קרלוס נבארו אכל טייק אאוט מחוץ למסעדה בווירג'יניה לאחרונה כשקציני ההגירה תפסו אותו ואמרו שיש הוראה לסילוקו מהמדינה.
מעולם לא היה לו מפגש עם החוק, אמר מר נבארו, בן 32, והוסיף כי הוא עבד במפעלי עופות.
"ממש כלום."
בשבוע שעבר הוא חזר לגואטמלה בפעם הראשונה מזה 11 שנים, והתקשר לאשתו בארצות הברית ממרכז קבלה למגורשים בבירה גואטמלה סיטי.
הניסיון של מר נבארו עשוי להיות תצוגה מקדימה לסוג הגירושים המהירים המגיעים תחת הנשיא טראמפ לקהילות ברחבי ארצות הברית, שבה מתגוררים רבים כמו 14 מיליון מהגרים לא מורשים.
אמרו שהממשל, שהבטיח את הגירושים הגדולים ביותר בהיסטוריה האמריקאית, מתחיל אותם כבר ביום שלישי. בנאום ההשבעה שלו ביום שני, הבטיח מר טראמפ "להתחיל בתהליך של החזרת מיליוני ומיליוני חייזרים פליליים בחזרה למקומות מהם הגיעו".
מצבו של מר נבארו מספק הצצה למשמעות של גירוש המוניים במדינות אמריקה הלטינית בקצה השני של צינור הגירוש.
פקידים שם מתכוננים לקבל מספר משמעותי של אזרחים, אם כי ממשלות רבות אמרו שכן לא הצליח להיפגש עם הממשל הנכנס בנוגע לדחיפת הגירוש שלו.
לגואטמלה, מדינה קטנה וענייה שהצטלקה ממלחמת אזרחים אכזרית, יש אוכלוסייה לא מתועדת משמעותית בארצות הברית. כ-675,000 גואטמלים לא מתועדים חיו במדינה בשנת 2022, לפי מרכז המחקר Pew.
זה עושה את זה אחת ממדינות המוצא הגדולות ביותר למהגרים לא מורשים בארצות הברית, אחרי מקסיקו, הודו ואל סלבדור, ומעבדה לאופן שבו גירושים המוניים עשויים לשנות גם את החיים מחוץ לארה"ב.
בשנה שעברה קיבלה גואטמלה כשבע טיסות גירוש בשבוע מארצות הברית, לפי פקידי הגירה, שמתורגמים לכ-1,000 איש. הממשלה אמרה לבכירים בארה"ב שהיא יכולה להכיל לכל היותר 20 טיסות כאלה בשבוע, או כ-2,500 איש, אמרו הגורמים הרשמיים.
במקביל, ממשלת גואטמלה פיתחה תוכנית – שהנשיא ברנרדו ארוואלו מכונה "חזור הביתה" – להבטיח לתושבי גואטמלה העומדים בפני גירוש שהם יכולים לצפות לעזרה מהקונסוליות בארצות הברית – ובמקרה של מעצר והרחקה – "קבלה מכובדת".
"אנחנו יודעים שהם מודאגים", אמר קרלוס רמירו מרטינס, שר החוץ. "הם חיים עם פחד עצום, וכממשלה, אנחנו לא יכולים פשוט להגיד, 'תראה, אנחנו גם מפחדים בשבילך'. אנחנו חייבים לעשות משהו".
התוכנית של גואטמלה, שאותה שיתפה בפגישה של שרי חוץ מהאזור במקסיקו סיטי בשבוע שעבר, חורגת מהדאגות המיידיות שממשלות רבות באזור חולקות – כמו איך לשכן או להאכיל מגורשים בלילה הראשון שלהם.
הוא מתייחס גם לאופן שילוב מחדש של תושבי גואטמלה המגורשים בחברה.
התוכנית, המתמקדת בקישור מגורשים לעבודות ושימוש בכישורי השפה והעבודה שלהם, נועדה גם להציע תמיכה נפשית לאנשים המתמודדים עם טראומת הגירוש.
מבחינה מעשית המשמעות היא שכאשר מגורשים יורדים מהמטוס, עובדי ממשלה יראיינו אותם בהרחבה, כדי לקבל תמונה מפורטת של החוזרים לארץ, העזרה הדרושה להם וסוג העבודה שהם יכולים לעשות.
מומחים אומרים כי נראה כי התוכנית של גואטמלה משקפת ציפייה לא נאמרת מצד ממשל טראמפ שממשלות אמריקה הלטינית לא רק יקבלו את אזרחיהן המגורשים – אלא גם יפעלו כדי למנוע מהם לחזור לארצות הברית.
מבחינה היסטורית, אנשים רבים שנשלחו חזרה למולדתם הסתובבו וניסו לחזור, "אפילו בנסיבות קיצוניות", אמר פליפה גונזלס מוראלס, ששימש ככתב מיוחד של האו"ם לזכויות אדם של מהגרים.
לפי נתוני המשרד לביטחון המולדת של ארה"ב, בערך 40 אחוז מהגירושים בשנת 2020 היו מעורבים באנשים שגורשו לפני כן ונכנסו מחדש למדינה.
הדינמיקה הייתה במשך שנים "בעצם דלת מסתובבת", אמר מר מרטינס, שר החוץ של גואטמלה, בראיון.
מר טראמפ שואף לשנות זאת.
"כשהעולם כולו צופה בנשיא טראמפ והממשל שלו מגרשים המוני פושעים בלתי חוקיים מקהילות אמריקאיות בחזרה למדינות מוצאם", אמרה קרוליין לאוויט, דוברת המעבר לטראמפ, באימייל, "זה ישלח מסר חזק מאוד שלא בוא לאמריקה אלא אם אתה מתכנן לעשות את זה מיד, אחרת תישלח הביתה."
