קראקס, ונצואלה – בעוד עננים כהים תלויים מעל רחוב ריק בצורה יוצאת דופן בשכונת פטר, אגלה קמאצ'ו החל לשמוע צקצוק עמום וקצבי.
הרעש ירד במהרה. מחלונותיהם ומפתחי הדלת שלהם עמדו אנשים חמושים בכלי מטבח ודפקו כפיות במחבתות. הם התחילו להישפך לרחוב. קמאצ'ו החליט להצטרף אליהם.
הצעדה המאולתרת שלהם השתפכה לכיוון מרכז בירת ונצואלה, קראקס ביום שני, וגרמה אלפי אנשים ברגל ואופנועים.
מה שהפגיש את כולם היה זעם על מה שהם ראו תוצאות בחירות מזויפות הכריז לטובת הנשיא ניקולס מאדורו.
קמאצ'ו צילמה המון תמונות באותו יום – החיוכים, הדגלים ואפילו האלימות – אבל היא אמרה לאל-ג'זירה שמאז היא מחקה את כולם. היא חוששת ממה שממשלתו של מדורו עלולה לעשות למפגינים שתומכים ב טענות האופוזיציה לניצחון.
"יש כל כך הרבה רדיפות", אמרה קמאצ'ו מביתה בפטרה. "הם נכנסים לשכונות כדי לחפש אנשים."
החשש הזה היה נפוץ בימים שלאחר הבחירות לנשיאות ב-28 ביולי.
במשך שבועות, סקרי דעת קהל לפני ההצבעה העלו כי מדורו יפסיד לדיפלומט בדימוס אדמונדו גונזלס, בתנאי שהבחירות יהיו חופשיות והוגנות. ליריבה של מדורו הייתה יתרון גדול – כ-30 נקודות. סקרי יציאה שיקפו מגמה דומה.
אבל כאשר מועצת הבחירות הלאומית של ונצואלה (CNE) הכריזה על תוצאות ההצבעה מוקדם בבוקר יום שני, היא אמרה ל סיפור שונה. הסוכנות הממשלתית טענה שמדורו ניצח עם יותר מ-51% מהקולות, 7 נקודות נוחות לפני גונזלס.
החלו הפגנות, והתפתחו עימותים בין תומכי האופוזיציה לכוחות הביטחון. חלקם הובילו למעצרים, לפציעות ואף למוות.
אחרי ימים של סערה, תומכי אופוזיציה רבים נמצאים בשטח הפקר, מנווטים נתיב צר בין תקווה לפחד על מה שיבוא אחר כך.
חורחה פרמין, בן 86, מפגין כבר שנים נגד המשטר הסוציאליסטי בוונצואלה, תחילה תחת הוגו צ'אבס המנוח ולאחר מכן תחת יורשו שנבחר ביד, מדורו.
בהתכנסות במרכז קראקס, מניף באוויר עובד משרד החינוך לשעבר בכרזה תוצרת בית.
הכרזה מציעה אשליה אופטית: במבט מצד אחד, היא מציגה את פניו של גונזלס. תסתכל על זה מזווית אחרת, אבל זה מראה את מריה קורינה מצ'אדו, המועמדת שנועדה להתמודד מול מדורו, רק כדי להיאסר לתפקיד ציבורי.
"זהו השקר הגדול ביותר בעולם", אמר פרמין על תוצאות ה-CNE. "הממשלה יודעת את התוצאה האמיתית אבל היא לא רוצה להראות אותה".
ממשלתו של מדורו לא הצליחה עד כה לפרסם את נתוני ההצבעה מקלפיות בודדות, כפי שהייתה המסורת בעבר. כל מה שה-CNE הציע הוא האחוז הכולל.
עם זאת, נראה כי נתונים שנאספו על ידי פקחי הסקרים – והועברו לאופוזיציה – מראים שגונסלס ניצח בגדול, והשיג 67 אחוז מהקולות.
למרות קריאות האופוזיציה, כמו גם הקהילה הבינלאומית, הממשלה עדיין לא הראתה שום הוכחה לכך שמדורו ניצח באופן רשמי. מדורו התחייב לחשוף את נתוני ההצבעה, אך טרם נקבע ציר זמן.
"הממשלה הזו גרמה לכל כך הרבה כאב, אומללות, ועכשיו הם ניסו לגזול מאיתנו את התקווה האחרונה שנותרה לנו", אמר פרמין לאל-ג'זירה.
כפנסיונר בוונצואלה, הפנסיה שלו שווה ל-3.50 דולר בלבד בחודש. "זה אפילו לא מאפשר לי למלא את הטלפון שלי," הוא הסביר.
הכרזות הפרו-מדורו שקישטו פעם כמעט כל עמוד פנס בקראקס נעלמו כעת, נקרעו והושלכו על ערמות אשפה או על שריפות. גם מספר פסלים המייצגים את צ'אבס המנוח, הנחשב כאבי הפרויקט הסוציאליסטי של ונצואלה, הופלו.
מרגריטה לופז, היסטוריונית ונצואלה שחקרה את תנועת המחאה במדינה ואת ממשלתו הסוציאליסטית של צ'אבס, אמרה לאל-ג'זירה שההפגנות של היום חולקות את סממני ההיכר של גיוסי העבר: קריעת פסלים, דפיקות סירים ומחבתות בסגנון מחאה שנקרא " קצרולזו".
אבל הפעם, היא אמרה, יש הבדל מרכזי אחד. "הקיטוב נעלם", הסבירה.
