ניתן לראות מגמות כאלה ברחבי שטח C, שם הצליחו מאחזים של רועים מתנחלים לתפוס עד 7% מהקרקע עד שנת 2022, על פי מחקר שנערך על ידי כרם נבות.
על פי הערכות ראשוניות של הארגון הלא ממשלתי, הנתון הזה כנראה גדל רק בשנתיים האחרונות, עם אלפי דונמים נוספים (מאות דונמים או דונם) שנתפסו על ידי הרועים הללו מאז אוקטובר 2023, והשתלטו על אדמות ששימשו בעבר את הבדואים.
"הם לא רק רועי צאן, הם ממש מנסים לחיות את חיי הבדואים", אמר טארק על המתנחלים, "הם בונים אוהלים, הם מחזיקים חמורים, סוסים, גמלים, עיזים, כבשים. הם אפילו מתלבשים כמונו הבדואים. הם מדברים ושרים שירים בדואים".
טאריק ציחקק. "אתה יודע, זה ממש מצחיק כי האנשים האלה באמת לא יודעים איך לעשות דברים. הם פשוט מחקים."
כשכל יום מתוח מתרחש באום אל-ח'יר, הילדים מעסיקים את עצמם.
בחוץ במרכז הקהילתי, ילד בן שמונה בשם ערפאת דוחף עגלת תינוק ריקה, "מוכר ירקות".
"תפוחי אדמה! אבטיח! מלפפונים!" מפוח ערפאת.
הוא ילד צעיר בגיל רך, חד ולעולם לא ביישן עם זרים לאחר שנים של פעילי סולידריות שהגיעו לכפר.
הוא נתן מחיר לסחורה הדמיונית שלו: "חמישה שקלים (1.37 דולר) לקילו", והשלים את ה"עסקה" תוך כדי דיווח על מצב העסקים. "השבוע הזה היה בסדר," אמר בעל החנות הקטן כלאחר יד.
מוקדם יותר באותו יום, מתנחלים הגיעו לאום אל-ח'יר, התעמתו וקללו את תושבי הכפר. לערפאת היו התמודדויות משלו עם המתנחלים.
"רק לפני שבוע, הם באו ותקפו את הבית שלי וריססו פלפל את אבא שלי והוא הלך לבית החולים", הוא אמר, עזב את דמות החנווני והתעלם מהמעבר הצורם בין משחקו למציאות של התקפות מתנחלים.
ערפאת התכוון ל-29 ביוני, אז נכנסו המתנחלים המתבגרים לבית משפחתו. כשהמשפחה ניסתה לדחוף אותם החוצה, הם סיפרו, בני הנוער תקפו כמה בני משפחה בגז פלפל.
אביו של ערפאת, מוחמד, נאלץ להילקח לבית החולים.
אבל מיד לאחר שהזכיר את הטראומה האחרונה, פנה ערפאת לשטר של 20 שקל שהיה מונח על אדמת העפר הסמוכה, והרים אותו.
"זה שלך?" הוא שאל בעודו מחזיק את השטר, רץ אל כל מי שראה בכפר "האם זה שלך? זה שלך?"
ערבוב של "עסקים" דמיוניים עם "טראומה" מהחיים האמיתיים מגיע בצורה חלקה לערפאת ולילדים אחרים בקהילה.
עם זאת, בשבועות האחרונים דיווחו הורים בכפר שילדיהם מתעוררים בלילה עם סיוטים של תקיפה וירי על ידי המתנחלים.
טיפול מועדף לתרנגולות
ההתנחלות הסמוכה אל-כרמיל, הגודשת את אום אל-ח'יר על אותה גבעה, הוקמה ב-1980 – ובעיקר על קרקע שזקני הכפר החלו לקנות בשנות ה-50, אמרו הכפריים.
צווי ההריסה הראשונים על בתיהם הוצאו ב-1995, הם אומרים, וההריסות הראשונות בוצעו ב-2007.
מאז היו הריסות תקופתיות – כמעט כל הכפר נמצא בצווי הריסה – אולם העוינות והאלימות מצד המתנחלים השכנים הסלימו מאז ה-7 באוקטובר, כאשר חמאס תקף את דרום ישראל וישראל החלה במלחמתה בעזה.
בתקרית אחת, מנהיגים מהכפר, כולל טאריק ועיד האת'לין, הוחזקו באיומי אקדח על ידי מתנחלים שכנים שהכירו אישית.
האיומים וההתקפות הללו התגברו מאז ה-26 ביוני. באותו יום הרסה ה-ICA 11 מבנים בכפר, והותירה 28 בני אדם ללא קורת גג, בהם 20 ילדים.
עיד הטלין, אב לחמש בנות בן 40, בילה שנים בתיעוד הריסות כאלה ברחבי דרום הר חברון. אבל היה קשה לתפוס את ביתו של 18 שנה שנהרס באותו יום.
"חשבתי: 'האם אני חולם? או שזו האמת?'", נזכר עיד, גבר רגוע ורך, חובש את כובע הבוקרים המיוחד שלו.
"אבל כשעצמתי את עיני ופתחתי אותן, הבנתי דרך רעש הדחפור, הצעקות והבכי של הקהילה שלי סביבי – זה נכון. זה קורה".
