לאחר שהרגה יותר מ-42,000 פלסטינים בקצת יותר מ-12 חודשי לחימה בעזה, הרבה מהסיבות שישראל ציינה לתחילת הסכסוך נותרו לא ממומשות, אומרים אנליסטים לאל-ג'זירה.
ביטחון הפנים שלה נראה מעורער אף יותר מאשר כשהחלה בלחימה ב-7 באוקטובר, יום התקיפה בראשות חמאס בדרום ישראל שבמהלכה נהרגו 1,139 בני אדם וכ-250 נלקחו בשבי.
ישראל טענה ביום חמישי כי הרגה את מנהיג חמאס יחיא סינוואר, שהואשם בתכנון הפיגוע ב-7 באוקטובר, אדם שלדבריה זה זמן רב הוא שורש כל הרוע. אבל במקום לדבר על הפסקת אש ולנהל משא ומתן להחזרת השבויים, נראה היה שישראל נעשתה עוד יותר לוחמנית.
הרמטכ״ל: ״לא נעצור עד שנתפוס את כל המחבלים שהיו מעורבים ב-7/10 ונשיב את כל החטופים הביתה״ pic.twitter.com/40aG1MnUqF
— צבא ההגנה לישראל (@idfonline) 17 באוקטובר 2024
תרגום: הרמטכ"ל: "לא נעצור עד שנתפוס את כל המחבלים שהיו מעורבים ב-7/10 ונחזיר את כל החטופים הביתה".
החזיתות
ישראל פתחה בהתקפות צבאיות על חזית אחת ולאחר מכן שנייה לאחר התקפות ה-7 באוקטובר 2023.
זה התחיל בעזה, החלה במלחמה במובלעת הנצורה שאחרי יותר מ-12 חודשי לחימה השיגה מעט מלבד מותם של עשרות אלפי אזרחים.
יותר ויותר היא מוצאת את עצמה חוזרת לאזורים שהכריזה בעבר על פנויים, בטענה שלוחמי חמאס שהכריזה על הרחקה התאגדו מחדש.
ב-8 באוקטובר 2023, ארגון חיזבאללה הלבנוני החל בחילופי אש חוצי גבולות עם ישראל, במטרה לכוון מטרות צבאיות ישראליות כדי ללחוץ עליה להפסיק את טבח הפלסטינים בעזה.
ישראל הגיבה לפיגועי חיזבאללה בהתקפות אוויריות על אזורים אזרחיים, ולעתים קרובות טענה לאחר התקיפה כי היא "כיוונה נכסים נסתרים של חיזבאללה" – תירוץ שהיא השתמשה בו לעתים קרובות בעזה לאחר שהרג מאות בני אדם במתקפות שהיא הכריזה כיועד לאחד. "מפקד חמאס".
בזמן שנלחמה, ישראל נראתה באופן מוזר מרותקת למלחמה כמושג.
עבור ישראלים רבים, אמר האנליסט התל אביבי אורי גולדברג, במהלך 12 החודשים האחרונים, מלחמה הפכה לחלק מקיומה של ישראל.
"אנשים מאמינים שמלחמה היא הכרחית", אמר. "אנחנו מאמינים בזה בלהט, גם אם אנחנו כבר לא יודעים למה או לאיזו מטרה. אנחנו פשוט יודעים שלא משנה מה הבעיה, מלחמה היא הפתרון".
בינתיים, 12 חודשים של התקפות עקובות מדם על עזה ולאחרונה גם לבנון גרמו לשינויים חברתיים עמוקים יותר בישראל, והחריפו את השסעים שנמשכו זמן רב ויצרו תהומות בחברה שאנשי אקדמיה ישראלים הציעו כי היא על סף קריסה.
