איורו, ניז'ר - זה היה רק כמה דקות לפני השעה 7 בערב ביום שישי בתחילת יוני כשקני* ו-10 אחרים נמלטו אלימות בצפון מזרח מאלי הגיע למחסום בלבזנגה, קרוב לגבול עם ניז'ר.
שישה גברים חמושים, שלושה מהם לובשים עייפות צבאיות, עצרו במחסום את הגברים והנשים שהחלו את דרכם מכפרם ברגל ביום הקודם.
"הם (החמושים) הפרידו בין הגברים לנשים", אמר קאני, בן 17. "ואז שלושה מהם הורו לכל ארבע הבנות שעשו את המסע לעבור לאוהל קטן (הגברים החמושים הוקמו ליד המחסום).
"הם התחלפו לאנס אותנו באיומי אקדח", אמר קאני, ששוחח עם אל-ג'זירה מביתו של חוואי קטניות מקומי בעיירת הגבול הניג'יראית אייורו, עיירה על הגבול עם מאלי, שבה התיישבו פליטים מאלי רבים. בשנים האחרונות והיכן היא גרה בשבועות האחרונים מאז חציתה לניז'ר.
לבושה בצעיף חום ושמלה צבעונית, המתבגרת נראתה מפוחדת ומדוכאת, ראשה מורכן, תוך כדי דיבורה.
מאז החוויה הקשה, היא אמרה, היא נהייתה מבועתת בכל פעם שהיא רואה גבר עם אקדח.
"שוטרים וחיילים מפחידים אותי כי הם מזכירים לי את האנשים שאנסו אותי".
קורבנות האונס היו כולן נערות צעירות שאמרו שהן התחננו לתוקפיהן שלא יפגעו בהן משום שהן מותשות ורעבות בעקבות המסע הארוך שעשו ללא מזון ומספיק מים.
"כל מה שאמרנו נפל על אוזניים ערלות", אמרה ל"אל ג'זירה" קומבה*, נערה נוספת בת 17 שנאנסה גם היא. "בשלב מסוים, הם התחילו להכות אותנו עם הרובים והשוטים שלהם רק כדי לוודא שהפסקנו לדבר".
קומבה, שהייתה לבושה בצעיף שחור ושמלה בצבעי כחול, חום ולבן, הייתה קודרת לאורך כל הראיון שלה עם אל ג'זירה. המחשבה על אירוע האונס מחרידה אותה, אמרה.
"בכל פעם שאני נזכר במה שקרה לי בגבול, אני מפחד מאוד", אמר הנער. כמו קאני, היא גרה בביתו של חקלאי הקטניות באיורו מאז שהגיעה לניז'ר.
השניים נמלטו יחד מאואטגונה שבמזרח מאלי בעקבות סדרת התקפות על העיירה על ידי קבוצות חמושות ממה שמכונה המדינה האיסלאמית בסהרה הגדולה (ISGS).
ברחו מהאלימות, יותר מ-10,000 מאליאנים מצאו מקלט באיורו, עיר עתיקה הניצבת על אי בעל שם בנהר ניז'ר. חלקם מתגוררים באוהלים שנבנו לפליטים על אדמה יבשה ומאובקת ממש מחוץ לעיר, בעוד שאחרים מצאו מקלט אצל משפחות מקומיות בתוך העיירה, שבה המקומיים עוסקים בעיקר בחקלאות ומוכרים בשוק מוצרי מזון וחיות.
כשקני וקומבה הגיעו לראשונה לאיורו, הם בילו כמה ימים בהתנחלות הפליטים לפני שנכנסו ללב העיר בחיפוש אחר עבודה ופגשו את חקלאי הקטניות שהציע להם לעבוד בחווה שלו ושמח לארח אותם.
אבל, למרות שהתיישבו במהירות בביתם החדש, הם מאמינים כעת שהדרך לניז'ר הייתה טעות.
"לא ידענו שאנחנו עומדים להתמודד עם עוד גיהנום בניסיון לעזוב את מאלי", אמר קומבה. "אם היינו יודעים שמישהו ינסה לאנוס אותנו, היינו עוזבים את אואטגונה לקהילה אחרת במאלי".
בעוד הגברים החמושים, שחלקם חושדים בקאני וקומבה היו חיילים מאליים בגלל חולצות ההסוואה הצבאיות שלבשו, התעללו מינית בבנות, הגברים שאיתם נסעו נצטוו לשכב על הבטן כשמצחיהם נוגעים בקרקע.
"יכולנו לשמוע את הנשים צועקות ומתחננות בפני (הגברים החמושים) שישחררו אותן", אמר סיידו קמארה בן ה-40, אחד מהגברים שעשו את המסע מאואטגונה וכיום מתגורר בהתנחלות הפליטים באיורו. "לא יכולנו לעשות כלום כי הגברים היו חמושים והתכוונו לירות בנו אם נעז לנסות לחלץ את הנשים".
