ג'נין, הגדה המערבית הכבושה, פלסטין – ב-4 באפריל בשנה שעברה, אחמד נובאן ניסה להגיע לפצוע במחנה הפליטים ג'נין כדי להגיש עזרה ראשונה.
הוא קיבל הודעות בטלפון הנייד שלו ומסרו לו את מיקומו של הקורבן ונסע ככל האפשר ברחובות הצרים וההרוסים של העיר. הוא היה צריך לצאת וללכת את 300 המטרים האחרונים (1,000 רגל) כדי להגיע לאיש השוכב על הקרקע.
ואז הוא הרגיש את הירייה.
נובאן, בן 22, נפגע על ידי צלף ישראלי בצד ימין של חזהו.
תפס מחסה, הוא הפעיל לחץ על הפצע כדי לעצור את הדימום – כפי שהוכשר לעשות עבור אחרים.
עמיתיו הצליחו להגיע אליו ולעזור לו להיכנס לאמבולנס. אבל הרכב נעצר על ידי הצבא הישראלי, וחיילים ירו יריות אזהרה לעבר האמבולנס.
כשהאמבולנס סוף סוף הורשה לנוע, נובנה נלקחה לבית החולים המתמחה אבן סינא, המתקן פשטו על ידי פעילים ישראלים סמויים שתקפו והרגו שלושה פלסטינים בתוכו בינואר. הוא נשאר יומיים. נדרשו שישה חודשים של טיפול מעקב כדי להתאושש.
נובאן הוא אחד מ-23 צעירים וצעירות שהתאמנו כמגיבים ראשונים בהתנדבות בג'נין, והתקרית הייתה לפני שנה וחצי, לפני שהחלה המלחמה בעזה והכוחות הישראליים הגבירו את הפשיטות האלימות על ערים וערים בכבושים. הגדה המערבית.
בימים אלה, חוויית הירי היא כולה בעבודת לילה.
שימוש בטוק-טוקים כאמבולנסים מאולתרים
נובאן היה רק יילוד כשאביו נהרג במהלך האינתיפאדה השנייה ב-2002, כשהוא נלחם בכוחות הישראליים שתקפו את מחנה הפליטים שלהם בג'נין. לפני שנתיים החליט להצטרף למתנדבים במחנה המסורים בניסיון להציל חיים על ידי הכשרה כמגיבים ראשונים.
לאחר שהחלים מפציעת הירי, הוא חידש את עבודתו כמתנדב ככל יכולתו.
"אנחנו מנסים למצוא חיים מהמוות", אומר נובאני לאל ג'זירה.
בימים אלה בג'נין, קשה לדעת בדיוק כמה אנשים עשויים להזדקק לעזרתם בכל לילה נתון. כ-24,000 איש רשומים כגרים במחנה זה. אבל ה פשיטות תכופות על ידי הכוחות הישראליים התגברו מאז שהחלה המלחמה בעזה באוקטובר, הרס בתים ואילץ רבים לברוח.
מאז, חיילים ישראלים ו מתנחלים הרגו 536 פלסטינים, כולל 131 ילדים, בגדה המערבית ופצעו יותר מ-5,500, כולל 800 ילדים – יותר משליש מהם מירי חיה – לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA).
בג'נין לבדה, לפחות 148 פלסטינים נהרגו, 320 נפצעו ו-540 נעצרו על ידי כוחות ישראליים מאז 7 באוקטובר, לפי העיתונאי המקומי עלי סמודי, אחד מאלה שמנסים לשמור על הספירה בתוך הכאוס.
פלסטין שלנו עושה ניסיון נואש לשמור על המספרים האלה. ארגון הבסיס נולד בתוך המחנה ומונהג על ידי נידאל נגהנאגיה, בן 52, מנהיג קהילה שישב 17 שנים בבתי כלא בישראל. זוהי הקבוצה שאחראית לארגון מתנדבי העזרה הראשונה.
בשיתוף פעולה הדוק עם הארגון הבינלאומי Doctors Without Borders, הידוע בראשי התיבות הצרפתיים שלו MSF, צוות המתנדבים הראשון בראשות סלאח מנצור, 29, עורך דין. הוא אחד מ-15 הגברים ושמונה הנשים המרכיבים את הקבוצה – כולם שאובים ממקצועות ורקעים שונים וכולם עכשיו מאומנים בעזרה ראשונה ומוכנים לנסות להגיע לאנשים פצועים באשר הם.
