ללא ציוד מתאים, תברואה, אספקה או אפילו חשמל להתמודדות עם אירועי נפגעים המוניים יומיומיים, עובדי שירותי הבריאות מתמודדים עם מעגל קסמים של יותר אנשים חולים עקב מחסור בתרופות, מקום וסביבה קלינית סטרילית.
על פי WHO, רק 15 מתוך 36 בתי החולים בעזה פועלים חלקית – תשעה בדרום ושישה בצפון. בתי החולים בדרום פועלים בפי שלושה מהיכולת שלהם תוך שהם מתמודדים עם מחסור קריטי באספקה בסיסית ובדלק.
ה משרד הבריאות בעזה אומרים ששיעורי התפוסה מגיעים ל-206% במחלקות האשפוז ו-250% ביחידות לטיפול נמרץ.
"לעולם לא ניתן לשחזר את ההפסד הזה"
לדברי אלאיאן, ל-MSF יש צוותי ניתוח ב-EGH ובבית החולים נאצר. צוות אחר פעל בחדר המיון בבית החולים חללי אל-אקצא, אך נאלץ לסגת ב-6 וב-7 בינואר לאחר הוראות פינוי.
"נאצר, אל-אקצא ו-EGH פשוט מוצפים בנפגעים המוניים ובניתוחי טראומה בנוסף לאוכלוסייה הרגילה שזקוקה לטיפול יומיומי. המצב חמור", אומר עליאן.
הצוות הראשי של MSF פועל גם מבית החולים שדה רפיח, שם הם רואים 20 עד 30 חולים מדי יום לטיפול לאחר הניתוח.
"הבעיה היא שכאשר אתה מבצע נפגע המוני כמה פעמים ביום, כל יום במשך שלושה חודשים, האמצעים שלך ממש נמוך והסף שלך לשמירה על שיטות עבודה טובות הופך להיות קטן לאין שיעור", אומר אלאיאן.
המחסור בציוד רפואי ובתרופות הוביל לכך שרופאים מבצעים ניתוחים ללא הרדמה או ציוד חיטוי כראוי.
"הפציעות כל כך גרועות, ואת ההשפעה הפסיכולוגית של האובדן הזה לעולם לא ניתן לשחזר", אומר זיארה.
"כל כך קשה לראות פציעות מהסוג הזה. אנו נמצאים במצב של הלם כאשר אנו רואים תינוקות וילדים שאיבדו יותר מאיבר בישיבה אחת ואז איבדו רבים מבני משפחתם. זה כל כך בלתי נסבל."
מנסה להציל איברים
בנובמבר, אחמד שבת בן השלוש איבד את רגליו בתקיפה אווירית ישראלית מחוץ לבית ספר של האו"ם במחנה הפליטים נוסייראת. דודו איברהים אבו אמשה היה קרוב המשפחה היחיד שלצדו בטיפול נמרץ בבית החולים חללי אל-אקצא.
דודו אומר שאחמד אינו מודע לחלוטין למה שקרה לו.
"הוא לא יודע שהוא איבד את רגליו", אומר בן ה-28. "הוא כל הזמן מבקש לצאת החוצה לטייל.
"הוא סובל מכאבים רבים, ובבית החולים יש רק אקמול (אקמול), שאתה לוקח אם יש לך כאב ראש, לא אם איבדת את שתי הרגליים."
ארגון הבריאות העולמי אומר כי קטיעה מבוצעת למרות האפשרות להציל גפיים מכיוון שרבים מהפצועים אינם יכולים להגיע לבתי חולים עקב קרבות או שקיים מחסור במומחים, כמו מנתחי כלי דם, לדברי ריק פיפרקורן, נציג ארגון הבריאות העולמי לשטחים הפלסטיניים.
לפי נתוני "הצלה את הילדים", יותר מ-1,000 ילדים איבדו רגל אחת או שתיהן מאז 7 באוקטובר.
טיפול במחלות כרוניות "הראשון ללכת"
בנוסף לפציעות מיידיות מתקיפות אוויריות וארטילריה ישראלים, חולים עם מחלות קודמות וארוכות טווח ומצבים בריאותיים פגיעים מתמודדים עם אי-טיפול. לפי WHOהם כוללים:
- 1,100 חולים הזקוקים לדיאליזה כליה
- 71,000 חולים החיים עם סוכרת
- 225,000 חולים עם לחץ דם גבוה הזקוקים לטיפול תרופתי
- 485,000 אנשים עם הפרעות נפשיות
- חולי סרטן, 2,000 מהם מאובחנים מדי שנה, מתוכם 122 ילדים
- 45,000 חולים במחלות לב וכלי דם
"אני חושב שהסרטן היה אחד הראשונים ללכת בגלל הטיפול שאתה צריך – אתה צריך להיות בסביבה בטוחה, אתה צריך להיות בסביבה נקייה כל הזמן – ודומה עבור חולי דיאליזה", אומר אלאיאן.
