העיבוד הבימתי לסרט הקלאסי שזכה בשישה פרסי אוסקר לא רק הגיע לבמה הצנועה של בית לסין, אלא הפך אותה לזירת דרמה מרתקת. הכל אודות איב היא יצירה בבימוי של רוני ברודצקי, המעוררת מחשבה, המצליחה לשלב את עולם התיאטרון עם הרבדים הכואבים של התהילה והשאיפה להצלחה. הפקה יוצאת מן הכלל עם תפאורה מפוארת עליה אמונה שני טור. אלמנטים ייחודיים השולחים אותנו הישר לברודווי של שנות ה-50.
ההצגה מתמקדת במרגו קריין (מגי אזרזר), כוכבת תיאטרון מוערכת וקומיקאית מוכשרת, שמצליחה לשדרג כל יצירה לתופעה. יחד איתה נמצאים לויד רוברטס (תום חגי), התסריטאי המבריק, וקלמנט האוול (אסף יונש), הבמאי שמלווה אותה גם כבן זוגה. ביחד הם יוצרים את הלהיט שמסעיר את המדינה. עם זאת, הצגת התיאטרון לא יכולה לצאת לפועל בלי קארן רוברטס (זוהר מידן), בת הזוג של לויד, ומי שמשקיעה בהצגה.
לצידם נוכחת ליילה (אורה מאירסון), עובדת התיאטרון, שמפיחה חיים על הבמה ומובילה את העלילה. העלילה מסתבכת כאשר קארן פוגשת את איב (סוזאנה פפיאן), צעירה אמביציוזית שמעריצה את מרגו, ומשנה את כל התמונה. איב הופכת לעוזרת האישית של מרגו, ומתברר שהיא לא רק חרוצה ונאמנה, אלא גם פועלת בתשוקה אמיתית להצליח.
עם הזמן, היא מצליחה להעמיד את כל הסובבים אותה במבחן אמיתי של נאמנות ושאפתנות. הסיפור הופך מסובך יותר כאשר עיתונאי חריף בשם אדיסון דה וויט (אופיר וייל) נכנס לתמונה. מה שמתחיל כמפגש מקרי, הופך למערבולת של סתירות, שקרים וגילויים מפתיעים. החשיפה של האמת, שגורמת להרס ולהתפוררות, מהווה את השיא המרגש של ההצגה.
תוך כדי הצגת עולם התיאטרון, הצופים לא יכולים שלא לשאול את עצמם: האם שחקן טוב הוא כזה שמביא את עצמו לתוך התפקיד ומחייה אותו, או כזה שיכול להיכנס לכל דמות שנדרשת לו? כבר מהרגע הראשון על הבמה נדמה שדמותה של מרגו קריין מתכתבת באופן סימטרי עם אישיותה התוססת של מגי אזרזר. הניואנסים, המהירות, האובססיה לכל צליל ומימיקה שמקבלים ביטוי. אלה מספרים את דמותה האייקונית של אזרזר מחוץ למחזה.
אל מול זאת, מתווסף התהליך שעוברת הדמות של מרגו שלא רחוק בהרבה מהסיפור הפרטי של מגי, שהפכה מהצעירה הנועזת וחסרת הגבולות לאישה עוצמתית שמצליחה להביא לקדמת הבמה רכות ועדינות אשר ייחודיות רק לה. אם כך, דמותה של מרגו קריין נכתבה כמה עשורים קודם לכן, כך שמגי מוכיחה שוב, שכל תפקיד אליו תיכנס היא תהפוך אותו לשלה, ולא ההפך. כשם שהצהירה דמותה, "בלעדי כל המילים השנונות, המבריקות שלויד ברא, יהיו כמו אותיות מתות על מצבה". אזרזר, נותנת חיות ואותנטיות למילים, מכניסה אנרגיה וזרימה לכל תפקיד אליו היא נכנסת.
בעוד ההצגה עוסקת כל כולה במקום האישה והמאבק המתמיד למציאת האיזון בין חיי הקריירה והצלחה נשית בתוך עולם גברי. הניסיון לשמר את התכונות הנשיות אל מול אלה הגבריות כמעט ודוחקות הצידה את הגברים, אלא שתום חגי, אסף יונש ואופיר וייל מצליחים להציג דמויות עגולות שלא נופלות לבנאליות. אלא עוברים תהליכים עם הדמות ומתכנסים אל מול הטירוף שהעולם דורש מהם, הם לא לוקחים את הפוקוס אך גם לא נובלים אל מול העוצמה הנשית שעוטפת אותם. בתוך כך, כל דמות גברית שמוצגת אינה שטחית, אלא עגולה ומלאה. הם מצליחים להעביר את הסבל, ההתמודדות עם הטירוף של העולם המקצועי, וגם את הרצון להשתלב בו, בלי להיבלע בתמונה הגדולה של הכוח הנשי שסובב את הדמויות המרכזיות.
ולדובדבן שבקצפת, סוזאנה פפיאן, בדמותה של איב, מצליחה להפתיע עם יכולת משחק יוצאת דופן. כאשר בתחילה היא נתפסת כצעירה תמימה, ובהמשך מתגלה כשחקנית מבריקה שמסתירה את שאיפותיה הערמומיות מאחורי החזות העדינה. היא לומדת את מרגו ומנסה להפוך אותה לדמות שהיא בעצמה חולמת להיות. פפיאן לא רק נכנסת לנעליים גדולות אלא הופכת אותן לנעליים שלה.
לסיום, הכל אודות איב לא רק חושפת את מאחורי הקלעים של עולם התיאטרון, אלא גם שואלת את השאלות העמוקות ביותר על האומנות, על השאיפה להצלחה, ועל המחיר שמגיע עם האור הגדול. כל דמות בהצגה מתמודדת עם שאלת הזהות – מי היא באמת, ומי היא צריכה להיות כדי להצליח.
המסר החבוי שנישא בין השורות הוא לא רק על הקרב שבין נשים וגברים בתעשייה, אלא גם על הקרב הפנימי שמנהל כל אחד מאיתנו כדי לשמור על עצמו בתוך עולם שמשתנה כל הזמן, שדורש שינוי ומחייב להקריב חלקים מהותיים מהאני האמיתי. אולי, בסופו של דבר, כל אדם שמצליח להתממש בתנאים אלה, כמו דמותה של מרגו או איב, הופך להיות גרסה מעוותת של עצמו, כך שהשאלה האמיתית היא: מה נותר לנו כשאנו מסירים את המסכות?
ההצגה מביאה את הצופים אל המקום שבו אין תשובות פשוטות, רק שאלה אחת גדולה, עד כמה אנחנו מוכנים להקריב מעצמנו כדי להצליח בעולם שמחייב אותנו לשנות את עצמנו כל הזמן.