חשוב לשמור על הציוד והכשרה של המתנדבים, אומר מנצור, כי "אנחנו לא מגבילים את עצמנו לעבוד בשטח. אנחנו מגיעים גם לבתי חולים במידת הצורך”.
"פעמים רבות נאלצנו להישאר עם חולה יותר משעתיים עד שתנאי האבטחה ישתפרו כדי להעביר את החולה".
מתנדבים משתמשים בטוק-טוקים שסופקו על ידי MSF כאמבולנסים מאולתרים כדי להעביר את הפצועים, החולים והמגיבים הראשונים.
יש להם מטרה עיקרית אחת: לשמור על המטופלים בחיים כל זמן שנדרש כדי להגיע לבית חולים, כמו בית החולים הממשלתי בג'נין, שנמצא במרחק מטרים ספורים ממחנה ג'נין, אך עשוי להיות במרחק של קילומטרים רבים בגלל הזמן הנדרש. לעבור מחסומים צבאיים ישראלים. בדצמבר, MSF דיווח כי כוחות ישראליים ירו למוות בבן 17 לא חמוש בתוך מתחם בית החולים ומונעים מאמבולנסים לצאת ממנו. פרמדיקים ונהגי אמבולנס הופשטו ונאלצו לכרוע ברך על הקרקע, אמר MSF בפוסט ב-X.
עם מכשולים מסוג זה, הכל עניין של להסתפק במחנה ג'נין. מתנדבי העזרה הראשונה פועלים מאולם גדול ששימש בעבר ארגון חברה אזרחית, אך כיום משמש כמרכז הדרכה בו המתנדבים מקבלים הדרכה מ-MSF כיצד לבלום דימומים, להעביר בבטחה ולהרים קורבנות ושלל חיים אחרים- טכניקות חיסכון. כרגע, כל מה שמכיל מרכז ההדרכה הוא מעט תחבושות ועוד כמה ציוד רפואי בזמן שבעלי מלאכה מתנדבים עובדים בפינות ומבצעים תיקונים שגרתיים.
'אתה מציל את האחים שלך'
בתוך מרכז ההדרכה, לנובאני, שלומד ריפוי בדיבור ושפה באוניברסיטה הערבית האמריקנית הממלכתית של ג'נין, יש חיוך מסביר פנים וקול רגוע.
מספר צלקות מסמנות את גופו. הם נראים על גבו, רגליו וזרועותיו. מאחורי אפוד העזרה הראשונה מוטבע כדור בחזהו. זה היה מהפציעה הראשונה שלו כחובש מתנדב באפריל אשתקד.
שלושה חודשים בלבד לאחר מכן, התרחשה פלישה ישראלית נוספת בג'נין – אחת הקטלניות מאז סוף האינתיפאדה השנייה, המרד הפלסטיני במחצית הראשונה של שנות האלפיים. המתקפה יצאה לדרך באמצעות כלי רכב משוריינים, כוחות קרקע ותקיפות אוויריות על אזורי מגורים. בתים רבים במחנה נהרסו וכן מתקן בריאות המנוהל על ידי סוכנות הסעד והעבודה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א).
ה תקיפה נמשך יומיים. לפחות 12 פלסטינים נהרגו, בהם ארבעה ילדים, ו-100 נפצעו, 20 באורח אנוש. לפי הערכות, כ-4,000 בני אדם נמלטו מבתיהם.
במהלך אותה פשיטה נפצע נובני בפעם השנייה. רסיסים מתקיפה אווירית סמוכה קרעו את צד שמאל של גופו בזמן שהוא ועמיתתו ניסו להגיע לאם ובתה שנפגעו מפגיעת מזל"ט.
פגיעת התקיפה האווירית מחרישת האוזניים הפילה אותם ארצה. הוא עדיין מתקשה לשמוע.
למה הוא ממשיך להכניס את עצמו לזה? נובני עונה ללא היסוס ובשכנוע: "אתה מציל את אחותך, אחיך, המשפחה שלך, החברים שלך, האנשים שלך".
'אם לא אנחנו, מי הולך לעשות את העבודה הזו?'
