פאפא ג'ו ביידן הוא שקרן בוטה והתגלמותו של שקר סוטה המקיים את דמוקרטית הפנטום של אמריקה.
רק האורווה המוכרת של פרטיזנים מזדמנים המופיעים ברשתות חדשות בכבלים בארה"ב ותמים מטופשים שנאחזים ברעיון הפנטסטי שאמריקה היא מודל עיר נוצצת-על-גבעה של חירות, שוויון ואחווה, תכחיש את המהותי. האמת של משפט הפתיחה הבוטה הזה.
זו הסיבה שהברוההה המוגזמת על פניו הצפוי של פאפא ביידן אל חֲנִינָה בנו הסורר לאחר שהתעקש שלא יממש את זכותו להניף שרביט נשיאותי ולמחוק את הרשעותיו הפליליות של האנטר, נראה לי שמפספס נקודה גדולה וברורה יותר.
כל הנשיאים משקרים. זו הדרך האמריקאית. זה תמיד היה. זה תמיד יהיה.
אכן, ישנן שתי תכונות מוגדרות שכל נשיא אמריקאי חייב להחזיק בהן כדי למלא את חובותיו ואחריותו. הם חייבים להיות מסוגלים לשקר בקלות כמעט פתולוגית והם חייבים להסתפק בפקודה לאחרים להרוג ללא הפסקה או ניצוץ של חרטה.
נשיאים משקרים לגבי מלחמה. הם משקרים לגבי שלום. הם משקרים לגבי משא ומתן על "הפוגה". הם משקרים לגבי "מודיעין" המיוצר על ידי שירותי ריגול שהעסק שלהם הוא הונאה. הם משקרים לגבי גישור על הפילוג בין עשירים לעניים. הם משקרים לגבי הגנה על "חפים מפשע" מבית ומחוץ. הם משקרים לגבי מניעת הכחדה של הפלנטה.
הם משקרים בקשר לסליחות. הם משקרים כשהם מניחים את ידם על תנ"ך ונשבעים "לשמור, להגן ולהגן על חוקת ארצות הברית". השקר הגדול מכולם הוא כשהם מרגיעים את "העם האמריקני" – שוב ושוב – שהם, בלי להיכשל, יגידו את האמת.
מה שמעלה שאלה הכרחית: למה הם משקרים?
הם משקרים כדי לשכנע את הפתי שנשיאים הם "שוכני שלום" שמתנגדים למלחמה במקום לתדלק סכסוך בכסף ובנשק.
הם משקרים כדי לטשטש את העובדה שכנשיא, מחויבותם העיקרית היא לשרת את האינטרסים הפרוכיים של מעטים על חשבון הרבים.
הם משקרים כדי לקדם מיתוס שאמריקה היא סמל של תקווה וחופש כדי להכחיש את התיעוד ההיסטורי שלפיו נשיא ארה"ב אחרי נשיא היה האדריכל חסר החרטה של אובדן וסבל בקנה מידה כמעט בלתי מובן ברחבי העולם הסוער הזה.
שותפותו הנלהבת של ביידן לרצח העם המבוצע ביעילות כה אכזרית וקטלנית בשרידים השוממים של עזה והגדה המערבית הכבושה היא עדות משכנעת יותר לעבר, ההווה, וללא ספק, העתיד המובהק והאנטי אנושי של אמריקה.
הנשיא ה-46 של אמריקה עבר את מבחן הלקמוס שכל נשיא חייב לעבור. ביידן הוכיח לאורך כהונתו הספטית כנשיא כי היה לו, לאורך כל הדרך, את הדברים הנכונים כדי להיות מפקד העליון.
וכמו נשיאים רבים אחרים שקדמו לו והם, כמובן, מיועדים ללכת אחריו, לביידן יהיה מקדש – המכונה בלשון הרע כספרייה נשיאותית – שנבנה לכבודו כדי לחגוג את המתקן שלו לשקר ולהרוג.
אז, מחנות הדו-קרב על מה שמרכיבים את ה"ימין" וה"שמאל" באמריקה, שמצד אחד היפרבולי מוציאים את ביידן על התקפתו הצבועה על "שלטון החוק", ומצד שני, מגנים על מעשה האהבה המובן של הנשיא, שניהם אשמים לא רק בנאיביות, אלא בסטנדרט כפול בולט המאשש את טבעם הלא רציני ביותר.
