בזמן שאתם קוראים את זה, משפחות רבות בעזה שוקלים אם עליהן לברוח מהמקלט הנוכחי שלהן ולהסתכן בחורף הקשה ברחובות או להסתכן בהפצצה ובהרג היכן שהן נמצאות. אין ערובה שהם יהיו בטוחים מהפצצות והכדורים של ישראל אם יבחרו באחת מהאפשרויות.
אלו הן דילמות שאף אדם לא צריך לסבול, ובכל זאת מחקר אחרון על ידי פעולה למען האנושות מצא כי 98 אחוז מ-200,000 האנשים ב"אזורים ההומניטריים" במרכז עזה נאלצו להיאבק איתם. למעשה, על פי הממצאים שלנו, יותר מרבע מהאנשים הללו נאלצו לעבור 10 פעמים או יותר במהלך 13 החודשים האחרונים.
כן, קראתם נכון – האנשים ב"אזורים הומניטריים" אלה קיבלו "פקודות פינוי" ונאלצו לברוח כדי להציל את חייהם, לרוב עם הבגדים על הגב 10 פעמים או יותר בקצת יותר משנה.
המחקר, המבוסס על עדויות של עקורים פלסטינים בשטח, חשף כי "פקודות הפינוי" של ישראל נותנות לאנשים לעתים קרובות רק שעה, ולפעמים אפילו פחות, לארוז את מה שנותר מחייהם ולברוח על חייהם. וכשהם מסכימים "להתפנות", הם עדיין נרדפים על ידי מטר של כדורים כשהם מנסים למצוא מחסה חדש ב"אזור הומניטרי" אחר.
הפרטים ההרסניים בדו"ח, שכותרתו Erasure by Design, מבהירים כי אין אזורים הומניטריים אמיתיים בעזה וכי נושאי "פקודות הפינוי" של ישראל אינם מכוונים להרחיק את הפלסטינים מגדרם. השימוש במונחים אלו על ידי ישראל, בעלות בריתה והתקשורת הבינלאומית משמשים רק לטייח של מה שקורה לנגד עינינו בעזה: חטיפת אדמות תחת איום של השמדה.
הצבא הישראלי אינו פועל בצורה אנושית או עושה טובה לפלסטינים כאשר הוא מאיים עליהם במוות בהפצצה אם לא יעזבו את בתיהם וממקלטים מאולתרים. היא לא נוהגת מותשת, מרעיבה אנשים ללא הרף ממקום אחד למשנהו תחת איום מוות והשחתה, תוך שימוש בהדרכה קשה לפענוח, מתוך דאגה הומניטרית. היא עושה זאת כדי להבטיח ששום מקום בעזה אינו בטוח לפלסטינים. היא מנסה להרוג שתי ציפורים במכה אחת: יצירת אשליה של עמידה במשפט ההומניטרי תוך הנחת היסוד להרחבת שטח ישראל באופן בלתי חוקי.
זו הסיבה שעלינו להפסיק להשתמש בשפה של "אזורים הומניטריים" ו"פקודות פינוי".
לפי הממצאים שלנו, שליש מ"פקודות הפינוי" של ישראל ניתנו בלילה בזמן שמשפחות ישנות. כ-85% מהפלסטינים עימם שוחחנו, אשר נמצאים כעת במחסה ב"אזורים ההומניטאריים" בדיר אל-בלח ובאל-מוואסי אמרו כי הם חוו קושי בהבנת פקודות הפינוי שקיבלו בשלב מסוים בשנה האחרונה. 15 אחוז נוספים אמרו כי הם אינם מסוגלים להתפנות עקב מוגבלות או אחריות סיעודית לאחר שקיבלו "צו פינוי". מכיוון שישראל רק לעתים רחוקות אם בכלל מספקת לאנשים אמצעי תחבורה או מחסה חלופי לאחר שהורתה להם לעבור, "צו הפינוי" שלה חסרי משמעות במיוחד עבור פלסטינים נכים, הרות, פצועים, חולים כרוניים או קשישים והמטפלים בהם.
גם התנאים למי שמסוגל להתפנות שוב ושוב ולעבור ל"אזורים הומניטריים" חדשים אינם טובים יותר. גם הם חיים תחת איום מתמיד של השמדה ויש להם גישה מוגבלת או ללא גישה לרוב המשאבים הבסיסיים.
למזון שניתן למצוא באיים ההומניטריים ההולכים ומתכווצים ברצועה אין כמעט ערך תזונתי והוא מעופש עד כדי בלתי אכיל. מכיוון שישראל סגרה את הברזים והרעילה את רוב הבארות בפצצותיה, גם אין מספיק מים.
שישים ושמונה אחוזים מאלה שהשתתפו במחקר שלנו אמרו שהם נאבקים לגשת למי שתייה נקיים. הם אומרים שהם הולכים בלי מים כל עוד הם יכולים ומסתכנים במחלה על ידי שתיית כל מים שהם יכולים למצוא כאשר הם בהחלט חייבים. עבור כמעט 20 אחוז מהאוכלוסייה, זו אפילו לא אופציה: אין מים – נקיים או אחרים – כדי שייחנקו. לחלות ממים מזוהמים עלולה להיות גזר דין מוות בפני עצמו בעזה, כאשר ליותר מ-80% מהאוכלוסייה אין גישה לשירותי בריאות אפילו ב"אזורים הומניטריים".
אז המציאות בשטח ברורה: אין "אזורים הומניטריים" או "פקודות פינוי" אלא רק איומי השמדה ואיי סבל מימי הביניים שאינם ראויים להישרדות בסיסית, שלא לדבר על חיים בכבוד.
ישראל מתייחסת לכל הפלסטינים כתת-אנושיים ומאלצת אותם לעמוד בתנאים המתאימים לימי הביניים האפלים כדי לדחוק אותם לצמיתות מאדמתם ולתבוע אותה כשלה. היא חוסמת גישה לסיוע לצפון עזה, מאפשרת את המינימום המוחלט באזורים אחרים ואסרה על סוכנות הסיוע של האו"ם לפליטים פלסטינים, אונר"א – גלגל ההצלה העיקרי לפלסטינים – לפעול באזור.
והיא עושה את כל זה תוך שהיא מתיימרת לעמוד בחובותיה ההומניטריות על פי המשפט הבינלאומי. זה קורה עכשיו. בזמן שאתה קורא את המאמר הזה. והעולם נותן לזה לקרות.
הממצאים של Action For Humanity אינם אנקדוטליים. הוא נתמך על ידי מחקרים של ארגונים הומניטריים רבים אחרים, האו"ם עצמו והכי חשוב, דיווחים ממקור ראשון של פלסטינים הסובלים מפעולות רצח העם של ישראל.
העולם לא יכול להמשיך להעלים עין ממה שקורה בעזה. יש לנו אינסוף ראיות אמפיריות כמותיות: לפעולות ישראל בעזה אין שום קשר להגנה או לדאגות הומניטריות. כל פעולה של ישראל בעזה היא כלי להתרחבות טריטוריאלית, עקירה המונית והשמדה.
זו הסיבה שהעולם חייב להפסיק להשתמש בשפה המועדפת על ישראל כשמדברים על עזה.
אין "אזורים הומניטריים" או "פקודות פינוי" ברצועה. יש תפיסות קרקע, השמדה וזוועות בקנה מידה תעשייתי. גם אין "משבר הומניטרי" באזור. הגיע הזמן שנעזוב את כל הלשון הרע שעוזרת לישראל להגן על עצמה מאחריות ונתחיל לקרוא למה שקורה בעזה מה שזה: רצח עם.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
