"כל שנה אנו עדים לירידה נוספת בכמות המשקעים – שמתורגמת לירידה בתוצרת – וכתוצאה מכך אין לנו מספיק מזון לצרוך, שלא לדבר על למכור", דבלה קוליבאלי, סגנית ראש הכפר הקטן סאפקורה במרכז מאלי, אמר לי מוקדם יותר השנה.
בשבתו מתחת לעץ כדי להגן על עצמו מהשמש הקופחת, הוא הסביר כיצד חקלאות תמיד הייתה מקור ההכנסה היחיד בכפר עם 1,400 תושבים, ושינויי האקלים הותירו אותו ועוד אינספור אחרים נאבקים לפרנס את משפחותיהם.
כמה מתושבי הכפר, הוא אמר לי, פנו לכרות ולמכור עצים כדי להרוויח כסף ולהאכיל את משפחותיהם – מנהג לא פרודוקטיבי שמאיץ את המדבור ובסופו של דבר מגביר את ההשפעות הקשות ביותר של האקלים המשתנה.
החקלאים ב-Safekora אינם לבד במאבקם חסר התקווה בשינויי האקלים. מאלי כולה, אומה של יותר מ-22 מיליון, סובלת מאוד כתוצאה מעליית הטמפרטורות והפחתת הגשמים. בין ה-1 באפריל ל-5 באפריל, גל חום חסר תקדים גרם לטמפרטורות לטפס ליותר מ-45 מעלות צלזיוס (113 מעלות פרנהייט) ברחבי המדינה. במהלך ארבעת הימים החמים, בית החולים האוניברסיטאי גבריאל טורה בבירת מאליה, במקו, רשם יותר מ-100 מקרי מוות.
אותו בית חולים רשם 130 מקרי מוות במשך כל חודש מרץ לפני שהטמפרטורות עלו. על פי מחקר של World Weather Attribution (WWA), התקף החם העז והקטלני בצורה יוצאת דופן נגרם משינויי אקלים "נגרם על ידי אדם" וסביר להניח שגרם למאות, אם לא אלפי, מקרי מוות נוספים ברחבי האזור. הטמפרטורות שוברות השיאים הרסו את מאלי עד כדי כך שקוביות קרח החלו לעלות יותר מלחם וחלב בחלקים מסוימים של המדינה.
למרבה הצער במאלי, שינויי האקלים הם רק גורם אחד למשבר הומניטרי מבין רבים. חוסר יציבות פוליטית ארוכת טווח, סכסוך מזוין ממושך ומאבקים כלכליים אינסופיים לכאורה, בשילוב עם השפעת שינויי האקלים על פרנסתם של אנשים (על פי תוכנית המזון העולמית, החקלאות – בעיקר ייצור קיום – מייצגת 80 אחוז מהתעסוקה במאלי), יצרו סערת פגיעות מושלמת במדינה. מיליונים עקורים, רעבים וחוששים לעתיד. כיום, כ-7.1 מיליון בני אדם, המהווים שליש מאוכלוסיית מאלי, זקוקים לסיוע הומניטרי דחוף. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, השיעור הלאומי של תת תזונה חריפה חמורה, שהיא צורת הרעב הקטלנית ביותר, עלה מ-4.2% בשנה שעברה ל-11% כיום, הרמה הגבוהה ביותר מזה עשור.
במיוחד באתרים של עקורים פנימיים (עקורים) ברחבי הארץ, אלפים מהם, במיוחד ילדים מתחת לגיל חמש, זקוקים בדחיפות לטיפול תזונתי.
אידריסה, אחד מ-355,000 העקורים, נעקרה מבית עקב האלימות הגוברת. הוא נמלט מהכפר שלו, מופטי, המושפע מהעימותים מוקדם יותר השנה ועשה את המסע של 600 ק"מ (373 מייל) לבמאקו עם משפחתו כדי להתחיל מחדש.
דיברתי איתו בבית המאולתר החדש של משפחתו בקומונה השישית, שהיא מחנה עקורים במתחם של בית ספר ממלכתי לשעבר. "כאשר פרצו סכסוך מזוין ואלימות נשק בכפר שלי, הייתי צריך לקבל החלטה מהירה לעקור את משפחתי", הוא אמר לי. "כבר איבדתי שניים מקרובי משפחה שלי, ולא יכולתי לעמוד מנגד ולצפות לאבד עוד מבני משפחתי".