כבר עכשיו, מספר המעברים הלא חוקיים בגבול ארה"ב ירד בצורה דרסטית, עם כ-46,000 אנשים שניסו לעבור בנובמבר, על פי ממשלת ארה"ב, הנתון החודשי הנמוך ביותר במהלך ממשל ביידן.
ממשל טראמפ צפוי ללחוץ על ממשלות באמריקה הלטינית להמשיך לתמוך בדיכוי נגד ההגירה.
אבל התוכנית של גואטמלה לשלב מחדש את המגורשים היא לא רק דרך להראות למר טראמפ שגואטמלה משתפת פעולה, לפי אניטה אייזקס, מומחה לגואטמלה מי שיצר את התוכנית לתוכנית.
גב' איזקס אמרה על מגורשים, "אם אתה יכול למצוא דרך לשלב אותם ולרתום את כישוריהם, אז ההזדמנויות עבור גואטמלה הן עצומות".
עד עכשיו, לדבריה, מגורשים שירדו ממטוס בגואטמלה סיטי קיבלו בעיקר כמה דברים בסיסיים, כמו מסמכי זיהוי חדשים, ציוד סניטרי ונסיעה למקלט או למסוף האוטובוסים הראשי.
במקום זאת, היא הציעה, גואטמלה תוכל לאמץ את אזרחיה החדשים שחזרו כנכס כלכלי, כולל עבור מגזר התיירות שלה.
כדוגמה, היא הצביעה על המקרה של מאות גואטמלים שגורשו לאחר פשיטה של ICE ב-2008 על מפעל לאריזת בשר באיווה, שהמשיך להפוך למדריכי הר געש.
ובכל זאת, יש אתגרים תלולים לעודד מגורשים להישאר במולדתם.
הכוחות שגרמו להם לעזוב מלכתחילה עדיין קיימים, אמר אלפרדו דנילו ריברה, מנהל ההגירה של גואטמלה: העוני החריף ומחסור במקומות עבודה, מזג אוויר קיצוני שהחמיר בשל שינויי האקלים, איום הכנופיות והפשע המאורגן.
ואז יש את ההגרלה של ארצות הברית, שבה יש לא רק יותר משרות, אלא שעובדים מקבלים שכר בדולרים.
"אם אנחנו מתכוונים לדבר על הסיבות שאנשים נודדים, על הסיבות, אנחנו צריכים לדבר גם על העובדה שהם מתיישבים שם ורבים מצליחים להצליח", אמר מר ריברה.
מגורשים חשים גם לחץ גדול יותר להגיע לארצות הברית מאשר אנשים מהגרים בפעם הראשונה, אמר הכומר פרנסיסקו פליזארי, מנהל קאזה דל מיגרנטה, המקלט העיקרי למגורשים בגואטמלה סיטי.
לעתים קרובות הם חייבים אלפי דולרים למבריחים, ובכפר גואטמלה, אנשים עניים מוסרים לעתים קרובות מסמכים לבתיהם או לקרקע כערובה להלוואות לתשלום למבריחים, מה שמשאיר אותם חסרי בית אם הם מגורשים.
"הם לא יכולים לחזור יותר," אמר האב פליזארי.
הצעדים הנוקשים יותר שהוטלו על ידי ממשל ביידן בגבול הביאו גם מבריחים, שמודעים לסיכון המוגבר של גירוש, להציע למהגרים עד שלוש הזדמנויות להיכנס לארצות הברית במחיר של ניסיון אחד, על פי האב פליזארי ואחרים. .
חוסה מנואל ג'וצ'ולה, בן 18, שגורש לגואטמלה בשבוע שעבר לאחר שנתפס על חציית הגבול לטקסס באופן לא חוקי, אמר שיש לו שלושה חודשים לנצל את הסיכויים שנותרו לו. "אני הולך לנסות שוב," אמר, אם כי יחכה לראות מה מר טראמפ עשה.
הרצון לחזור לארצות הברית לאחר גירוש חזק במיוחד בקרב מי שמשפחותיהם שם.
מר נבארו, האיש שגורש לאחרונה מווירג'יניה, אמר שהוא לא נרתע מהדיכוי של מר טראמפ. "אני צריך לחזור, בשביל הבן שלי, בשביל אשתי", אמר.
אישה שהייתה בטיסת הגירוש של מר נבארו, נידה ואסקז אסקוויבל, בת 20, אמרה שזו הפעם הרביעית שהיא מגורשת בזמן שניסתה להגיע להוריה בניו ג'רזי. ניסיון נוסף לא בא בחשבון, לדבריה.
אבל כמה מגורשים אומרים שהמשיכה הגדולה ביותר של הישארות בגואטמלה היא שלעת עתה, האלטרנטיבה כבר לא נראית טובה.
לאחר שחוזה מורנו, בן 26, גורש בשבוע שעבר לאחר תאונת נהיגה בשכרות, הוא החליט לא לנסות לחזור לבוסטון, שם בילה עשור, בגלל הסכנות שבחציית הגבול ויחסו של הנשיא החדש למהגרים.
במקום זאת, הוא אמר, הוא ישתמש באנגלית שלו כדי להציע סיורים מודרכים בפטן, אזור בגואטמלה עם אגם ציורי וחורבות המאיה, שבו יש למשפחתו מלון קטן.
"ההורים שלי כאן, יש לי הכל כאן", אמר. "למה שאחזור?"
ג'ודי גרסיה תרם דיווח מגואטמלה סיטי, ו מרים ירדן מלוס אנג'לס.
