זה יהיה מועיל להבהיר מה באמת מוצע לפלסטינים כחלק מהפתרון המבורח הזה לסכסוך בישראל-פלסטין.
עדויות לרצח עם בפלסטין נתנו השראה לכמה צופים בולטים בתקשורת ובאקדמיה המערבית להציע "פתרונות". משמעות הדבר היא התעוררות מחדש של מה שמכונה פתרון שתי המדינות, כלומר לספק לפלסטינים מדינת לאום משלהם – כזו שתתקיים בשלום עם ישראל.
עדיף להשאיר לפלסטינים לדון בעתידם שלהם. אבל, למען ההשכלה שלי, זה יהיה מועיל לדעת אם מה שמוצע ב"פתרון שתי המדינות" הוא אותו ניאו-קולוניאליזם ישן, במיוחד מכיוון שנראה יותר ויותר אפשרי שהדיבור הזה על שתי מדינות עשוי להפוך ליותר מהתחבולה זה עכשיו. כלומר, יותר מהסחת דעת שנוצרה כדי להציג את ישראל ואת המערב כשחקנים רציונליים, מודרניים המחויבים באמת לשאיפה ל"שלום באזור", אך מאמציהם מתוסכלים על ידי הטרור הפלסטיני האטאביסטי. "פתרון" העולה מרצונם הטוב של המתנחלים, שאוב מהחזה ההומניטרי של העוסקים במסע ההשמדה.
אימפריאליזם או "דיפלומטיה בינלאומית" עשויים לרקוח דבר ולקרוא לו מדינה. מדינה לרוץ לצד המדינה האמיתית. מדינה צדדית. בדיחה של ארוחת ערב מחלק אחד של המדינה, שני חלקים סוהר הכלא. "מדינת פלסטין", אם כי עטופה ב"זכות קיום" מפוקפקת יותר, עשויה אכן להופיע בשלב הבא באבולוציה של המתנחלים-קולוניאליזם בפלסטין.
אבל ראינו את לידתן של מושבות "פוסט" כאלה בעבר – שמות של מושבות זוכות ל"מדינות עצמאיות" וצפויות להישאר בהתנהגות טובה לטובת ובטחון אדוניהם לשעבר. האם זה מה שנחזה בפתרון שתי המדינות? האם המדינה השנייה תהיה מדינה סוג ב'? פלסטין שמתקיימת בהנאתו של האויב ומחויבת להבטיח את בטחון אויביה? מנהיגיה הנבחרים (או הנבחרים) השתלמו כדי לבלום את זרם העקורים (שיוקמו ל"מהגרים") שעדיין מנסים לחזור לאדמתם שנלקחה? היכן דיכוי המתנחלים של "ערבים מורדים" מואצל למשטרה של המדינה הפוסט-קולוניאלית החדשה כדי שאלימות קולוניאלית תוכל להיות מיוצגת כ"אלימות פוליטית"? והוסבר בדוכנים ובדלפקי החדשות כ"אינסטינקטים הדכאניים של תרבות הנוטה לסמכותיות"? היכן שעינויים של מתנגדים והכאת מפגינים אינם עוד סחר של מתנחלים-קולוניאליזם, אלא כעת "עוד כישלון של הדמוקרטיה בעולם המתפתח?" האם הצבא הישראלי יעזוב את עזה כמו שמשטרת דרום אפריקה עזבה את סוטו בתקופת האפרטהייד – וימלא את ההבטחה למכת שרביטים מייצגת יותר מבחינה אתנית?
האם מה שמציעים לפלסטינים דומה ל"עצמאות" של אפריקאים או אמריקה הלטינית? האם יונף דגל חדש רק כדי להיות מנומר בדם של כורים שובתים ומשוררי מחאה מחברות הנפט וקורבנות מלחמות האזרחים שיארכו לשמור על קובלט במחירי שוק הפשפשים? האם הנשיא החדש של המדינה הזו והמושל הקולוניאלי ה"עוזב" – או הכיבוש – יפגינו לחיצת ידיים ידידותית בהעברת הכוח? והאם המושל ימשוך את הנשיא החדש וילחש לו לאוזנו שהוא יכול להיות סמוך ובטוח שמשפחתו תוטס לאירופה או לדובאי במקרה של התקוממות או לטיפול רפואי בתמורה לשליטה בכל הנמלים ואספקה אמינה של מנוסים עבודה?