הגאות והשפל
השנה האחרונה עוררה את הפוליטיקה הישראלית עם הקמת הקבינט הקואליציוני של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות ה-7 באוקטובר 2023, והחריפה את עלייתם של גורמי הימין בפוליטיקה הישראלית. הפלגים הללו כבר היו מחוזקים בזכות התפקיד הבולט שמילאו בקמפיין לדחוף שיפוץ שיפוטי כדי להגביל את הפיקוח המשפטי על מדיניות הממשלה וחקיקה פרלמנטרית.
בגוף החדש פעלו במקביל עולים פוליטיים יחסית, כמו השר לביטחון לאומי מהימין הקיצוני איתמר בן-גביר ושר האוצר החרדי-ציוני בצלאל סמוטריץ', שהעניקו לעצמם וטו אפקטיבי על מדיניות ישראל, וכתוצאה מכך גדלה. קול בשיחה הלאומית.
במסווה של הכרח להחזיר את השבויים בעזה, התקדמו באופן משמעותי המטרות של שני השרים ושל הקהילה ההולכת וגדלה שלהם – שנוטות יותר להתפשטות לאדמות פלסטיניות.
בשנה האחרונה הפך מנגנון ביטחון הפנים של ישראל, שאחראי על השיטור בכל הארץ, כמעט לשלוחה ישירה של השר שלו, בן-גביר.
עם מינויו של סגן מפכ"ל הנוקשה דניאל לוי למפקד המשטרה באוגוסט, שיבח אותו בן גביר כמי "בעל אג'נדה ציונית ויהודית" ש"יוביל את המשטרה לפי המדיניות שקבעתי לו".
מדיניות זו כוללת את תוכניתו של בן-גביר להקים "משמר לאומי" מתנדב שייפרס לנוכח התסיסה הפלסטינית הנובעת מחטיפת אדמות ישראלית, פשיטות מזוינות והכנעה כללית של הפלסטינים בארצם.
בגדה המערבית הכבושה, לאחיו האידיאולוגי של בן-גביר ולחברו המתנחל סמוטריץ' יש כעת כוח שאין שני לו בבנייה עם הזכות לתפוס אדמות פלסטיניות להתנחלויות ישראליות בניגוד לחוק הבינלאומי ושוויון סמכות להטיל וטו על בנייה פלסטינית.
'ימני פרוע' מבריח ישראלים
בתגובה הן לפיגועי חמאס והן לעלויות האנושיות והכספיות של ניהול מלחמה בעזה, גברו החלוקה בין מה שישראלים רבים רואים כרוב החילוני ה"רציונליסטי" שלהם לבין מה שעיתון "הארץ" הגדיר כ"ימני הפרוע" שלו. עם אנליסט אחד שאמר לאל-ג'זירה שישראל קרובה לסכסוך אזרחי יותר מאי פעם.
ההשלכות של זה מתבררות יותר ויותר לרבים בקרב האליטה החילונית המסורתית בישראל, שדורבן על ידי עליית הימין הקיצוני, עוזבים בשקט את הארץ, כך נכתב בדו"ח של שני אקדמאים ישראלים מובילים.
מבלי לצטט מספרים ספציפיים, המחברים הציעו כי היקף היציאה היה כזה שההפסד כתוצאה מכך בהכנסות המדינה והפער המתרחב בחברה הישראלית, "יש סבירות ניכרת שישראל לא תוכל להתקיים כמדינה יהודית ריבונית במדינה. בעשורים הקרובים", נכתב בעיתון שפורסם במאי על ידי הכלכלן ופרופסור יוג'ין קנדל ורון צור, רשות במינהל ממשלתי.
"צלקת לאומית גדולה"
במהלך השנה החולפת, ההתקפות בראשות חמאס ב-7 באוקטובר וגורל השבויים היו קווי המעבר. החזרת השבויים ממשיכה להטריד את הישראלים ולעורר את ההפגנות הגדולות ביותר של המלחמה עד כה.
"אני לא חושב שהכאב, ההשפלה והכעס של ה-7 באוקטובר באמת נעלמו", אמר שגריר ישראל לשעבר ויועץ הממשלה אלון פנקס לאל-ג'זירה.
