וושינגטון הבירה – נשיא ארצות הברית הנבחר דונלד טראמפ אמור להיכנס לתפקידו בעוד חמישה ימים בלבד, ולהשלים אירוע מדהים היפוך מזל שראה אותו מתאושש מהתבוסה לאחר ההצעה הכושלת שלו לבחירה מחדש ב-2020.
כהונתו השנייה של טראמפ בבית הלבן, החל מיום שני, תשמש כמבחן האחרון לגישתו החזקת לכוח הנשיאותי.
הדרך שבה הוא מתקדם עשויה לשנות משרד שבמשך עשרות שנים גדל בעוצמתו, למרות עיצובו החוקתי כאיזון לזרועות החקיקה והמשפט של ממשלת ארה"ב.
ואכן, הטענות הגורפות של טראמפ בדבר סמכות נשיאותית – הן בקדנציה הראשונה שוברת הנורמות שלו והן בשנים שחלפו מאז – גרמו לאי נוחות בקרב מומחים המפקפקים במה שעשוי לבוא בארבע השנים הקרובות.
מרג'ורי קון, פרופסור אמריטה בבית הספר למשפטים של תומס ג'פרסון, אמרה כי לנשיאותו השנייה של טראמפ יש פוטנציאל לשנות מהותית את פעילותן של סוכנויות פדרליות המפקחות על בריאות, בטיחות, מים, אקלים ועבודה.
היא גם אמרה לאל-ג'זירה שרצונותיו האישיים של טראמפ – ויריבויותיו – עלולות לטשטש את הגבולות של מה שסוכנויות אכיפת החוק והמודיעין הפדרליות מוסמכות לעשות.
"(טראמפ) קרא ל'בתי דין צבאיים בטלוויזיה' לכלא את מבקריו, כולל ג'ו ביידן, קמאלה האריס, מיץ' מקונל, צ'אק שומר, ליז צ'ייני ומייק פנס", אמר קון.
"יתכן והוא גם יגייס את הצבא כדי לפגוע באמריקאים העוסקים במחאה חוקית – נגד רצח העם של ישראל בעזה, למען זכויות נשים, עובדות וזכויות להט"ב".
מגמת הרחבת הסמכות
מה שבטוח, לחזות מה עשוי טראמפ הכספית לעשות הוא תרגיל עמוס.
אבל ארבע השנים הבאות כנראה יחשפו היכן נפרד סגנון הדיבור הקשוח של טראמפ מהיעדים האמיתיים שלו, לדברי מיטשל סולנברגר, פרופסור באוניברסיטת מישיגן-דירבורן שכתב רבות על כוח נשיאותי.
טראמפ אולי בוטה לגבי תשוקתו לשלטון, אבל סולנברגר הסביר שנשיאים מודרניים הניחו במשך שנים את הבסיס להרחבת הסמכות הביצועית.
זה, בתורו, הוקם על ידי זהירות הקונגרס להחזיר את הסמכויות הללו לאחור.
"אנחנו נמצאים בעידן ייחודי יחסית של 'נשיאותיות' מסוג זה או ממשל ממוקד נשיאותי", אמר סולנברגר לאל-ג'זירה.
הוא טען כי כהונתו הראשונה של טראמפ ראתה את אותה "התחזקות" של סמכויות נשיאותיות כמו רבים מקודמיו, שבמשך 100 השנים האחרונות, הסתמכו יותר ויותר על פקודות ביצועיות, הרשאות נשיאותיות וצארים מדיניות כדי ליישם את האג'נדות שלהם.
אבל יש גבולות, הוסיף סולנברגר. נקודת מפנה אחת הגיעה תחת הנשיא ריצ'רד ניקסון, שאמונתו בסמכויות נשיאותיות מורחבות גרמה למסע הפצצות סודי במהלך מלחמת וייטנאם והאזנות סתר למתנגדים פוליטיים.
כאשר פעולות אלו הפכו לפומביות, הן עוררו תגובת נגד נרחבת, וניקסון התפטר ב-1974.
אף על פי כן, הנשיאים הבאים ביקשו להגדיל את טווח ההגעה של הבית הלבן.
בשנת 2001, למשל, הנשיא דאז, ג'ורג' וו. בוש, פיקח על העברת האישור לשימוש בכוח צבאי (AUMF), שאיפשר לו להשתמש ב"כוח הכרחי והולם" כדי להמשיך במה שמכונה "מלחמה עולמית בטרור". .
