנותן, אך ייתכן כי עם העלייה במודעות לבזבוז מזון ולקיימות, נראה שינוי הדרגתי בגישה.
לסיכום, ההרגל לקחת מנות גדולות בבופה ובארוחות משפחתיות מושפע מגורמים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים עמוקים. למרות הקושי לשנות דפוסים מושרשים, העלאת המודעות לבזבוז מזון ולחשיבה מתוכננת יותר יכולה לעזור בצמצום התופעה – כי לפעמים, פחות זה דווקא יותר.
לקורס של ד"ר מאיה רוזמן: איך משפרים את הבריאות ואיך יורדים במשקל בצורה שפויה והגיונית – לחצו כאן
