לאחר חודשים של לחימה עצימה ואחרי שחלף מועד הנסיגה של צה"ל מלבנון בהתאם להסכם הפסקת האש (ישראל כידוע השאירה כוחות בחמש נקודות שהוגדרו כקריטיות להגנה) – בלבנון מחפשים אשמים. טוני חורי, פרשן העיתון הלבנוני "אלנשרה", כותב היום (רביעי) טור בו הוא מפרט מי הם האשמים במצבה של לבנון כעת.
מדבריו של חורי עולה שבלבנון מבינים מדוע ישראל מתעקשת לאחוז בחמש הנקודות בשטחה, לצורך הגנה על יישובי הצפון. מכאן הוא שואל את עצמו – איך הגיעה לבנון למקום בו היא נמצאת. ראשית, מסביר חורי שארגון הטרור חיזבאללה מיצב את עצמו כאבן נגף לישראל והיווה מקור לדאגה מתמדת עבורה.
הוא מסביר שחיזבאללה עשה דברים שצבא לבנון לא יכול היה לעשות מול ישראל, בין אם נוכח הגבלות בינלאומיות ובין אם נוכח חימושים בהם אחז חיזבאללה שלא קיימים אצל צבא לבנון. עולה מדבריו שאם היו בידי צבא לבנון התנאים הדרושים – יתכן והיה תוקף את ישראל באותו אופן בו התנהל חיזבאללה.
שנית, חורי מסביר שכעת, לאחר חיסול הבכירים והמכות הקשות שספג ארגון הטרור חיזבאללה, ארגון חיזבאללה למעשה גמור – "אפשר לומר שזה הסתיים מבחינה צבאית". לכן, מעביר חורי את האשמה לדרג המדיני – "מכאן ניתן להאשים את המפלגה, בכך שניהלה מלחמה שאת תוצאתה לא ציפתה".
הוא מוסיף ומפרט: "יש המאשימים את המדינה בכך שהיא לא נקטה בפעולה או מימשה את הבטחותיה בדבר הצורך לתת אמון באמריקאים ובקהילה הבינלאומית כדי להבטיח עצמאות ולשמור על ריבונות".
מכאן, עובר חורי לעסוק באמריקאים וביתרון שהם נותנים לישראל על פני לבנון: "אם אמריקה שמה את ישראל במקום הראשון, איך אפשר לצפות שהיא תעדיף את לבנון על פניה? האם יש אדם שפוי שיאמין שהממשל האמריקני יאפשר ללבנון לאיים על ישראל או לעמוד בדרכה?".
מחשבה זו, מסביר חורי, היא שהובילה את חיזבאללה לטרור (או בעגה המקומית "ההתנגדות"). אך הוא מזהיר – אם ההנהגה הלבנונית הנוכחית תבחר בדרך זו, היא תמיט אסון על לבנון ואנשיה: "הפעם, המפלגה לא תוכל למלא את התפקיד שמילאה מאז ומתמיד בעשרים השנים האחרונות, אלא כל פעולה צבאית שתנקוט תהיה חסרת תועלת ותגרום לסבל ואסונות ללבנונים, לאובדן חיי אדם ולפגיעה ברכוש ותשתיות".
חורי מסיים את הפרשנות שלו בהתבטאות דרמטית – הוא למעשה מגדיר שישראל היא הריבון בלבנון ובאיזור לעתיד הנראה לעין. הוא מגדיר שלמדינת לבנון אין כל אפשרות "לחשוף את ישראל לסכנה" ולכן "המשוואה החדשה היא למעשה שליטה ישראלית בלבנון ובאזור כולו לתקופה לא ידועה. זאת, עד שכוחות במדינות הסובבות יתחזקו – מהלך שיתכן ויארך פרק זמן ארוך מאוד".