המבקרים טוענים כי ההרשאה אפשרה לבוש ויורשיו לעקוף את כוחו של הקונגרס כגוף היחיד המסוגל להכריז מלחמה, מה שמצדיק מגוון רחב של צווים צבאיים נשיאותיים.
עד כמה טראמפ עצמו יכול לדחוף את הכוח הנשיאותי יתוחם על ידי "תן וקח" בין טראמפ, הקונגרס ומערכת המשפט, הוסיף סולנברגר.
טראמפ נכנס לתפקיד עם א רוב רפובליקני הן בבית הנבחרים והן בסנאט, כמו גם רוב על שמרני בבית המשפט העליון, כולל שלושה מינויים מהקדנציה הראשונה של טראמפ.
דיקטטור ליום אחד?
ההצהרות האחרונות שטראמפ אמר רק הגבירו את החששות לגבי כהונתו השנייה – והאם הוא ימתח את הסמכות החוקתית שניתנה לנשיאות.
במהלך מסע הבחירות החוזר שלו, טראמפ התייחס לבחירות 2024 כ"קרב האחרון שלנו", בשלב מסוים אמר לתומכים בפלורידה שהם לא "יצטרכו להצביע שוב" אם ינצח.
בינתיים, בפלטפורמת Truth Social שלו, חשבונו של טראמפ שיתף סרטון שהתייחס ל"רייך מאוחד", מילה גרמנית ל"ממלכה" המזוהה לעתים קרובות עם גרמניה הנאצית.
יריביו הפוליטיים גם תפסו את נטייתו החזקה כדי לפוצץ אותו כ"אוטוקרטי". לדוגמה, סגנית הנשיא קמאלה האריס, המועמדת הדמוקרטית, תיארה את טראמפ כ"נשיא שמעריץ דיקטטורים והוא פאשיסט".
טראמפ נשען אל הזעקה, עם הערות שנועדו לכאורה להניע את הלשון.
בתגובה לביקורות ב-2023, למשל, הוא אמר לפוקס ניוז שהוא יהיה דיקטטור אם ייבחר אבל "רק ביום הראשון", תוך ציר לפעולות הביצועיות שהוא מקווה לנקוט עם כניסתו לתפקיד.
מאז ניצחונו בבחירות בנובמבר, טראמפ מינה לוח של נאמנים לממשלתו הנכנסת שהדהדו את רצונותיו לפצח את המבקרים.
אחת הבחירות השנויות ביותר במחלוקת שלו כוללת את קאש פאטל, תובע פדרלי לשעבר שסימן שהוא עשוי להשתמש במשרדו כמנהל הבולשת הפדרלית (FBI) כדי להעמיד לדין עיתונאים.
"אנחנו הולכים לרדוף אחרי האנשים בתקשורת ששיקרו לגבי אזרחים אמריקאים, שעזרו לג'ו ביידן להתעסק בבחירות לנשיאות", אמר פאטל בפודקאסט, וחזר על הטענות הכוזבות של טראמפ על הונאה בבחירות במהלך הבחירות ב-2020.
פרויקט 2025
טראמפ גם הרחיב את המינוי של מה שמכונה "צארים" למדיניות, שאינם דורשים אישור של הסנאט, לפקח על אזורים כולל אבטחת גבולות ובינה מלאכותית.
חלק מהמינויים הללו העלו את האדריכלים המרכזיים מאחורי פרויקט 2025, א מפת דרכים של מדיניות אולטרה-שמרנית פותח על ידי קרן מורשת, צוות חשיבה שמרני.
טראמפ התכחש במידה רבה לפרויקט 2025, אך בחירת כוח האדם שלו מעידה על כך שחלק מעקרונותיו עשויים להפוך לחלק מסדר היום הנשיאותי שלו.
"הצאר הגבול" טום הומן, סגן ראש המדיניות סטיבן מילר, וראסל ווט, בחירתו של טראמפ למנהל משרד הניהול והתקציב, השתתפו כולם בפרויקט 2025. ווט אפילו חיבר את הפרק שלו על סמכות נשיאותית.
ניתוח של המסמך על ידי Center for American Progress, מכון מדיניות נוטה לשמאל, הזהיר כי פרויקט 2025 "מטרתו להרוס את מערכת האיזונים והבלמים ולדמיין מחדש את הרשות המבצעת על סטרואידים וללא כל כבלים".
