לעתים קרובות אומרים שהמבחן האמיתי של הבחירות לנשיאות הוא לא התוצאה אלא אחוז הצבעה גבוה מספיק כדי לתת לגיטימציה לתהליך המדיני.
ב-7 בספטמבר 2024, הנשיא המכהן של אלג'יריה, עבדאלמדג'יד טבון, לא היה מפתיע נבחר מחדש לכהונה שנייה של חמש שנים לנשיאות עם 94.65 אחוז עצום מהקולות.
עם זאת, הנתונים הזמניים של הרשות הלאומית העצמאית לבחירות (ANIE) הצביעו על כך שרק 23% מהאוכלוסייה הצביעו למועמד.
שבוע לאחר מכן, ובתוך הרבה בלבול וחשדנות, תיקן בית המשפט לחוקה את הנתונים הללו וקבע שטבון נבחר עם 84.3% מהקולות וששיעור ההצבעה עמד למעשה על 46%.
למרות הגיבוי של המפלגות הפוליטיות המובילות באלג'יריה, החזית הלאומית לשחרור (FLN) והעצרת הדמוקרטית הלאומית (RND), כישלונו של טבון לייצר התלהבות רחבה של מצביעים מעלה שאלות לגבי הלגיטימיות העממית שלו, מה שעלול להקשות על מאמציו להתמודד עם אתגרים מקומיים וזרים במהלך הקדנציה הבאה שלו.
אתגרים ביתיים: השתתפות אזרחית
העובדה שהאלג'יראים לא הציפו את הסקרים משקפת את העובדה שבתקופת כהונתו של טבון, החברה האזרחית האלג'יראית התרוקנה לחלוטין.
בין 2019 ל-2024 נסגרו אגודות רבות, כלי תקשורת וארגוני זכויות אדם, ופעילי חירק רבים – הכוח המניע מאחורי המחאות שסיימו את שלטונו בן 20 השנים של הנשיא לשעבר עבדלעזיז בוטפליקה – נאלצו לגלות כדי להימנע מהעמדה לדין.
חלק מהפעילים נשארים בבתי הכלא באלג'יריה בגלל השתתפות בהפגנות או הבעת דעותיהם ברשתות החברתיות.
נכון לעכשיו, כ-200 בני אדם כלואים, לפי הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם.
כמה אישים פוליטיים קראו לשחרורם, כמו Youcef Auchiche, מנהיג חזית הכוחות הסוציאליסטים באופוזיציה (FFS) ומועמד לנשיאות שנשבע להעמיד את שחרור אסירי המצפון בראש סדר העדיפויות שלו אם ייבחר.
אנליסטים רבים טוענים ש-Tebboune צריך לפעול כדי להקל על הבקרות ההדוקות כעת, לאחר שהשיג כהונה נוספת.
"הנשיא טבון חייב לעבוד על גישה חדשה לממשל", אמר חסני עבידי, מנהל מרכז המחקר והמחקר לעולם הערבי והים התיכון (CERMAM).
"אנחנו יודעים שתנועות חופש, תנועות חברתיות ומרידות הן גם נושאים ביטחוניים ושהוא לא מקבל ההחלטות היחיד במצבים האלה, אבל זה עניין של יציבות… שתהיה חברה אזרחית לחלוק איתה משימות מסוימות". אמר אבידי.
הגדלת חירויות האזרח עשויה גם לעורר את רוחם של צעירים מתחת לגיל 30, המהווים שני שלישים מכלל 44.3 מיליון האלג'יראים, לפי הנתונים שפירסם המשרד הלאומי לסטטיסטיקה בשנת 2020. צעירים השתתפו באופן משמעותי בהפגנות חירק.
אלג'יריה מתמודדת כעת עם גל של הגירת נוער, לעתים קרובות דרך "הרגה" (הגירה לא סדירה) לאירופה.
מלבד גורמים כלכליים, היעדר חירויות אזרחיות ותחושת אי נוחות לגבי העתיד הם בין הסיבות העיקריות לתופעה, אמר ראוף פארה, אנליסט בכיר ביוזמה העולמית, לעיתון האלג'יראי Liberte ב-2021.
"יש כמה סיבות להרגה, אבל המכנה המשותף הוא תחושת ייאוש כללית… ממצב המדינה, המדינה והחברה", אמר פארה. "זה נובע מהדרדרות של איכות החיים ושל שלטון החוק, שמתבטאת בחוסר הרצון של המשטר בשלטון לעשות כל שינוי אמיתי".
אתגרים ביתיים: תנאי חיים
כדי לשכנע את צעירי אלג'יריה להישאר, ממשלתו של טבון חייבת לשפר את תנאי החיים בנוף כלכלי שלאחר ה-COVID-19 המאופיין באינפלציה גבוהה, ירידה בכוח הקנייה ושיעור אבטלה של יותר מ-10%, על פי קרן המטבע הבינלאומית.
הממשל שלו המשיך בסבסוד על מוצרים בסיסיים והנהיג דמי אבטלה לצעירים בגילאי 19 עד 40 בפברואר 2022, עם סכום חודשי ראשוני של 13,000 דינר (98 דולר) שהועלה ל-15,000 דינר (113 דולר) בינואר 2023.
כשני מיליון אנשים כבר נהנו מהתוכנית.