משפחתו אולי בטוחה כעת יחסית מעימות מזוין, אבל החיים שלהם לא קלים. מחנה העקורים הצפוף מלא במשפחות גדולות שחוות עוני קיצוני. אפילו בעלי החיים במחנה מורעבים וקיים מחסור מסוכן בתברואה, מה שגורם לסיכון גבוה להתפרצות מחלות.
אידריסה מתגורר כיום באוהל סדינים עם חדר שינה אחד עם אשתו, ארבעת ילדיו ואמו הקשישה החלשה. הוא מתקשה לשים אוכל על השולחן, שלא לדבר על לחפש מגורים מתאימים יותר, על ההכנסה הקטנה שהוא מרוויח מעבודתו החלקית כמאבטח.
לדבריו, כמו ילדיו, הוא מודאג במיוחד מאמו החולה, שבעיות הבריאות הרבות שלה מחמירות כתוצאה מהתנאים הנוראיים במחנה. עם זאת, אין לה גישה קלה לטיפול.
המצב הביטחוני המדרדר, יחד עם ההשפעה ההרסנית של שינויי האקלים על הפרנסה והתנאים המתועבים ברוב מחנות העקורים, הביאו לכך שאלפי אנשים ברחבי המדינה נזקקו לטיפול דחוף במצבים כמו זיהומים בדרכי הנשימה, תת תזונה חריפה, מלריה ושלשולים. למרות צורכי הבריאות ההולכים וגדלים של האוכלוסייה, מתקני בריאות הציבור באזורים רבים, במיוחד בצפון ובמרכז, אינם מתפקדים במלואם עקב חוסר ביטחון ומחסור בצוות ובאספקה. כתוצאה מכך, ההערכה היא ש-3.5 מיליון אנשים ברחבי המדינה, כמו אמה הקשישה של אידריסה, נאבקים לגשת לטיפול רפואי.
ללא מתקנים רפואיים זמינים בחינם, הפתרון היחיד הקיים עבור אידריסה הוא לקחת את אמו למרפאה פרטית. שכרו אינו מכסה את החשבונות הרפואיים שלה ואת הצרכים הבסיסיים של משק ביתם. כתוצאה מכך, לעתים קרובות הוא מדלג על הארוחה האחת שהוא מרשה לעצמו ביום כדי לנסות ולשלם את כל החשבונות שלו ולהאכיל את משפחתו.
במבט מדוכדך על פניו, הוא אמר לי שהוא משתוקק לחיים שהיו לו פעם.
"החיים היקרים לנו נחטפו מאיתנו", אמר. "הייתי רועה צאן; החיים שלי היו נהדרים. נאלצתי להשאיר מאחור את החיות האהובות ודרך חיי. החלום היחיד שלי הוא לחזור הביתה ולעבוד שוב בתחום שלי".
קוליבאלי ואידריסה, כמו מיליוני אחרים ברחבי מאלי, מנסים להשלים עם המציאות החדשה שלהם ולמצוא דרך קדימה עבור עצמם ועבור משפחותיהם.
ארגונים הומניטריים כמו הארגון בו אני עובד, ידיים מוסלמיות, משתפים פעולה עם הקהילה במאליה כדי למתן את ההשפעות ההרסניות של שינויי האקלים. על ידי מתן פרנסה בת קיימא והזדמנויות להתחלה חדשה, מאמצים אלה שואפים להעצים משפחות פגיעות ולבנות חוסן לטווח ארוך.
מלי חווה משבר הומניטרי רב פנים שרק יעמיק ללא עזרה דחופה מהקהילה הבינלאומית. עם זאת, מעבר למאמצים של ארגונים כמו ידיים מוסלמיות, נראה שהעולם מעלים עין מסבלם של אנשים המתמודדים עם ההשלכות המשולבות של סכסוך הרסני ומצב חירום אקלימי. הגיע הזמן שכולם, במיוחד מנהיגי עולם ומוסדות בינלאומיים, יפנו את תשומת לבם למאלי ולסערה המושלמת שלה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
