"אני משחקת ב"היי אוון הנסן", ההצגה החדשה שלנו בתיאטרון הקאמרי, את האמא של קונור, נער בן 17 שמתאבד והיא מרגישה שיש לה האשמה על כך", מספרת אולה שור-סלקטר, מכוכבי המחזמר. "אני ניגשת לתפקיד הזה עם אמפתיה ענקית ובחיל ורעדה משחקת את האם שחווה אובדן כה קשה. זאת, כשיש לי בגיל הזה בת, מעין ואני רואה מקרוב את בני-גילה".
בהצגה החדשה, אולה מגלמת את אמא של קונור, נער שהתאבד בגלל קשיים חברתיים. יניב סוויסה מגלם את בעלה, נוי הלפרין היא הבת שנשארה להם. אחרי שבנם מתאבד והם שבורי לב, הם חושבים בטעות שאחד הנערים בשכבה – אוון הנסן – היה חבר טוב שלו ומכניסים אותו למשפחה, והקהל נחשף להתמודדות של כל אחד מהם עם המצב.
כשהיית בגילם, האם גם את סבלת מנידוי חברתי כפי שמתרחש בהצגה?
"לא הייתי אומרת שנתקלתי בנידוי, אבל כעולה חדשה חוויתי נעורים לא פשוטים וכזרה חיפשתי את דרכי בעולם וכנראה מצאתי".
אחרי תפקידי-ענק שגילמת בקאמרי, כמו אלקטרה, לורה ב"ביבר הזכוכית", אנטיגונה, ינטל וסאלי בולס ב"קברט", האם זה מבחינתך הימור להעמיס על גבך הצגה חדשה, שטרם הוצגה בארץ?
"אני לא שחקנית שמחפשת תפקידים ראשיים והם מגיעים אלי בזה אחר זה. 'הימור'? – בוא, נאמר שזה יותר אתגר. מהבחינה הזאת, לא משנה לי אם מדובר בהצגה שהוצגה בארץ או לא. חשוב לי שאעשה את התפקיד הכי טוב שאפשר".
מלבד המחזמר "היי אוון הנסן" מגלמת שור-סלקטר בימים אלה גם את דמותה של אלמיר בקומדיה המוליירית "טרטיף" ואף משתתפת ב"מי שלא נולד", הפקה לציון מלאת 80 שנה לחנוך לוין, מחזאי שהיא מיעטה להופיע בהצגותיו. כמו כן היא בין משתתפי "ימים טובים פי אלף", מופע המתבסס על חומרים שנכתבו בעקבות ה-7 באוקטובר וגם "גרושים", הצגת-מקור המתגלגלת בטפטופים זו העונה הרביעית, כשבין שחקניה בעלה, מיכה סלקטר, מי שהזוגיות שלה עמו נרקמה בהצגת "עיר הנפט".
כששור-סלקטר נשאלת אם בהופיעם יחד על הבמה הם מגניבים בהסתר מהקהל שאלות מהבית כמו "האם כיבית את הגז?", או האם הבאת לחם מהמכולת?", היא משיבה מניה וביה: "על הבמה? – "לא, ממש לא אם כי אנחנו מאוד נהנים לשחק יחד. כלומר, אנחנו משתמשים על הבמה בזוגיות שלנו בחיים. מיכה הוא הפרטנר הטוב ביותר ששיחקתי איתו אי-פעם, אבל יש הפרדת כוחות. כי בית זה בית ותיאטרון זה תיאטרון".
מה החלום שלך?
"אין לי תפקיד-חלום. ואם כבר, התפקיד הבא זה החלום".