במהלך מסע הבחירות שלו, טבון התחייב לגוון את הכלכלה, ליצור 450,000 מקומות עבודה ולהכפיל את המשכורות במגזר הציבורי, תוך הסתמכות רבה על הכנסות נפט וגז שהתחזקו על ידי המלחמה באוקראינה.
"המשבר באוקראינה אפשר לאלג'יריה לצבור נתח שוק באירופה, באספקת גז טבעי. חלקה גדל מ-12% במהלך 2020-2021 ל-19% ב-2023", הסביר המומחה לכלכלה אבדרהמן מבטול.
"(חברת הנפט בבעלות המדינה) סונטראך מאכילה את כל הכלכלה האלג'יראית. היא מאפשרת צמיחה פיננסית, מחזקת את יתרות המט"ח ומחזקת את ההוצאה המקומית, שבה, בשנת 2023, ההוצאה החברתית הסתכמה ב-5 טריליון דינר (37 מיליארד דולר).
"לכן, היעדים המקומיים של הנשיא הבא יהיו תלויים במספר משתנים, ביניהם התפתחות מחירי הנפט והגז והכמויות הניתנות לייצוא מאז הצריכה המקומית עולה במקביל לדמוגרפיה האלג'יראית", אמר מבטול.
הצריכה המקומית של אלג'יריה צפויה לגדול, מכיוון שאוכלוסייתה צפויה לגדול ל-51 מיליון עד 2030.
אתגרים זרים
אזורי או מקומי, האתגרים העומדים בפני הנשיא טבון הם רבים.
הוא עמד בראש חלק ניכר מהתחדשות הדיפלומטית האחרונה לאלג'יריה, לדברי ריקרדו פביאני, מנהל הפרויקט של צפון אפריקה בקבוצת המשבר הבינלאומית.
לאלג'יריה היו שנים של היעדרות דיפלומטית כשהנשיא לשעבר עבדאלעזיז בוטפליקה היה חולה במחלה קשה – סימפטום לשרשרת פיקוד דיפלומטית היררכית ששמר עליה – וטבון פעל כדי להפוך זאת.
"ההתמקדות שלו הייתה בקומץ של משברים אזוריים שבהם אלג'יריה ניסתה לשחק תפקיד מוביל: פלסטין, סהרה המערבית, הסאהל, לוב", הסביר פביאני.
עבד אלחמיד סיאם, פרופסור למדעי המדינה ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת רוטגרס, מסכים שמעמדה של אלג'יריה עלה אזורית מאז בחירתו של טבון ב-2019.
"בשלוש השנים האחרונות, אלג'יריה נבחרה למועצת הביטחון של האו"ם ולמועצת זכויות האדם. היא אירחה את פסגת האיחוד הערבי… (זה) הפגישה את הפלגים הפלסטיניים שחתמו על הצהרת אלג'יר לאחדות לאומית… ותמכה בתקציב של הרשות הפלסטינית ואונר"א (סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים)", אמר סיאם.
למרות ההתלהבות וההצלחה היחסית, מדיניות החוץ של טבון ראתה גם את חלקה ההוגן של כישלונות, במיוחד בסאהל ובסהרה המערבית.
במאלי, קולונל אסימי גויטה, שעלה לשלטון בהפיכה ב-2020, סיים את הסכמי אלג'יר ב-2015, שתיווך אלג'יריה בין מדינת מאלי לקבוצות המורדים הטוארגים-ערביים לעצמאות בצפון מאלי לאורך גבולה המשותף עם אלג'יריה.
לסכסוך יש חשיבות מיוחדת לאלג'יריה, שאינה רוצה אזור לחימה פעיל בסמיכות כזו.
השלטונות של מאלי ביטלו את ההסכם בינואר 2024 וגייסו את קבוצת שכיר החרב הרוסי וגנר כדי לסייע בסכסוך שלה עם המורדים, הנסוגים צפונה, קרוב יותר ויותר לגבול המשותף.
"הסאהל צפוי להישאר קוץ בעין עבור אלג'יריה, שאיבדה הרבה מהשפעתה ומהיוקרה הקודמת עם רשויות הצבא החדשות, שנראה כי מעדיפות את הגישה העסקית של מרוקו", אמר פביאני.
"אלג'יריה מנסה לשקם את יחסיה עם ניז'ר, שנראית פחות עוינת ממאלי כלפי שכנתה. אבל עם מלי, הפיוס יכול להיות קשה יותר".
מצד שני, היחסים של אלג'יריה עם כמה משותפותיה האירופיות עדיין קרים, כאשר ספרד וצרפת שתיהן תומכות בפומבי בתוכנית האוטונומיה של מרוקו לסהרה המערבית.
הטריטוריה השנויה במחלוקת ללא שליטה עצמית היא סוגיה קוצנית בין אלג'יריה למרוקו מאז פרשה ממנה ספרד ב-1975.
בעוד מרוקו רואה בשטח חלק בלתי נפרד ממדינתה, ממשלת אלג'יריה היא אנטי-קולוניאלית נחרצת ורואה בחשדנות את מה שהיא מחשיבה כהתפשטות מרוקאית, מחשש שהיא עלולה להתרחב לחלקים אחרים של האזור.
בסופו של דבר, יכולתו של טבון להרגיע את המתחים באזור, יחד עם יכולתו להתמודד עם אדישות וחוסר שביעות רצון פנימיים, יקבעו את הצלחת כהונתו השנייה והאחרונה בתפקיד.
