מלחמת ישראל בעזה נכנסה לחודש התשיעי שלה. ב"גיהנום עלי אדמות" הזה, כפי שתיאר זאת האו"ם, נשים פלסטיניות חשופות לזוועות ולסבל בלתי נתפסים.
נשים וילדים מהווים 70 אחוז ממקרי המוות מההפצצה הבלתי פוסקת של הצבא הישראלי.
נשים הרות ומניקות מתמודדות עם סיכונים בריאותיים ותת תזונה גבוהים. היו דיווחים על ניתוחים קיסריים שבוצעו ללא הרדמה, לידות המתרחשות בתנאים לא בטוחים, וכן הפלות מתרחש ברמות חסרות תקדים.
נשים פלסטיניות דיווחו גם על השפלה, עינויים ו אלימות מינית בידי חיילים ישראלים במעצר. מאות אלפי צעירות ונערות נשללו מהשכלה, שכן הצבא הישראלי הרס באופן שיטתי בתי ספר ואוניברסיטאות.
רמות האלימות וההתעללות שעומדות בפני נשים פלסטיניות הן אכן הרסניות. זו צריכה להיות סיבה לדאגה ולפעולה עבור כל מי שאכפת לו מזכויות נשים.
ואכן, תומכים רבים למען זכויות נשים דיברו. ביניהם זוכת פרס נובל מלאלה יוספזאי, שפרסמה כמה הצהרות, המגנה אַלִימוּת נגד אזרחים וקריאה להפסקת אש. היא גם תרמה 300,000 דולר לארגוני צדקה התומכים בעם הפלסטיני.
אבל עבור רבים, הסולידריות של מלאלה עם העם הפלסטיני צלצל חלול כאשר הוכרז שהיא מפיקה יחד עם הילרי קלינטון את המחזמר Suffs. החדשות עוררו זעם רב, לאור תמיכתה הבלתי מעורערת של קלינטון בישראל, דחיית הקריאות להפסקת אש ותפקידו ההיסטורי בסכסוכים אחרים באזור.
רבים העלו ביקורת בעבר על מלאלה על כך שהיא "בובה" של המערב ונושאת את הנרטיב מורכב המושיע הלבן.
בהצהרה בעקבות המחלוקת, היא התעקשה כי "לא צריך להיות בלבול" לגבי תמיכתה בתושבי עזה וגינתה את פעולות ממשלת ישראל. אף שראוי לשבח היא ביקשה להבהיר את הסולידריות שלה עם העם הפלסטיני, היא לא הצליחה להרחיק את עצמה מהדמויות החזקות השותפים למתרחש בעזה.
כשהאשימה רק את ישראל, היא התעלמה מהמעורבות של המערב, במיוחד ארצות הברית.
מאז החלה מלחמתה של ישראל בעזה, ממשל ביידן חתם חבילת סיוע צבאי של 17 מיליארד דולר לישראל. היא הטילה וטו על מספר החלטות הפסקת אש במועצת הביטחון של האו"ם והתעלמה מגינויים של סוכנויות האו"ם. היא דחתה פסיקה זמנית של בית הדין הבינלאומי לצדק, לפיה ייתכן שישראל מבצעת רצח עם בעזה, וביקרה את התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי על כך שביקש מעצרים של פקידים ישראלים, ואיים להטיל עליו סנקציות. לנשיא ג'ו ביידן יש אפילו נִתבָּע בנאומו, "מה שקורה הוא לא רצח עם."
עם השפעתה הגלובלית, מלאלה יכולה לערער על התמיכה הבלתי מותנית של ארה"ב והמערב בישראל. היא יכולה לעמוד מול מבני הדומיננטיות הקולוניאלית שהם שומרים על הגורמים לסבל רב כל כך בעזה ובשאר הדרום הגלובלי. ובכל זאת היא ממשיכה ליישר קו איתם.
אולי שתיקה על שותפות טובה למאמצי גיוס התרומות שלה, אבל בסופו של דבר זה פוגע במטרתה. זה גם מצמצם את קריאותיה והצהרותיה על עזה לאקטיביזם פרפורמטיבי – שהוא מחויב למטרה רק במילים, אבל לא במעשים.
גישה סתמית זו לאקטיביזם ניכרת גם בהחלטתה להפיק מחזמר שמדבר על התנועה הסופרג'יסטית תוך התייחסות שטחית בלבד לגזענות שלה ולהדרה של נשים שחורות בעידן ג'ים קרואו.
מבחינה היסטורית, התנועה הפמיניסטית במערב ייצגה בעיקר נשים לבנות ממעמד הביניים. היא נתנה עדיפות לדאגותיהם תוך הזנחת החוויות של אלה מקבוצות שוליים. כל הכרה במאבקים שלהם הייתה לעתים קרובות פרפורמטיבית ומשרתת את עצמה.
ראינו זאת בשנת 2022, כאשר קבוצות זכויות נשים מערביות, פעילים וידוענים התבטאו בתמיכה בהפגנות הנשים באיראן וחלקם אף גזרו את שערם בסולידריות. אבל רבים מהם – כולל קלינטון שקראה להרחיק את איראן מוועדת הנשים של האו"ם – שותקים כעת על מצבן של נשים ונערות פלסטיניות.
התנועה הפמיניסטית הליברלית הלבנה מרחיקה בדרך כלל נשים מודרות. יש לתהות אם כך מדוע מלאלה – אישה מוסלמית בצבע – רוצה ליישר קו עם התנועה הזו והנרטיב שלה. היא צריכה לפעול לפירוק המערכות המדכאות במקום להיכנע להן.
מלאלה תשרת את הנשים והבנות הצבעוניות שלטענתה רוצות לעזור הרבה יותר אם היא תוותר על הפמיניזם הלבן ותאמץ פמיניזם צולב, המזהה ומכיר באתגרים העומדים בפני מי שחווים מערכות חופפות של דיכוי כמו סקסיזם וגזענות.
פעילים העוסקים במושג זה בתום לב אינם יכולים להתעלם ממבני השליטה הקולוניאליים והגזעניים המשפיעים על חייהם של נשים ונערות בדרום הגלובלי ובקהילות מודרות בצפון הגלובלי. הם עומדים עם נשים ונערות מכל הצבעים והאמונות ומאתגרים את הדיכוי על כל צורותיו, כולל האימפריאליסטים הלבנים.
אם מלאלה ואחרות כמוה היו באמת עומדות למען נשים ונערות פלסטיניות, הן לא היו מפיקים מחזות זמר עם קלינטון. במקום זאת, הם יאתגרו אותה על דעותיה הגזעניות והקולוניאליות ויבקרו אותה על תפקידה בעיסוקיה הקולוניאליים הקטלניים של ארה"ב.
בעבר זכתה מלאלה לשבחים על כך שהיא נועזת ולא מתנצלת במאבקה למען חינוך בנות. אין שום סיבה שהיא לא תוכל להרחיב את הדחף הזה לנשים ונערות עזה. עם הפלטפורמה וההשפעה שאין שני לה, היא יכולה לעשות הרבה יותר מאשר לדאוג לפמיניזם הלבן.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
