מדין, אינדונזיה – Siti Faiza מנהלת את Faiza's Production House, עסק מסורתי לבגדי נשים, בסולו, מרכז ג'אווה מאז 2008.
פאיזה התחילה את העסק שלה כסטודנטית באוניברסיטה, עיצבה ותפרה בגדים בעצמה בבית.
כשהמכירות החלו להמריא, גייסה פאיזה כמה משכנותיה כדי לעזור להגדיל את העסק. כיום מועסקים בבית ההפקה של פאיזה 12 חייטים.
ובכל זאת, פאיזה אומרת שזהו מאבק להתחרות בבגדים זולים יותר המיובאים מחו"ל, במיוחד מסין.
"לפעמים אני רואה בגדים מיובאים באינטרנט במחירים כל כך נמוכים, כמו 40,000 רופי ($2.65). זה אפילו לא יכסה את עלות הבד שלי ואני תמיד תוהה איך המחירים יכולים להיות כל כך נמוכים", אמרה פאיזה לאל ג'זירה.
ממשלת אינדונזיה ציינה תלונות של בעלי עסקים קטנים כמו Faiza, שהציעו מכסים של עד 200% על יבוא סיני.
שר המסחר זולקיפלי חסן טען כי הצפה של מוצרים סיניים לשוק המקומי עקב מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין מאיימת על עסקים קטנים ב"קריסה".
"אני לגמרי תומך בתעריפים ולמעשה חושב שאנחנו צריכים לדחות יבוא לחלוטין כי הם הורסים עסקים מקומיים", אמר בעלה של פאיזה אינדרוואן לאל-ג'זירה.
"לאינדונזיה כבר יש שוק טקסטיל מקומי גדול. למה אנחנו צריכים לייבא משהו?"
ביוני, אלפי עובדים בג'קרטה הפגינו נגד היבוא הסיני, מה שגרם לחסן להציע מכסים להגנה על 64 מיליון ארגונים זעירים, קטנים ובינוניים במדינה (MSME).
"ארה"ב יכולה להטיל מכס של 200 אחוז על קרמיקה או בגדים מיובאים; אנחנו יכולים לעשות את זה גם כדי להבטיח שה-MSME והתעשיות שלנו ישרדו וישגשגו", אמר זולקיפלי בהערות לתקשורת המקומית.
התעריפים המוצעים ישפיעו על מגוון רחב של סחורות, מהנעלה וביגוד ועד לקוסמטיקה וקרמיקה.
סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של אינדונזיה, עם סחר דו-כיווני בשנה שעברה על 127 מיליארד דולר, כלומר למכסים המוצעים עשויה להיות השפעה משמעותית לא רק על הכלכלה אלא על היחסים בין ג'קרטה לבייג'ינג.
לג'קרטה יש היסטוריה של התערבות בכלכלה, הגדולה ביותר בדרום מזרח אסיה עם תוצר מקומי גולמי של יותר מ-1.3 טריליון דולר, כדי לתמוך בתעשייה המקומית.
תחת הנשיא היוצא Joko "Jokowi" Widodo, שקבע את היעד השאפתני להעלות את התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) לנפש ל-$25,000 עד 2045, ג'קרטה נקטה במודל של "התפתחות חדשה" שמטרתה לטפח צמיחה כלכלית מהירה תוך הגנה על עסקים מקומיים מתחרות, אמר איאן ווילסון, מרצה לפוליטיקה ולימודי ביטחון באוניברסיטת מרדוק בפרת'.
"התפתחותיות בסגנון דרום מזרח אסיה היא מודל ידוע החל משנות ה-70 עם מידה גבוהה של התערבות ממשלתית בכלכלה המפקחת על מעבר של עבודה, תפוקה ויצוא הרחק מחקלאות בעלת פריון נמוך לעבר מגזר ייצור ותיעוש בעל פרודוקטיביות גבוהה יותר," וילסון אמר לאל ג'זירה.
"עם זאת, השאלה המיידית היא מהו החישוב בהטלת תעריפים מסוג זה?"
בעוד שהתעריפים המוצעים נתמכו בהתלהבות על ידי עסקים מקומיים רבים, כלכלנים השמיעו הערה זהירה לגבי ההשפעות הרחבות יותר של צעדים כאלה.
Siwage Dharma Negara, עמית בכיר במכון ISEAS-Yusof Ishak בסינגפור, אמר שיש לשקול בזהירות את התעריפים.
"רק צמצום היבוא עשוי להיות לא יעד אידיאלי. אנו זקוקים לייבוא של חומרי גלם וחומרי תעשייה מקומיים, ואם יוטלו מכסים, התעשיות הללו יושפעו", אמר לאל-ג'זירה.
נגרה אמרה שהממשלה צריכה לשים דגש על תמיכה בצמיחת עסקים מקומיים בנוסף לבלימת סחורות מיובאות.
"צריך לעזור לעסקים להתייעל ולהתחזק, ולשם כך הממשלה צריכה לספק יעדים ברורים", אמר.
הצעת התעריפים גם מסמנת ניגוד ליחסים החמים בדרך כלל של ג'קרטה עם בייג'ין, שהובילה עשרות פרויקטים של תשתית במדינה תחת דגל יוזמת החגורה והדרך שלה.
בעקבות ההכרזה על המכסים המוצעים, דובר משרד החוץ הסיני, לין ג'יאן, אמר כי בייג'ין עוקבת אחר המצב.
"סין תעקוב מקרוב אחר מכסי הגנה אפשריים שאינדונזיה עשויה להטיל על מוצרים ספציפיים, ותנקוט באמצעים הדרושים כדי לשמור על הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של חברות סיניות", אמר לין.
Trissia Wijaya, עמיתת מחקר בכירה באוניברסיטת Ritsumeikan בקיוטו, יפן, אמרה שהיא לא חושבת שלתעריפים המתוכננים תהיה השפעה גדולה על שיתוף הפעולה הכלכלי של אינדונזיה-סין באופן כללי.
"ניתן לייחס את זה אל עמוד התווך האמיתי של מערכת היחסים שלנו בשנים האחרונות, שהוא נפח סחר קריטי במינרלים, שבו סין ספגה יותר מ-80% מתפוקת הניקל שלנו", אמר ויג'איה לאל ג'זירה.
"אספקת הניקל היא חיונית לאינטרסים האסטרטגיים של סין. כל עוד העמוד התווך לא נהרס, אני לא חושב שזה יעורר את זעמם של בייג'ינג, מכיוון שהוא ישים לטקסטיל, קרמיקה ואלקטרוניקה".
עוד בסולו, פאיזה לא מחזיקה בתקווה שהתעריפים יהיו הפתרון למאבקים העסקיים שלה.
"זהו שוק חופשי בימינו, אז בין אם אנחנו רוצים לקבל סחורות מיובאות או לא, אנחנו חיים עכשיו בעולם מקוון שבו אנשים יכולים לקנות כל מה שהם רוצים", אמרה.
"המפתח עבורי הוא איך אני יכול לשפר את המוצרים שלי ולהצדיק את המחירים הגבוהים יותר. אנחנו צריכים להיות חדשניים ולהגן על האיכות שלנו. אין סיכוי להילחם ביבוא".