הוא הזהיר כי הנשיאות עלולה להשיג "כוח בלתי מוגבל להשתלט על המדינה ולשלוט בחייהם של אמריקאים".
הניתוח הדגיש שבעה תחומים של כוח נשיאותי מורחב שפורטו בפרויקט 2025.
הם כוללים את הנשק של משרד המשפטים, השימוש בחוק ההתקוממות כדי לחנוק התנגדות ופוליטיזציה של סוכנויות עצמאיות ועובדי מדינה.
כמה מהמטרות הללו כבר חופפות למטרות המוצהרות של טראמפ או לפעולות העבר, הוסיף הדו"ח.
טראמפ אמר שוב ושוב שהוא יעשה זאת לחפש גמול נגד יריבים פוליטיים ומבקרים בולטים.
במקרה של ליז צ'ייני הרפובליקנית, הוא שאל לעוקבי המדיה החברתית שלו לשקול אם הם רוצים לראות אותה כלואה: "השבה בתשובה אם אתה רוצה בתי דין צבאיים בטלוויזיה."
דיווחים בתקשורת מצביעים על כך שצוות המעבר שלו חקר גם עובדי מדינה במהלך ראיונות עבודה עבורם הם הצביעו.
בסיכומו של דבר, הניתוח טוען שפרויקט 2025 יהווה "פילוסופיה שלטונית רדיקלית, הנוגדת את הפרדת הרשויות המסורתית (ומעניקה לנשיאים שליטה כמעט מלאה בבירוקרטיה הפדרלית".
חסינות נשיאותית
קון ואנליסטים אחרים טענו שהאידיאולוגיה של פרויקט 2025 משתלבת עם פסיקת בית המשפט העליון ביולי המעניקה לנשיאים חסינות רחבה למעשים רשמיים.
הצוות המשפטי של טראמפ השתמש בפסיקה כדי להתמודד עם התיקים הפליליים נגדו, כולל כתב האישום הפדרלי המאשים אותו בניסיון לבטל את הבחירות ב-2020.
כתב האישום הזה מדגיש את פעולותיו של טראמפ במהלך המתקפה על הקפיטול של ארה"ב ביום 6 בינואר 2021כאשר תומכיו השתמשו באלימות כדי להפסיק זמנית את אישור הבחירות.
בעוד שפסיקת החסינות של בית המשפט העליון העלתה יותר שאלות מאשר תשובות, היא צפויה להעצים את טראמפ במהלך כהונתו השנייה.
"טראמפ יוצא חופשי בגלל הפעלת המרד ב-6 בינואר מכיוון שבית המשפט העליון נתן לו כרטיס יציאה מהכלא בחינם", אמר קון.
אנליסטים גם מציינים שטראמפ הצליח להתחמק מכל השלכה חמורה על ארבעת כתבי האישום הפליליים שעמד בפניו בזמן שלא בתפקיד.
שני התיקים הפדרליים שעמד בפניהם בוטלו מאז בחירתו מחדש, כאשר גורמים רשמיים מצטטים את מדיניות משרד המשפטים שלא להעמיד לדין נשיאים מכהנים. מקרה שלישי, שכלל גם התערבות בבחירות, נתקע במדינת ג'ורג'יה.
ובניו יורק, הרשעתו של טראמפ בזיוף רישומים עסקיים הביאה במידה רבה משפט חסר שיניים של "שחרור ללא תנאי", ללא מאסר, תנאי או קנסות שניתנו כעונש.
סולנברגר ציין כי התיק הפדרלי לגבי התערבות בבחירות לא היה מבוסס בהכרח בגלל היתרונות המשפטיים שלו.
ליתר דיוק, תובעים נשמר טראמפ היה מורשע בשימוש "בשקרים כנשק כדי להביס פונקציה של ממשל פדרלי המבוסס על התהליך הדמוקרטי של ארצות הברית".
המקרה הזה מציג כיצד טראמפ עשוי לבחון שוב את גבולות הנשיאות, על פי מבקריו. אבל הגבולות האלה עדיין רחוקים מלהיות ברורים, לפי סולנברגר.
סולנברגר אמר כי "נשאר תחום אפור של מהי חובה נשיאותית ומה לא".
"נשארת השאלה, איך ננתח את זה?"
