בעומק מנהרת חמאס, אלי שרעבי נאבק ברעב הקשה, במכות הרצח שקיבל וגם בפחד לאבד את התקווה. בפרק בלעדי מתוך ספרו "חטוף", מתאר שרעבי את הגעגועים לאשתו ולבנותיו שאת גורלן המר לא ידע אז, את היום שבו קיבלו הצצה למה שקורה על פני השטח בעזה, את המחבלים שאכלו מול עיניהם ממארזי הסיוע ההומניטרי בזמן שהחטופים גוועו, ואת שיחות הנפש עם אלון אהל, שעדיין שם, אזוק ופצוע. "'אני לא מוכן ליפול לאפלה. מורעבים או פצועים או חולים או גמורים', אני לוחש לאלי–ה כהן, לאור לוי ולאלון אהל, 'כך או אחרת, אנחנו יוצאים מפה'"
Source link
