דיר אל-בלח, רצועת עזה, פלסטין – הפלסטינים ברצועת עזה התעוררו ביום חמישי לקול הפצצות מחודשות, והוסיפו חשש לשמחה שחשו לשמע הידיעה על הפסקת אש בין ישראל לארגון הפלסטיני חמאס בלילה הקודם.
הם מקווים שמשמעות ההכרזה היא קץ למלחמתה של ישראל בת 15 החודשים, שהרגה יותר מ-46,700 פלסטינים והותירה עוד אלפי נעדרים. אבל הזכרונות שלהם מהמלחמה לא ייעלמו בזמן הקרוב.
בדיר אל-בלח במרכז עזה, אנשים רבים נעקרו מאזורים אחרים במובלעת לאחר שנמלטו מבתיהם בעקבות התקפות ישראליות או פקודות ישראליות לעזוב או להתמודד עם הפצצות.
הם נאבקו כדי לשרוד. רבים איבדו את הקרובים והיקרים להם ומרגישים ברי מזל שהם בחיים. אבל מה שיבוא אחר כך עדיין לא ידוע. וכשההרס ברחבי עזה כל כך ברור וישראל לכאורה לא מוכנה לעזוב את השטח לבד, מלכודות רבות צפויות בעתיד.
אל-ג'זירה שוחחה עם אנשים בדיר אל-בלח למחרת ההכרזה ביום רביעי על הפסקת האש, בעודם ממתינים ליישום שלה ביום ראשון. הנה מה שהיה להם לומר:
עוד טראומה צפויה להגיע
נאהד אל-וור הוא פסיכיאטר שנעקר עם משפחתו ממחנה הפליטים בורייג' בתחילת המלחמה לאחר שביתו נהרס. כיום הוא עובד במרפאת דיר אל-בלח וגם מתנדב בזמנו לפגוש אנשים המבקשים עזרה פסיכולוגית על הטראומות שעברו במהלך המלחמה.
זה מרגיש מאוד נחמד. אנחנו כל כך שמחים. זה מרגיש כאילו זה עיד. אנו מקווים שהתחושה הזו תישאר לנצח ושלא נראה עוד שפיכות דמים. אנו מקווים שלא נראה את זה שוב ושלא נצטרך לעבור את החוויה הזו שוב. כולנו איבדנו אנשים. איבדתי את אחי, את האחיין שלי, את האחיין השני שלי ועוד קרוב משפחה.
אני חושש שבימים הקרובים נראה עוד הסלמה. זה טבעם של הפוליטיקאים הישראלים. לפני החתימה על הפסקת אש או לפני שהפסקת אש נכנסת לתוקף, מנסים כל הזמן להסלים את ההרג יותר ויותר. קצב ההרג מתעצם. בשנת 2014, ביום האחרון של המלחמה, איבדתי את אחותי וילדיה.
עדיין קיים חשש גדול שההנהגה הישראלית עלולה לחזור בה מהסכמות, וקצב ההרג גדל ביומיים-שלושה האחרונים, אז אני מתפלל לאלוהים שזה לא יקרה.
לאחר המלחמה, יהיו מספר רב של אנשים הסובלים ממצבים פסיכולוגיים קשים מאוד – ממתחים ופוביות ומהפחדים שהם חיו. ייתכן שמצבים אלה ועייפות פסיכולוגית עלולים אף להחמיר ולהתפתח מעבר לדיכאון.
חייב להיות טיפול לאנשים האלה. אפילו לפני כמה ימים היה לי מקרה של קשישה שבנה נפטר. היא סבלה מבעיות נפשיות קשות והחלה בפגישות פסיכיאטריות כדי לסייע במצבה.
"איבדנו הרבה אנשים יקרים ויקרים"
יסמין אל-הלו היא אם לאחד במקור משוג'איה, פרבר של העיר עזה. היא נעקרה לדיר אל-בלח לפני שנה.
בכנות, אי אפשר לתאר את הרגשות שלי. זו הייתה שמחה גדולה, בכיתי ושמחתי בו זמנית. בכיתי בגלל הדברים שקרו לנו. זה לא היה קל, ויש הרבה עצב. ליבם של אנשים פצוע. החוויה הייתה נטל כבד וקשה מאוד.