הקורבנות מעריכים כי ההתעללות נמשכה כשעה. כל אחד משלושת הגברים החמושים שליוו את הבנות לאוהל, לדבריהם, אנס את ארבעתן.
"הם אמרו לנו שהדרך היחידה שבה נוכל לעבור לניז'ר היא אם נקיים איתם יחסי מין ושלא נוכל להגיד להם לא", אמר קומבה. "הם שחררו את כולם רק לאחר שאנסו את הבנות ותפסו כסף מהגברים שהיו להם מזומנים בכיסם".
אל-ג'זירה יצרה קשר עם ממשלת מאליה בנוגע להאשמות נגד חיילי מאליה ב-17 ביולי, ולאחר מכן שוב ב-22 ביולי, אך לא קיבלה תגובה.
"הם אנסו שם כמעט כל אישה"
זו הייתה הפעם השנייה שגם קאני וגם קומבה, שהתגוררו באותו מתחם באואטגונה, סבלו מאלימות מינית בארצם.
במרץ 2023, בערך באותו זמן כך דיווח ארגון Human Rights Watch קבוצות חמושות שבסיסן בצפון מאלי ביצעו רציחות נרחבות, אונס וביזה בכפרים בצפון מזרח המדינה, לוחמים הסתערו על הרחוב בו התגוררו הבנות, שרפו כמה בתים, תפסו מספר גברים ונשים התעללו מינית, כולל שני המתבגרים.
"הם (הלוחמים) נכנסו למתחם שלנו מאוחר מאוד בלילה ואנסו שם כמעט כל אישה", אמר קני, שאביו ואחיו היחיד נחטפו על ידי הלוחמים באותו לילה ומאז לא שמע מהם. "בערך 10 מאיתנו נאנסו באיומי אקדח על ידי חמישה גברים".
התקפות על קהילות נפוצות במאלי, מדינה מערב אפריקאית רגועה שסבלה שנים של חוסר יציבות. המדינה נכנסה לעימות בשנת 2012 כאשר בדלנים טוארגים מקומיים שנתמכו על ידי לוחמים מרדו בצפון.
שנה לאחר מכן, המתיישבות לשעבר צרפת התערבה, ושלחה כוח של 1,700 כוחות לסייע לכוחות מאלי בריסוקם, אך מאז הלוחמים התארגנו מחדש והתפשטו לכמה חלקים אחרים באזור הסאהל, במיוחד לבורקינה פאסו וניז'ר, ופתחו בהתקפות על צבא מאלי ושומרי השלום של האו"ם והבטחת שחלקים מהאזור יישארו חסרי ביטחון ובלתי ניתנים לשליטה.
בשנת 2020, הנשיא דאז, איברהים בובאקאר קייטה, נאלץ לעזוב את תפקידו בהפיכה בראשות אסימי גויטה, קולונל בצבא שלאחר מכן השתלט במלואו על הממשלה כאשר הושבע לנשיא צבאי ביוני 2021.
החרפה הגוברת בין מעצמות המערב, שהביעו חוסר הסכמה מההפיכה, לבין מנהיגי הצבא דחקו את צרפת מהמדינה. הממשלה הצבאית של מאליה, במטרה להביס את המורדים והלוחמים הבדלנים בצפון, פיתחה קשרים עם צבא רוסיה וקבוצת שכירי החרב של וגנר שלה, אך הברית נאבקה לשים קץ לפעילויות המורדים שנראה שהסלימו, במיוחד מאז המדינה הורתה למשימת שמירת השלום של האו"ם הידועה בשם משלחת היציבות המשולבת הרב-ממדית במאלי (MINUSMA) ול-15,000 חייליה הבינלאומיים לצאת בשנה שעברה.
"מאז ששומרי השלום של האו"ם עזבו בשנה שעברה, חמושים איסלאמיסטים תוקפים קהילות בצפון מזרח על בסיס קבוע", אמר אדמה טראורה, חקלאי בן 45 שנמלט מאואטגונה לאיורו באוגוסט האחרון, לאל-ג'זירה.
בחודש מאי חזרו הלוחמים למתחם בו גרו קאני וקומבה, שרפו את הבתים שם וחטפו כמה גברים. שתי הבנות היו בין מספר אנשים שנמלטו ללא פגע. הם בילו ימים שלמים בבניין נטוש ממש מחוץ לאואטגונה לפני שהחלו במסעם לכיוון ניז'ר.
"עזבנו את בתינו רק עם הבגדים שלבשנו, מכיוון שלא היה לנו זמן לאסוף אף אחד מהחפצים שלנו", אמרה קומבה, שהשאירה את הוריה ושני אחיה מאחור ואין לה מושג אם הם עדיין בחיים. "אם לא היינו בורחים, יכול להיות שנהרגנו".
המסע לניז'ר היה ארוך וקשה עבור קאני וקומבה. לאחר שהגברים החמושים שאנסו אותם בגבול נתנו להם להמשיך בטיול ליעדם, הם הגיעו לאיורו כשהם מותשים וחולים אך הצליחו למצוא מקום לינה בהתנחלות לפליטים.
