לבדואים הפלסטינים בגדה המערבית אין זמן לחכות שיהודים ישראלים יפנו נגד מדיניות ממשלתם כלפיהם.
במקום זאת, הם מסתמכים על החוסן שלהם – או, בערבית, "סומוד". המונח מבטא את התחושה הפלסטינית שהם מושרשים בארצם, ואת זכויותיהם ההיסטוריות.
זוהי מילה שהפכה לעיקרון מנחה עבור פלסטינים, מה שמוביל בדואים רבים להישאר על אדמתם למרות ההטרדות המתמשכות.
רבים מנסים לחזור לכפריהם גם לאחר שחפציהם נגנבו ובתיהם נהרסים, כפי שעשו שוב ושוב אבו בשאר וכמה גברים מוואדי אס-סיק. הם ניסו, פעם אחר פעם, לחזור לשרידי בתיהם, מכלאות חיות ריקות ופאנלים סולאריים גנובים, אך ללא הצלחה.
אחלאס כאבנה, בן 25, הוא מהקהילה הבדואית במזרח טייבה באל-מוערג'ת. משפחתו של אחלאס ממחישה את החוסן הפלסטיני: למרות שמאחז התנחלויות נמצא במרחק מטרים ספורים בלבד, המשפחה נחושה להישאר ולהמשיך את חייה הבדואים, לבד, למרות ששאר הקהילה שלהם נעקרה.
אחלאס משקה את הצמחים שמול ביתה, עשויים מיריעות פח, ומחייכת אל הפרחים שלה. "הפרחים האלה פרחו למרות החום הקיצוני השנה, היא אמרה. הם תמיד מזכירים לי איתנות; ככה אנחנו צריכים להיות."
קהילתו של אחלאס נעקרה חלקית לפני שנתיים ונעקרה לחלוטין לאחר ה-7 באוקטובר. המשפחה מתגוררת לבדה במדרון של אזור הררי הגובל בצפון ובמערב בעצי זית. ממזרח אדמות חקלאיות עצומות המשתרעות עד יריחו, שאכלסו ועובדו על ידי משפחות בדואיות עד שנת 2017, אז גורשו על ידי מתנחלים, אדמותיהם החקלאיות נתפסו ובמקומן נבנו יישובים.
"המתנחלים גנבו לנו את הזהות. (הם חיים) כבדואים, עובדים ברעיית צאן ובקר, למרות שהם מיישבים את הארץ בלי חיה אחת איתם… הם גנבו את משק החי שלנו, שהוא מהטובים בעולם, שירשנו מאבותינו”. אחלאס אומרת, החיוך נעלם מהפנים שלה.
כמה בדואים ופעילים ישראלים אמרו כי מתנחלים במאחזים חדשים מאז 2015 מתלבשים בכוונה בבגדים דמויי בדואים, בונים אוהלים ורודים בעלי חיים. עוברי אורח לרוב אינם יכולים לזהות אותם אלא אם כן הם מנהלים שיחה, מכיוון שהם אינם דוברים ערבית.
אקלס ומשפחתה המשיכו להתמודד עם התקפות. בשנה שעברה, ב-29 במרץ, במהלך חודש הרמדאן הקדוש לאסלאמי, היא הוכתה בזמן שישנה, והתעוררה לגז פלפל בעיניה. היא יכלה לשמוע רק את הצרחות של שתי אחיותיה ואחיה הקטן שכן ביתם ניזוק על ידי המתנחלים.
"אחרי הלילה הנורא ההוא, התחלתי לפחד… אני ישן כל יום עם מקל לידי במקרה של התקף נוסף. תמיד יש לי סיוטים על הלילה ההוא שגורמים לי להתעורר בפחד", אמר אקלס.
מלבד המתנחלים, אחלאס מתמודד עם האיום של ישראל עצמה. על משפחתה הוצא צו הריסה, בתואנה שביתם נבנה על קרקע בשטח C ללא רשות – דבר שקשה להשיג לשמצה לפלסטינים.
שטח C מהווה כמעט 60 אחוז מהגדה המערבית ומהווה את המוקד העיקרי של מפעל ההתנחלויות הבלתי חוקי. אזור B נמצא בשליטה פלסטינית-ישראלית משותפת בעוד ששטח A נמצא בשליטה של הרשות הפלסטינית (הרשות הפלסטינית). בשטח C, שבו ישראל שומרת על שליטה מוחלטת, כולל ביטחון ואזור מאז כיבושה ב-1967, יש לפחות 325,500 מתנחלים ב-125 התנחלויות ויותר מ-100 מאחזים. על פי הערכות, 180,000-300,000 פלסטינים חיים בשטח C, כולל 27,500 בדואים, לפי האו"ם.
הנשיא הפלסטיני המנוח יאסר ערפאת הוציא צו בשנת 2002, על הקמת ועדת הקולוניזציה וההתנגדות לחומות (CWRC) כדי להתעמת עם ההתנחלויות הבלתי חוקיות.
"המשימה העיקרית שלה היא לתמוך בפלסטינים בשטחי C באמצעות בנייה מחדש של בתיהם ואף הצבתם של עובדים ביניהם לתקופה כדי לסייע בהתנגדות ולתעד את הפרות המתנחלים", אמר יונס עראר, ראש היחידה ליחסים בינלאומיים של הוועדה. המנהל בבית לחם.
ערר עצמו נעצר על ידי הרשויות הישראליות מספר פעמים בזמן שהגן על בתים פלסטינים וסבל מפציעה ברגלו לאחר שמתנחל תקף אותו במכונית.
"מאז 7 באוקטובר, 26 יישובים וכפרים פלסטינים ממזרח לגדה המערבית וירושלים, ודרום חברון, נעקרו לחלוטין ונתפסו, אך אנו עושים כל מאמץ לייצב את התושבים הנותרים במקומם", אמרו. עראר.
"אנחנו לא יכולים לעשות יותר, העולם לא מסוגל לשלוח לגימה של מים לעזה תחת רצח עם, וגם אנחנו בגדה המערבית מתנגדים לבד לכיבוש. אין לנו ברירה אלא הסומוד שלנו".
זו בחירה שאקלאס יודע טוב מדי.
"אם ניקח צעד אחורה, הם יעשו צעדים קדימה עם ההתנחלות שלהם", אמרה. "אין לנו ארץ אחרת."
הסיפור הזה הופק עם Internews Earth Journalism Network.
