זה ברור: רוב אמריקה הצביעו לפשיסט.
אם הפתיחה הקצרה והבוטה הזו פוגעת ברגישויות העדינות שלך, אז כדאי לך, קורא יקר, לוותר סוף סוף על המיתוסים שטופי הסכר על אומה מפולגת, סתירה שבחרה בפשיסט לנשיא – שוב.
זה עדיין לא ברור: גורלה של אמריקה.
משימה דחופה ניצבת בפני אמריקאים נאורים שהבהירו את התנגדותם הראויה להערצה ולדחייתם של כל היבט מגונה של איש חזק מגחך, שיגבה את הרווחה שהסתלקה בנפשו ובנפשו כמו קלחת רותחת.
הרבה לפני שעוזריו ושרי הקבינט הקרובים ביותר שלו פנו, באיחור, ל"ניו יורק טיימס" או ל-CNN כדי "להזהיר" את האמריקאים שהדמגוג הגס שהם שירתו בכבוד כה עגום הוא פשיסט בתום לב, כותבי טור מטופשים כמוני עוררו אזהרה לאחר אזעקה לגבי דמותו האוטוקרטית המגדירה של דונלד טראמפ בטור אחר טור מאז 2016.
אבל אנחנו, וחשוב מכך, הצווים הבוטים שלנו, בגודל שלטי חוצות, נדחו על ידי הקוגנוצנטיים המנומסים כל כך כהגיגים ההיפרבוליים של פולמוסים שוחרי קליקבייט, שלא הבינו מעט את הטבע האמיתי של הפשיזם.
אז, באופן צפוי וחסר אחריות, הקוגנוצנטים המנומסים נשארו נכונים לאשליות הנעימות שלהם גם לאחר שטראמפ ארגן ושחרר התקוממות אלימה על המצודה כביכול של הדמוקרטיה האמריקאית, הקפיטול האמריקאי, כדי לבטל בחירות.
הקוגנוצנטים המנומסים העדיפו, כמובן, להסביר את העובדה הבלתי ניתנת לערעור, עד עכשיו, שחלק עוצר נשימה של אמריקאים תמכו בפשיסט בוטה כמעשה האומלל, אך אולי מובן, של "כתנים" זועמים שחולקים זיקה עם דרגתו של טראמפ רטוריקה ותלונות פרוכיות.
זו הייתה הגישה הג'ג'ון לאורך כל הדרך – להסיט, להעפיל, לתרץ את המובן מאליו: הפשיזם הפך למיינסטרים באמריקה.
טראמפ אינו מנהיג "כת". הוא מגלם מערך משותף של ערכים ואמונות המשקפים, להמון חסידיו בכל רחבי אמריקה, אידיאולוגיה שאי אפשר לעמוד בפניה; אידיאולוגיה שעקרונות היסוד שלה הם אכזריות, נקמה ובורות.
אין לי ספק שכאשר טראמפ יישבע את השבועה בתחילת השנה הבאה וישבע תנ"ך לקיים את החוקה, הוא מיד יחלל אותה כדי לספק את תאוות האכזריות, הנקמה והבורות הרווחת.
"האויבים מבפנים" הלא נאמנים יירדוף ויועמדו לדין.
המהגרים ה"שרצים" שחללו את נשמתה הלבנה של אמריקה – בין אם הם נושאים אזרחות ובין אם לאו – ירוכזו ללא הליך הוגן ויגורשו, יישלטו מעבודתם ויופרדו ממשפחותיהם – בכוח חריף, במידת הצורך.
השרידים המעורערים של "העיתונות החופשית" של אמריקה יהיו ממוקדים באיומים, הפחדות וסנקציות תגמול. והאוליגרכים בעלי העיתונים ה"גדולים" ותחנות הטלוויזיה ישתחוו לשבח.
הזכויות האזרחיות והמשפטיות שזכו במהלך עשרות שנים של מחאה קולנית ועבודה קשה יבוטלו או יבוטלו על הסף עם שותפות שמחה של קונגרס מתחנן ובית המשפט העליון.
הנטל, החובה, החובה לנסות לעצור, לחסום, או, אם אפשר, למנוע מאמריקה "לסובב אחורה" מוטלים על אמריקה הנאורה.
התנגדות אינה חסרת תועלת. במקום זאת, זה הכרחי.
זה לא יהיה קל.
אמריקה הנאורה תתפוס פחד וייאוש בימים ובשבועות הבאים. יש לצפות לכך בפרצוף הצורם והמבלבל של ניצחון רפובליקני רחב.
כאשר אמריקאים נאורים יוצאים מההלם העצור הזה – והם יעשו זאת – הם חייבים לעמוד בפיתוי הקל להחליק להאשמה ולהאשמה.
הם חייבים, במקום זאת, לנעול זרועות בהתרסה. עליהם לגייס ולעצב כוח אדיר עם מטרת-על אחת: להיות נאמנים לחוקה שאליה הם נושאים נאמנות כנה ולהגן זה על זה, כמיטב יכולתם, מפני הפגיעה וכאב הלב שבוודאי יבואו.
אפשר לעשות את זה. זה חייב להיעשות.
משימה חמורה זו תדרוש רצון ונחישות איתנים; אותם רצון ונחישות שאמריקאים נאורים פרסו בעבר כדי להפוך את ביתם האהוב למקום הוגן, צודק ומסביר פנים יותר.
זו, אני חוזר, מחובתך וחובתך, אמריקה הנאורה. תצטרך קצת זמן כדי ללקק את הפצעים הגולמיים שלך. לאחר מכן, אתה צריך ללכת על העסק החיוני בהישג יד עם הידיעה שאתה המגן, אתה לגיון ואתה צודק.
ההיסטוריה אומרת לנו שפשיסטים כמו טראמפ לא יכולים לגבור, ככל שיהיו מכוערים והרסניים. בסופו של דבר, הם הורסים את עצמם.
השאלה היא: האם טראמפ ישמיד גם את אמריקה?
אמריקאים נאורים, אני משוכנע, יעשו כל שביכולתם, בכל הכוח, המטרה והשכנוע שלהם, כדי למנוע את הרס אמריקה.
האם זה יספיק? אני לא יודע.
אבל האלטרנטיבה איומה להבנה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
