פעילות מינית אמורה להותיר חוויה נעימה ומשחררת אך אצל שני ישראלים המצב שונה לגמרי: רופאים מדווחים על מטופלים שלקו בתופעה רפואית קשה לאחר אורגזמה, כשהסיבה היא תגובה חמורה של הגוף לאורגזמה. על המקרים דיווחו ד"ר ארד דותן, ד"ר שי כהן, ד"ר אמיר טנאי והפרופ' יהודה שינפלד בכתב העת הרפואי "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית בישראל.
במקרה ראשון, צעיר בן 22 שנים רווק, לקה בתסמינים דמויי שפעת שהופיעו לאחר השפיכה, בליווי הפרעות קוגניטיביות קשות. התסמינים הקלים החלו שעתיים עד שלוש שעות לאחר השפיכה והפכו חמורים כעבור 8 עד 10 שעות ונמשכו בין יומיים לשלושה. הוא חש ש"המוח לא מתפקד" ולא הצליח לחזור לעבודה בימים אלה. התופעות הופיעו כבר בשפיכה הראשונה כמתבגר, כשחווה "קרי לילה" ולאחר מכן לאחר כל שפיכה. בנערותו היה משוכנע שמדובר בתופעות שכל נער חווה, ורק מאוחר יותר הבין שמדובר בתופעה ייחודית. בעקבות התסמינים הוא נמנע מפעילות מינית ומתקשה ליצור קשר קבוע עם בנות זוג.
במקרה שני, כבר בן 29 שנים, רווק, החל לסבול מתופעות כבר לאחר אוננות ראשונה. חצי שעה לאחר פליטת נוזל הזרע הופיעו נפיחות מתחת לעיניים, גירוי בגרון, נזלת וקושי נשימה. לאחר יממה הופיעו חולשת שרירים, ערפול מחשבתי וחולשה כללית שנמשכו עד שבועיים, וגרמו לפגיעה קשה בתפקודו. עם השנים נוספו תסמינים מערכת העיכול שכללו הופעת ריבוי גזים ושינוי בהרגלי יציאה עם שלשולים ועצירויות לסירוגין. הוא נמנע מקיום יחסי מין תוך שהוא מנסה טיפולים רבים שכשלו.
מדובר בתסמונת המכונה "בתר-אביונית" (כלומר לאחר אורגזמה), הפרעה נדירה המאובחנת בגברים הסובלים ממגוון תסמינים המופיעים לאחר שפיכה. התסמינים יכולים לכלול תסמינים דמויי שפעת, חולשה קיצונית, קשיי ריכוז, בעיות זיכרון, רגזנות, חרדה ודיכאון. עוצמת התסמינים משתנה בין גבר לגבר, והם יכולים להימשך בין 2–7 ימים. ישנם גברים המתארים תסמינים קלים בלבד, בעוד שאחרים חווים תסמינים חמורים המפריעים לתפקוד היומיומי. בין היתר, דווחו גם תסמינים נוירולוגיים, עוריים וראייתיים.
אופן הופעת התסמינים משתנה בין אדם לאדם, אך בדרך כלל מופיעים דקות או שעות לאחר השפיכה, ויכולים להימשך עד שבוע. אובחנה חשיבות רבה לאבחון מוקדם, מתן טיפול מתאים, ובכך להפחית סבל מיותר ולשפר את איכות חייהם של הסובלים.
קיימות מספר תאוריות לגבי הגורמים לתסמונת. אחת התאוריות המרכזיות גורסת כי היא נגרמת כתוצאה מתגובה אלרגית או חיסונית לנוזל הזרע של הגבר עצמו. תאוריה זו נתמכת על ידי מחקרים שמצאו רמות גבוהות של רכיבים דלקתיים בשם ציטוקינים בדמם של גברים הסובלים מהתסמונת לאחר שפיכה. הסבר אפשרי נוסף הוא שינויים הורמונליים ברמות פרולקטין, טסטוסטרון והורמונים אחרים שעלולים לתרום להתפתחות התסמונת. יש הסוברים כי חוסר איזון במעבירים עצביים – נוירוטרנסמיטורים – במוח עלול לשחק תפקיד בהופעת התסמינים. מחקרים מצביעים על כך שרמות סרוטונין, דופמין ונוראדרנלין עשויות להיות מושפעות לאחר שפיכה, מה שעלול לגרום לשינויים במצב הרוח, קוגניציה ורמות אנרגיה.
האבחנה של התסמונת מתבססת בעיקר על אנמנזה קלינית מפורטת ותיאור התסמינים על ידי המטופל. חשוב לשלול מצבים רפואיים אחרים שיכולים לגרום לתסמינים דומים. אין בדיקה ספציפית שיכולה לאשר את האבחנה התסמונת אך קיימות מספר בדיקות שיכולות לסייע בשלילת גורמים אחרים לתסמינים. בדיקות אלו כוללות בדיקות דם כלליות, בדיקות הורמונליות ובדיקות לנוכחות של נוגדנים עצמיים. לעיתים ניתן לבצע תבחין עורי לבדיקת רגישות אלרגית לנוזל הזרע של המטופל.
המומחים הסבירו כי הטיפול בעיקרו תומך שמטרתו להקל על התסמינים ולשפר את איכות חייו של המטופל. קיימות מספר גישות טיפוליות אפשריות, שכוללות תרופות אנטי אלרגיות, טיפול באימונותרפיה על ידי חשיפה הדרגתית לכמויות קטנות של נוזל הזרע של המטופל כדי להפחית את התגובה החיסונית. הימנעות משפיכה היא אפשרות נוספת אך כמובן שאינה מעשית עבור מרבית הגברים.
כיתובי תמונה
סימפטומים דמויי שפעת ותגובה מוחית. הטיפול כולל תרופות נוגדות אלרגיה (צילום: שאטרסטוק)