איבדנו אנשים. חלקם נעדרים, חלקם נלקחו על ידי הכיבוש (הישראלי) וחלקם נרצחו. באופן כללי, אני שמח ששפיכות הדמים והאלימות הולכים להיפסק, אבל יחד עם זאת, אני עצוב כי איבדנו הרבה אנשים יקרים ויקרים. אבל זה קרה, וכל מה שאתה יכול לעשות זה להתפלל לאלוהים.
ברוך השם, הפסקת האש לא תקרוס והיא תימשך גם הפעם. בכנות, הייתי מעדיף הפסקת אש מיידית כי היומיים הקשים הללו היו גרועים יותר מכל השנה האחרונה. הם רוצים להעצים את ההפצצות ואת הטירוף שהם עושים.
מקווה לטיפול בחו"ל
מוחמד אל-מודאוווי קיבל פיזיותרפיה בגין פציעה בעמוד השדרה ששיתקה את רגליו בבית החולים אל-עמל בחאן יונס כשהוא אומר שהוא נלקח על ידי כוחות ישראליים והואשם במעורבות בפיגועים בראשות חמאס ב-7 באוקטובר 2023 דרום ישראל, דבר שהוא מכחיש. הוא מסביר כי הוחזק במעצר בינואר 2024 למשך כחודש, במהלכו הוכה.
הטיפול היה גרוע מאוד. כתוצאה מההזנחה הרפואית פיתחתי כיבים. לא נתנו לי לזוז. כשהיו משכיבים אותי על צד ימין או על צד שמאל, הם לא היו מסובבים אותי, ובגלל זה פיתחתי את הכיבים. הידיים שלי הפכו לכחולות כתוצאה מהלחץ המתמיד מהאזיקים.
הבריאות שלי התדרדרה עם חוסר התזונה. הם לא האכילו אותנו. עינינו היו מכוסות. לא היה לנו מושג מה הם מכינים לנו לשתות. הם אפילו חתכו לי את הרגליים כדי לראות אם אני יכול להרגיש אותם או לא. כשהתחלתי לדמם, לא היה אכפת לחבוש אותו. אני מקווה שמכיוון שאני נכה, כעת ניתן להפנות אותי לטיפול בחו"ל.
אני עכשיו אופטימי ומלא תקווה בגלל הפסקת האש. אתמול הייתה הפעם הראשונה שצחקתי מאז שהמלחמה התחילה. הרגע הזה נפלא, במיוחד עבור הילדים שלי. אלוהים ירחם על נשמות הקדושים.
"לעולם לא נוכל לשכוח"
סאלח אלג'פאראווי הוא עיתונאי בן 27 שנעקר מצפון עזה במהלך המלחמה. הוא התפרסם בעזה בזכות הסרטונים שלו המסקרים את המלחמה ואומר שהוא קיבל איומים רבים מישראל על עבודתו.
זו הייתה חוויה רעה, אחת הגרועים שחוויתי במהלך חיי. כל הסצנות והמצבים שעברתי במהלך 467 הימים הללו לא יימחקו מזיכרוני. את כל המצבים שעמדנו בפניהם, לעולם לא נוכל לשכוח אותם.
אבל תחושות השמחה היום עם תום המלחמה הזו גורמות לנו לשכוח – אפילו במעט – את מה שעברנו. שה' ישמור על ביטחון ובטיחות עבורנו ברצועת עזה. לאחר סיום המלחמה נחזור לצפון רצועת עזה, גם אם בתינו ייהרסו ולא יישאר מהם דבר. בעזרת השם, נבנה אותם מחדש.
שילמנו מחיר יקר במלחמה הזו. איבדנו את הקולגות שלנו, איבדנו את המשפחות שלנו, איבדנו את החברים שלנו. נמנעו מאיתנו הדברים הפשוטים ביותר שאתה יכול לדמיין. נמנע מאיתנו להיות עם משפחותינו במשך 467 ימים.
בכנות, חייתי בפחד לכל שנייה, במיוחד אחרי ששמעתי מה אומר עלי הכיבוש הישראלי. חייתי את החיים שנית לשניה, בלי לדעת מה תביא השניה הבאה.
נותרו עוד יומיים (עד הפסקת האש), ואני מקווה שאלוהים יקל עלינו.