בנוסף, על פי ההערכות 100 חולים ביום זקוקים לגישה לטיפול רפואי מיוחד מחוץ לעזה. עם זאת, בשל האופי הרעוע של הפינויים, כמעט בלתי אפשרי להבטיח פינוי של חלק מהחולים, אפילו אלה שאושרו על ידי האו"ם עם כוחות ישראליים.
נשים בהריון בעזה "סובלות מצמא ומתת תזונה"
לפי הערכות, יש בעזה כ-52,000 נשים הרות עם 183 לידות ביום ו-5,500 תינוקות שנולדו בחודש האחרון, מתוכם 130 פגים ותלויים באינקובטורים.
אסראה כמאל אל-ג'מאלאן הייתה רק אחת מני רבות שעמדו בפני סיכוי ללדת בעזה מוכת המלחמה. כשהייתה כמעט חודש שמיני להריונה, היא נאלצה לברוח מביתה בשכונת שייח' רדואן בצפון עזה, לאחר שהפצצתו על ידי ישראל בסוף אוקטובר. היא, בעלה ובנם בן החמש הלכו יותר מ-3 ק"מ (כמעט 2 מייל) לבית החולים אל-שיפא, שם אנשים רבים מצאו מחסה.
חודשיים לאחר מכן, אסרעא בת ה-28 ומשפחתה מתגוררים באחד ממאות האוהלים המאולתרים בדיר אל-בלח שבמרכז עזה. אסראה ילדה את התינוקת שלהם בבית חולים סמוך ב-24 בנובמבר וקיבלה תפרים ללא משככי כאבים. "התחננתי בפניה (הרופאה) שתיתן לי משכך כאבים קטן", היא אומרת.
לדברי אלן, שביקרה בעזה באמצע ינואר, נשים הרות בבית החולים ליולדות אל-הלאל אל-אמיראטי עברו רוטציה פנימה ומחוץ לחמשת חדרי הלידה בשל מגבלות קיבולת.
"נשים שנמצאות בשלבי הלידה האחרונים שלהן צריכות לצאת מהחדר הזה כדי לאפשר לאישה הרה אחרת להיכנס פנימה", הוא אומר.
"רבים מהם סובלים מצמא, מתת תזונה, חוסר בריאות. אם הפצצות לא יהרגו אותן, אם מחלות, רעב והתייבשות לא ישיגו אותן, פשוט לתת חיים יהיה", אומר אלן.
עליאן מסבירה כי עם המלחמה שנמשכת כבר יותר משלושה חודשים, כל השליש השלישי "הסתלק מהחלון" עבור נשים הרות רבות אשר, יחד עם עובריהן, סובלות מתת תזונה קשה ולחוצות.
"אתה לא רוצה להכריח אישה לצאת ממיטת בית החולים עם תינוק שזה עתה נולד בידיעה שלא יהיה להם מקום בטוח ללכת אליו. זה לא משהו שאתה נוטה לרצות לעשות כשאתה נרשם להיות רופא ילדים או מיילד או אחות. אתה רוצה להחזיק ידיים של אנשים. אתה רוצה לעזור להם ליהנות מהרגע הזה", אומר אלאיאן.
מה צפוי למערכת הבריאות בעזה?
ב-7 בינואר, בדיוק שלושה חודשים לתוך המלחמה בעזה, אמר מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, טדרוס אדהנום ג'ברייסוס: "לא יעלה על הדעת שהצורך החיוני ביותר הזה – הגנה על שירותי הבריאות – אינו מובטח".
ד"ר טניה חאג'-חסן עם MSF הידהדה את ההערות הללו ואמרה לאל-ג'זירה כי יש צורך דחוף בהפסקת אש. ללא בתי חולים בתפקוד מלא בעזה ומספר משימות של ארגון הבריאות העולמי שבוטלו עקב חוסר אישור ואבטחה, מתקני הבריאות תלויים על חוט.
לאחרונה בבית החולים חללי אל-אקצא, צוות ארגון הבריאות העולמי תיאר סצנות של כאוס ו"אנשים מכל הגילאים מטופלים על רצפות מכוסות דם".
"הדאגה הגדולה ביותר שלי היא מה הולך לקרות עם מחלות הניתנות למניעה באמצעות חיסונים", אומר אלאיאן. "והדאגה שלי היא שעבור הילדים שנולדו בשלושה עד שישה החודשים האחרונים, הם לא יהיו מוגנים, ואני חושב שמה שאנחנו הולכים לראות בעוד כמה חודשים הם מגיפות ענקיות, אנחנו כבר רואים אנשים שחולים ועשויים למות מהזיהומים כתוצאה מהפציעות שלהם".
זיארה, שמעולם לא חשב שיצטרך לקטוע את רגליהם של ילדים ללא הרדמה, זוכר מה אמרו עמיתיו בתחילת המלחמה.
אנחנו מעדיפים לייחל למוות מאשר להיפצע ככה כי במצב הזה, אפילו הפציעה כל כך נוראית.
אפשר לשמוע דאגה בקולו ככל שהירי מתקרב. עכשיו כמעט חצות, ושיחת הטלפון שלנו נקטעה כי כבר לא בטוח לדבר. אבל עדיין יש לו זמן להגיד תודה.
