ביום שני, ממשלת בריטניה עצר 30 רישיונות זה היה מאפשר לחברות בריטיות לספק חלקים צבאיים לישראל. אלה כוללים רכיבים למטוסי קרב, מסוקים, מל"טים ופריטים המקלים על מיקוד קרקעי. שר החוץ דיוויד לאמי הסביר לפרלמנט כי הערכה ממשלתית הראתה שקיימת סכנה ברורה שהפריטים הללו יוכלו לשמש את ישראל לביצוע הפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי.
כל מי שהעביר את החדשות במהלך 11 החודשים האחרונים יכול היה לספר לו את זה. עזה הפכה לאזור נטול זכויות אדם שבו מתרחש רצח העם הראשון בשידור חי בהיסטוריה.
השנה, עורכי דין העובדים עבור הממשלה פרסמו ייעוץ משפטי בשאלה האם ישראל מפרה את החוק הבינלאומי. חברת פרלמנט טורי, שראתה את המסמך, אמרה שהיא מאמינה שישראל אכן מבצעת מעשים כאלה.
פרטי הייעוץ המשפטי הזה נותרו סוד שמור היטב למרות הבטחה של מפלגת העבודה, בעודה באופוזיציה, לפרסם אותו. עם זאת, אנו יכולים להניח שהניתוח גרם לקריאה ברורה, שכן נראה שסוף סוף דחף את ממשלת הלייבור לנקוט בפעולה, גם אם לא מספקת. היא ללא ספק תקווה שבאמצעות נקיטת צעדים במכירות הנשק הבוטות ביותר, היא תשחרר את עצמה מאחריות.
ועדיין, ממשלת העבודה נואשת להימנע מכל תפיסה שהיא מענישה את ישראל. ההודעה של יום שני התקבלה ב"חרטה עמוקה", ושר החוץ השתדל להבהיר "זה לא אמברגו נשק" בנאום שבו תיאר את עצמו כ"ציוני ליברלי ומתקדם".
הצעדים הם המינימום שאנו צריכים לצפות. בעוד ש-30 רישיונות יופסקו, 320 עדיין בתוקף. בריטניה גם משחקת תפקיד באספקת רכיבים למטוסי הקרב F-35, "מטוס הקרב הקטלני ביותר בעולם", על פי היצרן שלה. הלוחמים נמצאים בשימוש נרחב בעזה, והממשלה החריגה מוצרים אלו מהצעדים החדשים.
נראה שהסיבה העיקרית היא שבריטניה נמצאת תחת לחץ עז מצד ארצות הברית להמשיך לספק חלקים. רק בשבוע שעבר, רוברט אובריאן, יועצו של המועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ, הזהיר מפני השלכות חמורות תחת ממשל עתידי אם בריטניה תחקק אמברגו.
ממשלת הלייבור וקודמתה התורנית חרגו באופן מסיבי עם דעת הקהל, שבאופן כללי נחרדה מהאלימות שהתחוללה בעזה. בבחירות האחרונות, הלייבור איבדה כמה מושבים למועמדים נגד המלחמה בגלל עמדתה בנושא זה. וסקר דעת קהל ביולי הראה רוב של הבריטים בעד הפסקת מכירת נשק.
מדאיגה במיוחד עבור ממשלה חדשה שרוצה להופיע אחראית היא תגובת הנגד של עובדי מדינה שאומרים כבר חודשים שהם לא מרוצים מהעמדה הרשמית בנושא יצוא נשק. באמצע אוגוסט התפטר מארק סמית', דיפלומט עם שנים של ניסיון בנושאים אלה, לאחר שהתלונן שהתעלמו ממנו שוב ושוב. במכתב ההתפטרות שלו, הוא כתב כי הוא "לא יכול עוד לבצע את תפקידי מתוך ידיעה שהמחלקה הזו עשויה להיות שותפה לפשעי מלחמה".
סמית' צדק כשחשש. הממשלה עומדת בפני אתגר משפטי על המשך אספקת הנשק שלה. וזה יכול להיות אישי במהירות. משטרת לונדון שוקלת ראיות נגד שרי ממשלה לשעבר בגין שיתוף בפשעי מלחמה. בשבוע שעבר, הארגון שלי, Global Justice Now, פרסם ייעוץ משפטי המראה שעובדי מדינה וגם שרים יכולים לשאת באחריות לפשעי מלחמה שבוצעו על ידי אנשי ישראל.