עם מחסור בצוות רפואי בשטח, קבוצה זו של מגיבים ראשונים מתנדבים הפכה קריטית במחנה הפליטים ג'נין.
"אם לא אנחנו, מי יעשה את העבודה הזו?" שואל נובני.
מאז לפני שהחלה המלחמה בעזה – אך עוד יותר מאז – הפשיטות והפלישות בג'נין כוונו לעובדי בריאות, מתקנים רפואיים ואמבולנסים, מסביר נובני.
על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO), היו 480 תקיפות נגד עובדי בריאות ומתקנים פלסטינים בגדה המערבית מה-7 באוקטובר ועד סוף מאי, והותירו 16 בני אדם הרוגים ו-95 נפצעו. כ-95% מהתקיפות הללו התמקדו בג'נין, שכם וטול כרם.
במהלך פשיטה ישראלית בחודש מאי, למשל, נהרג ד"ר אסיד ג'בארין, בן 50, ליד בית החולים הממשלתי בג'נין בדרכו לעבודה.
לאחר מכן, לאחר שד"ר ג'בארין נהרג, הייתה תקיפה אווירית על חדר ייצוב רפואי, חדר מיון מאולתר ששימש לייצוב פצועים עם כמה מיטות וציוד רפואי, שהוקם במחנה בשנת 2023 על ידי המתנדבים עם תמיכה מ-MSF.
מאז אותה פשיטה, מגיבים מתנדבים נושאים עימם את ערכות העזרה הראשונה שלהם כדי שיוכלו לטפל בקורבנות במקום במקום לנסות להביא אותם לחדר הייצוב.
הרג של צוות רפואי והרס של מתקנים הם לא הסיבה היחידה שתושבי ג'נין מתקשים יותר ויותר לגשת לטיפול רפואי. הפשיטות לרוב הורסות את התשתית של האזור. רחובות הרוסים מקשים – לפעמים בלתי אפשריים – על אמבולנסים להגיע למקומות בתוך המחנה.
גם החולים עצמם אינם מסוגלים להגיע לאמבולנסים במהלך הפשיטות, גם אם הם זמינים.
לכן, המטרה העיקרית של פלסטין שלנו מלבד הכשרת פרמדיקים מתנדבים היא להבטיח שלפחות אדם אחד לכל משפחה במחנה יקבל הכשרה בעזרה ראשונה.
בעזרת MSF, המתנדבים מלמדים את התושבים דרכים לעצור דימומים וטיפול ראשוני אחר בטראומה, כולל מרכיב בריאות הנפש. זה עוזר להביא יותר יכולת לצוות.
"אתה מפסיק כשהדימום מפסיק"
נור*, בת 27, אם לשני ילדים, היא אחת מ-11 חניכות שמשתתפות בסדנת "לעצור את הדימום" במחנה. היא רוצה ללמוד את המיומנויות הנדרשות לטיפול בחולים פצועים. כמו אחרים בסביבתה, היא חוששת שבן משפחה או שכן נפצע בפשיטה ישראלית ולא יודע מה לעשות.
הנשים נפגשות בצהריים בחום הקופח במרכז האימונים המאולתר, המצויד רק במאוורר גדול ורם כדי לקרר את החדר. הם כאן כדי ללמוד עזרה ראשונה ממאמן MSF שמתקשר איתם באמצעות מתרגם.
המאמן, ג'ושוע סים קה סנג, מדגיש את החשיבות של עצירת דימום ברגע שמתרחשת פציעה ומלמד טכניקות כולל כיצד להחיל חוסמי עורקים.
לאחר חוויות רבות לראות אנשים פצועים, לנשים יש שאלות רבות. אישה אחת שואלת כמה זמן יש צורך להפעיל לחץ על פצע מדמם.
"אתה מפסיק כשהדימום מפסיק", עונה סים.
לאחר המפגש בן שלוש השעות, נור משקף את החשיבות של אימון זה. "חיילים ישראלים לא מכוונים רק ללוחמי ההתנגדות. הם מכוונים לאזרחים.
"אני מתאר לעצמי שיום אחד, אחד מהמשפחה או השכנים שלי ייפצע או מוכה על ידי חיילים ישראלים. חשוב לדעת מה לעשות – לפחות המינימום".
*כמה שמות שונו כדי להגן על אנונימיות.