"היו הפסקות קצרות, כמו זו שלאחר ההתנקשות ב(מנהיג חיזבאללה חסן) נסראללה, אבל… 7 באוקטובר והיעדר החטופים יצרו צלקת לאומית גדולה, שעדיין לא הבנו באמת את מידתה.
"זה יימשך. כמה זמן, אני לא יודע, אבל זה יימשך", אמר.
העניין נוצל על ידי פוליטיקאים מכל גווני הקשת הפוליטית של ישראל, הכאב שהותיר היעדרותם של השבויים משמש לתמיכה במתקפה הצבאית האכזרית של הממשל על עזה.
ובכל זאת, למרות הסתערות ישראלית שלדברי אנליסט ההגנה חמזה עטר צמצמה חלק ניכר מהיכולת של חמאס, לוחמי חמאס נותרו נוכחות צבאית פעילה בשטח.
"היכולת של חמאס להעלות עוד 7 באוקטובר הוסרה", אמר עטר. "עם זאת, לחמאס יש עדיין הרבה לוחמים".
בכירי חמאס דחו את הטענות הישראליות לפיהן הקבוצה הושמדה ככוח צבאי ובמקום זאת דיברו על "דורות חדשים" שגויסו בעקבות ההתקפות הישראליות על המחנות, בתי החולים ואזורי המגורים של עזה.
"אני יודע שישראל טוענת שהרגה בין 14,000 ל-22,000 מהם, אבל הם לא ממש יודעים", אמר עטר.
"הקבוצה עדיין עורכת התקפות מתואמות ומתוזמנות היטב על מסדרון נצרים (רצועת האדמה המבוצרת שהוקמה על ידי הצבא הישראלי שמפצלת את עזה) וכן כובשת מחדש במהירות אזורים שישראל פינתה בעבר", אמר.
למרות חיסולו של המנהיג המדיני של חמאס איסמעיל הנייה ביולי – שמשקיפים בינלאומיים ו משפחות השבויים אמר הפך את הסיכוי לשובם פחות סביר – לחמאס יש כוחות שישראל לא יכולה לנצח, הסביר עטר.
"הכוח הגדול ביותר של חמאס טמון ביכולתו לממשל אזרחי. בכל פעם שהיא מוציאה את הדחפורים שלה (לפינוי נזקים מתקיפות ישראליות); מציג את המשטרה, שמחזירה את היציבות; ומייצרים את כל התשתית של השלטון המקומי, הם סותרים קו ישראלי, והייתי אומר, מערערים את התוכניות של ישראל להפריד את עזה לאיים הניתנים לשליטה", אמר.
עָתִידִי
בעוד נתניהו ממשיך לנהל את המלחמות על עזה ולבנון, משקיפים בישראל מצביעים בדאגה על מה שהם מתארים כנטייה ה"משיחית" ההולכת וגוברת של פעולות האיבה.
"אין תוכנית, אין אסטרטגיה, כלום," התייחס פנקס לאינטראקציות שלו עם פקידים.
"מאז הריגתו של נסראללה, נתניהו הפך למשיחי מן המניין. מצד אחד, זה באמת מוזר, אבל זה גם מתאים לאופן שבו הוא רוצה לראות דברים,… כמלחמת ציוויליזציה.
"הוא באו"ם (בספטמבר) אומר להם שהוא נלחם במלחמה שלהם. לפני כן, הוא היה (בקונגרס של ארצות הברית ביולי,) ואמר שהוא נלחם על הערכים שלהם.
"הוא רואה את עצמו כסוג של צ'רצ'יל, שדוחף לאחור את טבעת האש של איראן. זה לא אדם שהולך לתבוע שלום, לא עד שהמחדלים שלו ב-7 באוקטובר יתאפקו והוא מרגיש מוצדק.
"זה טירוף מוחלט."