הנערות אינן היחידות מאואטגונה שדיווחו שנאנסו על ידי גברים חמושים, החשודים כחיילים, בזמן שניסו לחצות אל ניז'ר ממאלי.
שבוע לאחר שקני וקומבה הגיעו לאיורו, הייטה*, אישה בת 45, שמכרה בעבר מוצרי מזון בשוק באואטגונה, אמרה שהיא ושתי נשים נוספות נאנסו באיומי אקדח על ידי גברים במדי צבא באותו מחסום. ליד הגבול עם ניז'ר בזמן שהם ניסו לברוח ממאלי.
הייטה עזבה את אואטגונה כדי להימלט מהתקפות תכופות של קבוצות חמושות בעיירה. באחד הפיגועים הללו לפני יותר משנתיים נהרגו בעלה ושני בניה על ידי לוחמים שאנסו אותה תוך כדי.
"כבר היה חושך כשהגענו למחסום וארבעת הגברים במדי צבא שפגשנו שם אילצו אותנו להיכנס לאוהל קטן שם הם התחלפו לאנס אותנו", סיפרה הייטה לאל-ג'זירה. "בתחילה סירבנו לתת להם לעשות את דרכם, אבל כשהם התחילו להכות אותנו עם הנשק שלהם, לא הייתה לנו ברירה אלא להיכנע".
כפי שהיה במקרה של קאני וקומבה, להיטה ולשאר הנשים הנוסעות הורשו להמשיך במסעם לניז'ר רק לאחר שהאנסים שלהם סיימו להתעלל בהם. "החוויה הייתה אחת הגרועות בחיי", אמרה הייטה, שבסופו של דבר הגיעה לאיורו עם הקורבנות האחרים יום לאחר שהאירוע התרחש.
"נאנס על ידי רוסים"
דיווחים על אונס על ידי מורדים ולוחמים אחרים במאלי גדל מספרם מאז החל הסכסוך ב-2012. אבל כוחות הנתמכים על ידי הממשלה, כולל שכירי החרב הרוסים שגויסו לסייע להם, הוסיפו מאוד לאירועי אלימות מינית במיוחד בשלוש השנים האחרונות.
פשיטות תכופות של חיילים ממאליים וצבאות צבאיים רוסים גרמו לתושבים המקומיים לפחד וחרדה יותר.
"אם זה לא חמושים שתוקפים בתים והורגים אנשים, אלה חיילים לבנים והצבא מענים ומתעללים מינית בכפריים", אמרה הייטה, אשר – כמו מקומיים רבים במאלי – מתייחסת לצבאות רוסים כאל "חיילים לבנים". "החיים במאלי הפכו להיות כל כך מסוכנים."
"חיילים מאליים ורוסים שטוענים שהם נלחמים בחמושים האלה עצרו ועינו כפריים שהם מאשימים שהם פועלים למען המחבלים", הסביר טראורה.
אֶשׁתָקַד, כך אמרו מומחי האו"ם שמאז 2021, הם קיבלו דיווחים מתמשכים ומדאיגים על הפרות זכויות אדם הכוללות אונס ואלימות מינית שבוצעו על ידי הכוחות המזוינים של מאליה וכוחות הצבא הרוסיים, והוסיפו כי "קורבנות של מה שנקרא קבוצת וגנר מתמודדים עם אתגרים רבים בגישה לצדק ותרופות בגין הפרות זכויות האדם, לרבות אלימות מינית, ופשעים נלווים שבוצעו נגדם, במיוחד לאור הסודיות והאטימות סביב פעילותו של וגנר במאלי".
למרות שהייטה לא עברה התעללות מינית על ידי צבאות צבאיים רוסים במהלך שהותה באואטגונה, היא אמרה שכמה נשים שהכירה בבית סיפרו לה שנאנסו בעבר על ידי הרוסים באנסונגו, עיירה הממוקמת כ-77 ק"מ (48 מייל) צפונית לאואטגונה. .
"שני סוחרים, שעברו מאוחר יותר לאואטגונה, סיפרו לי שחיילים לבנים אנסו אותם במתחם שלהם לאחר שעצרו את בעליהם שהם האשימו בעבודה עם חמושים", אמרה הייטה. "הנשים נאלצו לעזוב את אנסונגו עם ילדיהן כי חששו לביטחונן".
פקידי ממשל במאלי ווגנר לא הגיבו לבקשות של אל-ג'זירה להגיב.
ככל שהזוועות במאלי נמשכות, אלה ששרדו את ההתעללות עדיין חיים עם העינויים.
"בכל פעם שאני רואה אדם עם אקדח, אני חושש שהוא הולך לאנוס אותי", אמר קאני, שכמו קומבה והייטה לא פנה לבדיקה רפואית באיורו בגלל חשש לסטיגמטיזציה.
"אני פשוט לא יכול להתגבר על ההתעללות שהתמודדתי איתי במאלי".
*השמות שונו כדי להגן על אנונימיות.