בעוד ששותפות זו מתייחסת כמובן לאספקת נשק, תמיכה צבאית ולוגיסטית ומודיעין – שבריטניה ממשיכה לחלוק עם ישראל – היא כוללת גם תמיכה דיפלומטית וכלכלית – בפרט, קשרים המסייעים בכיבוש הבלתי חוקי המתמשך של פלסטין.
בניגוד לספרד ואירלנד, בריטניה מעולם לא העמידה ספק ביחסי הסחר שלה עם ישראל. היא ממשיכה לאפשר יבוא של תוצרת מהתנחלויות ישראליות בלתי חוקיות, ולמעשה מסייעת בתחזוקתם.
אבל הגרוע מכל, קבינט העבודה אמר שהוא רוצה הסכם סחר חדש עם ישראל כאחד מסדר העדיפויות שלו. כשלעצמו, משא ומתן על עסקה כזו הוא בבירור כישלון בשימוש בכוח העומד לרשות ממשלת בריטניה כדי למנוע רצח עם אפשרי. נראה שהוא מתגמל את ישראל על פשעיה.
אבל בהתחשב בעובדה שבריטניה מעוניינת במיוחד ליצור קשרים הדוקים יותר עם מגזרי הביטחון והטכנולוגיה של ישראל, כולל אלה העובדים על בינה מלאכותית, עסקה כזו יכולה בהחלט להוות סיוע ישיר לאותם גורמים כלכליים ישראלים המעורבים ביותר בפשעי מלחמה.
וכאן אנו מקבלים אינדיקציה כלשהי מדוע אנו רואים תמיכה כה מלאה בישראל מהאליטה הפוליטית שלנו. בתור מחבר כתבה נעמי קליין במרץהאליטות המערביות יכולות לראות בעזה את העתיד של לאן מועד פניה של העולם השסוע העמוק והאי שוויוני להחריד שלנו. כיפת ברזל של ישראל הפכה ל"גרסה סופר מרוכזת וקלסטרופובית של אותו מודל אבטחה שבו כל ממשלות הצפון העולמי מנויות. … זהו מודל שבו גבולותיהן של מדינות עשירות – שהתעשרו באמצעות רצח עם קולוניאלי משלהן – מוגנים על ידי גרסאות משלהן של כיפת ברזל." המערב משקיע רבות בכך שהמודל הזה יצליח בישראל.
לא במקרה חלקים גדולים מהמשק הישראלי מוקדשים כיום לפיתוח הטכנולוגיה המתקדמת ביותר לשליטה במנושלים. ג'ף הלפר מהוועד הישראלי נגד הריסות בתים אומר: "השטחים הכבושים הם… מעבדה ענקית שבה ישראל יכולה לשכלל את כל מערכות הנשק, מערכות המעקב והטכנולוגיות הללו. … ישראל זקוקה לסכסוך מבוקר".
כל זה מסביר במידת מה מדוע ממשלת לייבור בבריטניה כל כך מהססת לקרוא את פשעי המלחמה הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת. זה עוזר לנו להבין מדוע היא נחושה כל כך לשפר את שיתוף הפעולה הכלכלי שלנו עם המדינה שביצעה את הפשעים הללו, גם במחיר של חוסר פופולריות. בסופו של דבר, היא לא רוצה להינעל מחוץ לשותפויות הצבאיות והטכנולוגיות שלדעתה ישלטו בעולם המפולג יותר ויותר שבו אנו חיים.
אבל לאנשים במערב לא צריך להיות אינטרס שהממשלה שלנו תהיה חלק מהאפרטהייד הגלובלי הזה, לא מעט משום שאותם אמצעים לשליטה באוכלוסיות יסתיימו, בדרך זו או אחרת, בשימוש נגדנו.
ההכרזה של יום שני מראה שאנחנו יכולים להגדיל מדי את עלות השיתוף. בתקופה שבה רק העברת החדשות הפכה לבלתי נסבלת, אנחנו צריכים לחגוג את הניצחון הזה. אבל צריך גם לשמור על הלחץ – למען העם הפלסטיני, אבל גם למען כולנו.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