מתנגדיו של ביידן מייללים כמו תינוקות כועסים על כך שהוא ויתר על התחייבות חגיגית לא להעניק לבנו השני, הבעייתי, חנינה, משום שהם היו משוכנעים בנאמנותו הבלתי מתפשרת של הנשיא הזה בעבר ל"נורמות" החוגרות את "הניסוי הדמוקרטי" האמריקאי.
זה עשוי לבוא, אני חושד, כגילוי לאלה זרועי הכוכבים האלה, אבל האליטות המפונקות והחזקות בוושינגטון הבירה ומחוצה לה – שמכתיבות את התנאים וההגבלות של "הניסוי" האמריקאי – מעולם לא נאלצו לעמוד בשום דבר. מה"נורמות" הפיקטיביות שלך.
יש מערכת חוקים מזכה עבור המושלים ומערכת שונה בהחלט של כללים מפלילים עבור הנשלטים.
תערוכה א': אף אחד מהקן המגחכים של הפלוטוקרטים בוול סטריט שהנדסו את מרבץ המשכנתאות הסאב-פריים שגרר את הקריסה הקרובה של כלכלת ארה"ב המזויפת וגרם לצער ולמצוקה שכזו בקרב "מיין סטריט" אמריקה, לא הוחזקו אפילו במידה מופרכת של החשבון.
במקום זאת, הם קיבלו כרטיסים מוזהבים, לכל החיים-לא-אל תלכו-ל-Rikers, וחילצו אותם על ידי לגיון משלמי המסים האמריקאים "הצווארון הכחול" שהם גרמו להם נזק, לעתים קרובות ללא תיקון.
באופן לא מפתיע, הם זכו לניקוד השחתת שלטון החוק הזה על ידי רצף נשיאים צייתנים.
בליגה מאושרת עם הפטרונים והתורמים האסירים שלהם בוול סטריט, אף נשיא מכהן אף פעם לא הואשם, שלא לדבר על הורשע ונכלא, כמו מיליוני "עמיתיהם" בעלי המזל הרבה פחות.
יראי שמים, שומרי חוק, צופים כולם.
אני מציע להמון "אני בהלם, מזועזע שהנשיא שיקר" להוציא טישו ולטפח את דמעות התנין המביכות שלו.
באשר לכותב ה"וושינגטון פוסט" ואחיו הדומים ב-CNN וב-MSNBC, שהתחרטו בפניית הפרסה של פאפא ביידן אך נתנו לו קרדיט על כך שהציל את ילדו מגורל לא נעים מכיוון שזה מה שכל אבא היה עושה, כנראה שהמתנצלים המבולבלים האלה דורשים להזכיר האנטר המסכן והקטן הזה הוא גבר נשוי בן 54 שאמור להיות אחראי למעשיו הבלתי חוקיים ולפופ שלו הוא נשיא ארצות הברית.
מאזני הצדק אינם עיוורים כאשר אבא שלך יכול להרים את כיסוי העיניים ולהציץ טוב וארוך אל הנאשמים ברציף כדי לברר אם הם קשורים אליך או לא.
אבא ביידן צריך לחסוך גרם מרחמיו לקורבנות הראויים של "עיוות הדין" הרווחות ב"מערכת המשפט" חסרת החסכה של אמריקה, אשר כולאת באופן שגרתי את העניים, המיעוטים, העבריינים הלא אלימים והחפים מפשע, אשר, במקרים רבים ומקוממים, עומד בפני עונש מוות.
לקראת זה – אעז לומר את זה – רק לסיים, מוטב ליידן להקדיש זמן במהלך ימיו המתמעטים בתפקיד כדי להתקשר לפרויקט התמימות – קבוצה של מתנדבים מכובדים שעובדים קשה כדי לשחרר את הנידונים – ולבקש את עצתה על מי כדאי לו. סליחה הבא.
זה עשוי למתן את הכתם המביש על "האמת" וה"צדק" שהוא השאיר מאחור.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