האם מדינת פלסטין המתוכננת תהיה כמו המושבות ה"לשעבר" של צרפת שניתן לחדור למרחב האווירי שלהן כרצונה והזהב והאמנות שלהן מוחזקים בקופת פריז לשמירה? האם מוצרים חקלאיים זולים ומינרלים יוזמנו פנימה ביד אחת אבל יירו לעבר המהגרים, יפנו לאחור ויפנו לטבוע בים או יגוועו ברעב במדבריות ובמחנות מעצר ביד השנייה? האם האדמה שניתנה למדינה העצמאית החדשה תהיה בשליטת משפחות של גברים שלפני מאה שנה כתבו שהיליד יהיה לנצח מועמד לא מתאים לשלטון עצמי? ומי במקרה תומך במפלגה הפוליטית המתנחלת "הרפורמית" בראשות מנהיגם השמרני ה"יליד" הנבחר המחייך לרוחב על חוטי המריונט שלו? האם "ייפתחו" משאבי הטבע לעסקים קנדיים שמחזירים שינוי רופף בצורת סיוע, ממציאים זהות לאומית של החברה האלטרואיסטית תוך אבל על "הסיפור העצוב" של קונגו שהיא מחזיקה בצווארון?
האם זה המצב השני של פתרון שתי המדינות? דה-קולוניזציה אקדמית? מיתוג מחדש של החנק הקולוניאלי כיציאה ממנו? החלפת המשמר מממשל קולוניאלי לממשל קולוניאלי סגן? הממשלה הפוסט-קולוניאלית אינה אלא מדריך טיולים מהולל לניאו-קולוניאליזם?
אם כך, זה מסביר מדוע הליברלים במערב זועקים לכך בחרדה, נבוכים מכך שהאלימות המכוננת הגלויה של המתנחלים-קולוניאליזם עדיין לא הפכה לאלימות בחדר האחורי של "המדינה הפוסט-קולוניאלית" הבעייתית ושישראל, משום מה, לא הפכה ובכל זאת החליפו את הריגוש של הסמבק והדרישה לשלטון הלבן בנורמליות של ניאו-קולוניאליזם ומעצמה לבנה רב-תרבותית שבה הצמחים הם כעת השקעות זרות ישירות, ברוני הרכבת כיום מומחי פיתוח, מנהלי ארגונים לא ממשלתיים ומנכ"לים עבור סטארט-אפים ירוקים. אולי המדינה השנייה תהיה מלאה בנשים לבנות בונות בארות בתמונות עם ילדים פלסטינים מחייכים ומתנחלים לשעבר מוחאים כפיים לעצמם על הצדקה שלהם, שם ייאמר שהפיצויים כבר שולמו בצורת חנויות כלבו שנבנו על גבי ערים ילידים שרופים מקומות עבודה חדשים שנוצרו בתעשיית השירותים.
לא משנה מה המדינה השנייה המוצעת, מה שלא ניתן להבין או להעלות לדיון הוא שחרור המושבות. זה לא נכון שהקולוניסטים רוצים שלום בכל אזור. אם כן, הם לא היו מתנחלים. כל מדינה שאושרה ונעזרת על ידי מעצמה קולוניאלית לא תצפנה בעיצובה נתיב מילוט מכוח גזעני. כאשר המתנחל מדבר על "חופש" בכל מקום ובכל זמן, הם מתכוונים לחופש לעשות מה שרוצים עם המתיישבת, לחופש של אדון העבדים והמתנחל ולכבול בלתי מופרע של קורבנותיהם.
שחרור מוענק, מדינה עצמאית שנמסרה, הסכם חתום נוטה לגרום לכך שמסוקים יעקרו שכונות ודורות של מתנחלים נאלצים לרצות מאסר עולם של עבודת פרך על אדמה גנובה. משמעות הדבר היא יציאה למעמד התחתון העולמי ודרישה שתתנהג יפה ותפגין הכרת תודה על עצמאותך.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