המחאות הקודמות, ציין לופז, היו ברובן מורכבות ממצביעים מהמעמד הבינוני והגבוה. אבל עם כלכלת ונצואלה בירידה מתמשכת, חתך מגוון יותר של החברה נשפך לרחובות כדי להפגין.
"כולם נאבקים בעבודה", אמר לופז. "הם נהיו עניים יותר. אין להם גישה מלאה לשירותים ציבוריים. השיח הפוליטי של הקיטוב אינו תקף יותר עבור תושבי ונצואלה".
באופן מסורתי, תושבים רבים באזורי הפועלים של ונצואלה היו חסידי צ'אביזמו – האידיאולוגיה על שם צ'אבס, שמקדמת חלוקה מחדש של הכנסה והתנגדות נגד כוחות "אימפריאליים", המיוצגים על ידי מדינות כמו ארצות הברית.
אבל עבור רבים, Chavismo לא עמד בציפיותיו. לאחר מותו של צ'אבס ב-2013, מדורו השתלט על הממשלה, והמדינה נקלעה לתהום כלכלית.
חלק מהבעיה הייתה הירידה העולמית במחירי הנפט ב-2014, אבל המשבר נבע גם מניהול כושל כלכלי, מעילה בכספי המדינה וסנקציות בינלאומיות.
"באתי מפטרה. אני כאן למען החופש של המחוז שלי, למען עתידה של בתי, למען אחותי, למען האחיינית שלי,” בכה גבר ללא חולצה באחת המחאה האחרונה, כשהרים יד אחת באוויר.
הוא השתמש בשני כדי להצביע לעבר הקעקוע שעל חזהו: מפה צבעונית של ונצואלה.
לפי לופז, אזורים בעלי הכנסה נמוכה כמו פטר היו פעם מעוזים של צ'וויסמו. אבל עבור התושבים שם היום, הרטוריקה הסוציאליסטית מרגישה כבר לא רלוונטית.
"מדורו יכול לומר שהאימפריאליזם והאופוזיציה הימנית ה'פשיסטית' עדיין לא נעצרו, אבל במציאות, אנשים לא מתעניינים יותר", הסביר לופז.
התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) של המדינה הצטמצם ב-80% במהלך השנים האחרונות, לפי קרן המטבע הבינלאומית. המשכורות והפנסיות הצטמצמו עקב היפר-אינפלציה, פיחות במטבע ודולריזציה לא רשמית, תהליך שמתעורר כאשר אנשים פונים לדולר האמריקאי כמטבע חלופי.
על פי ההערכות, כ-7.7 מיליון בני אדם – רבע מהאוכלוסייה – עזבו את המדינה בגלל משכורות נמוכות, חוסר הזדמנויות, שירותי בריאות לקויים ובמקרים מסוימים גם רדיפות.
ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי אינטרנשיונל מתחו זמן רב ביקורת על ממשלת מדורו על כך שהיא משתמשת במעצרים שרירותיים, היעלמויות כפויות ואפילו רציחות ללא משפט כדי למחוץ את חוסר הסכמה.
"אני לא יכול לתמוך לראות דם במדינה שלי – מדינה שיש לה כל כך הרבה מה להציע", אמר קמאצ'ו, ימים לאחר ששמע לראשונה את דפיקות הסירים ביום שני בפטרה.
אם לשניים היגרה פעם אחת בעבר, וכעת היא חוששת שאולי תצטרך לעזוב שוב. "אם הממשלה הזו לא תיפול, אני הולך. אני אהיה חייב. אני לא יכול להמשיך כאן – יכניסו אותי לכלא".
לפחות 19 בני אדם נהרגו עד כה בעימותים בין כוחות הביטחון ותומכי האופוזיציה, לפי הארגון הלא ממשלתי Victim Monitor. לפחות שישה נרצחו על ידי קולקטיבים, קבוצות של גברים חמושים הקשורים לממשלה, רכובים על אופנועים ונושאים נשק.
קורבן מוניטור מדווח כי גם יותר מ-1,000 בני אדם נעצרו, סירבו גישה לסיוע משפטי ולא יכלו לראות את משפחותיהם.
הסטודנטית מרתה דיאז, שהשתמשה בשם בדוי מטעמי ביטחון, כבר הייתה בכמה הפגנות בעיר ההר מרידה כשהצטרפה למחאה לדרישה לשחרר 17 צעירים שנעצרו לאחר הבחירות. אחד מהם היה בן דוד שלה.
"הרגשתי ממש רע. אפילו היה לי סוג של התקף פאניקה", אמר דיאז. "אני מרגיש חסר תקווה. קשה לשמור על תקווה במצב כה חשוך".
אבל למרות חששותיה מהדחקה, היא לא רוצה לוותר על המאבק כדי להבטיח את שחרורו של בן דודה – ולדחוף לתוצאות בחירות שקופות. "אני אלך לעוד הפגנות. אני מפחד, כמובן, אבל אלך לכמה שיותר".
בנאום טלוויזיה בטלוויזיה הממלכתית ביום חמישי הודיע מדורו על בניית שני בתי כלא בעלי אבטחה גבוהה לעצירים הקשורים להפגנות. לדבריו, אלו יהיו "מחנות חינוך מחדש", שבהם יידרשו אסירים להשתתף בעבודות כפייה.
עם זאת, פרמין, חובש בגאווה את כובע דגל ונצואלה שלו, אמר לאל-ג'זירה שהוא מסרב לאבד את האופטימיות שלו שהאופוזיציה יכולה לנצח.
"ביום שאפסיק להילחם, אני אפול", אמר, בתקווה בזהירות שבקרוב ונצואלה תראה ממשלה חדשה ועתיד מזהיר יותר.
