בסתיו הקרוב, הקמפוסים של ארצות הברית יהיו שטופים במה שהווארד צין כינה "טירוף הבחירות". זה יהיה אבן יסוד של ממש בתרבות הקמפוס. אוניברסיטאות יארחו מסיבות צפייה בדיונים. הרפובליקנים והדמוקרטים בקמפוס ישלחו שולחן במרכזי הסטודנטים שלנו, ויתרמו כדי לגייס חברים ולארגן אירועי קמפוס. הפקולטה תעודד סטודנטים להשתתף בתכנות קמפוסים מוכווני בחירות. כונני רישום בוחרים יציגו מניעים לא מפלגתיים לעידוד השתתפות סטודנטים במירוץ הקרוב לנשיאות.
התלמידים הללו אינם זרים לטירוף הבחירות. זה זמן רב לימדו אותם שאשרור השיטה האמריקאית באמצעות הצבעה היא פוליטיקה פר אקסלנס. גם כיתות ה-K-12 שלהם היו חדורות בשכל הישר הזה. הצבעה, אם כן: חובה אזרחית מקודשת. לצד כתיבה לנבחרי ציבור, נאומים באירועים בעירייה או פנייה לקונגרס, לימדו אותם שככה עושים פוליטיקה בארה"ב.
אבל ברגע זה, השכל הישר האלקטורלי של אמריקה נמצא במשבר. אם תיבת הדואר הנכנס שלי היא אינדיקציה כלשהי, התלמידים של היום נדהמו מאקלים הדיכוי שעמד בפני הפגנות נגד רצח עם בשנה שעברה. רבות מההתקוממויות הללו הסתיימו בפעולות משטרתיות ומשמעת אקדמית עבור מארגני סטודנטים. לסטודנטים האלה יש מושב בשורה הראשונה באקלים מקארתיסטי, כזה שראה את חברי הסגל שלהם מפוטרים, צונזים או ממושמעים – כולם בצד אחד של שאלת פלסטין. סטודנטים אלה מפקפקים בכך שמערכת האקדמיה תעשה הכל כדי לקדם את צמיחתם הפוליטית או האינטלקטואלית.
את המציאות הזו הם רואים משתקפת בשיטת הבחירות.
הם רואים מעט אור יום בין עמדת שתי המפלגות לגבי רצח העם. בעצרת קמאלה האריס באוגוסט פרצו מפגינים בקריאות "קמאלה, קמאלה, אתה לא יכול להסתתר / אנו מאשימים אותך ברצח עם". התגובה שלה? "אם אתה רוצה שדונלד טראמפ ינצח, אז תגיד את זה. אחרת, אני מדבר." תרועות תמיכה סוערות בהריס הטביעו את המפגינים.
באשר לטראמפ, הוא אמר שהוא ייתן לנתניהו את כל הכלים שהוא צריך כדי "לסיים את מה שהוא התחיל".
הדרישה המרכזית של מתנגדי עזה באמריקה, הפסקת משלוחי הנשק לישראל, היא מעבר לחיוורון עבור נבחרי הציבור באמריקה. זה לא – ולפי ההיגיון של בניית אימפריה אמריקאית, לא יכול – להיות בקלפי.
חקרתי זמן רב את מחזורי הבחירות האמריקאיות, במיוחד דפוסי הצבעה מוסלמים-אמריקאים. בעבודת השטח שלי, ציינתי תסכול דומה בקרב מוסלמים בעלי מודעות פוליטית בארה"ב. כיצד משתתפים במחזור בחירות כאשר שני הצדדים מבטיחים התרחבות נלהבת של המיליטריזם והשיטור האמריקאי, מלחמה ומעקב? כיצד, שאלו אנשי הקשר שלי בעבודת השטח, ניתן לאשרר את הפנים הדו-מפלגתיות של האימפריה?
כיום, אינספור סטודנטים במכללה מתמודדים עם רגע דומה לבוא אל ישו. שוב, ההצבעה הופכת ל"מבחן רב-ברירה כל כך צר, כל כך מופרך, שאף מורה שמכבד את עצמו לא היה נותן אותו לתלמידים", כפי שאמר צין.
הם קולטים את מה שאיג'אז אחמד כינה את "החיבוק האינטימי של הימין" של הליברליזם. הם רואים בוז והשתיקו את המחבלים בוועידה הלאומית הדמוקרטית; הם רואים שחובבי צד שלישי מתביישים על כך שהם נמנעים ממועמדי הממסד. הם רואים את שני המועמדים הגדולים שניהם דוחפים את מדיניות הגבול הקשוחה שלהם כלפי המהגרים, ואף אחד מהצדדים לא מזכיר את ההרס של אמריקה במדינות שמהן מהגרים אנשים.
לא פלא שהתלמידים האלה מובסים. הם תופסים מעט תקווה בקלפי לאמריקאים שרוצים להפעיל נחישות פוליטית, ולמדו אותם שהקלפי היא המקום של הסוכנות הפוליטית שלהם. עבורם, דבריו של WEB Du Bois נשמעים נכונים: "יש רק מפלגה רעה אחת עם שני שמות, והיא תיבחר למרות כל מה שאני יכול לעשות או לומר".
האקלים הפוליטי של היום נותן שקר להבטחה של "לעולם לא עוד". בתור המושבים הגבוהים ביותר של בנק הכוח הפשע הגדול ביותר, לומדים צעירים מנוכרים עמוקות.
עבור מחנכים ביקורתיים, הרגע הזה מהווה גם אתגר יוצא דופן וגם רגע שניתן ללמד.
מצד אחד, נותרה לנו המשימה ההרקוליאנית להתמודד עם השכל הישר האמריקני, אותן קשקושים לגבי ההצבעה שמאכילים אותנו בכפית מרגע שנכנסנו לכיתה ללימודי חברה: שאנשים מתו על זכותנו להצביע, האגרוף הזה. הקלפיות שלנו היא חובה אזרחית מקודשת, שאחד משני המועמדים הללו חייב להוות רע פחות.
מצד שני, ניתנת לנו ההזדמנות ללמד שהיסטוריה עשירה נשארת לעתים קרובות מחוץ לתכניות הלימודים שלנו – כזו שמראה כיצד פעם אחר פעם, שינוי מהותי לא הושג בקלפי, אלא על ידי המונים מאורגנים ומשכילים שהעלו דרישות בלתי מתפשרות מהקלפיות. המעמד השליט. זו הזדמנות ללמד כיצד הקלפי הפכה, בניגוד לחוכמה הרווחת, לכלי משמעת, עצם המושלכת לציבור נסער כדי לשכך את תסיסתו, לדחוף את חזית ההשתתפות האזרחית. זו הזדמנות לערוך עם תלמידינו מחקר על הצעדים האנטי-דמוקרטיים המבלבלים המעוגנים בפוליטיקה האמריקאית.
מחנכים מודעים היטב לכך ששיבוש פרדיגמות הוא אבן יסוד בחשיבה ביקורתית, שהשבר של השקפת עולם מספק אדמה פורייה לפדגוגיה טרנספורמטיבית. הרגע הזה היה רגע משבש פרדיגמה. לכך עלינו להיות מוכנים.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
