קולקטה, הודו – ב-21 באוגוסט, אחר צהריים חם ולח, אלפי רופאים וסטודנטים לרפואה צעדו דרך בירת מדינת מערב בנגל שבמזרח הודו. רופאות הובילו את הצעדה, רבות בחולצות טריקו שחורות, חלקן עם סטטוסקופים על צווארן.
בין הכרזות שהמפגינים החזיקו, אחד מהם פירט במיוחד את הטרגדיה שאיחדה אותם: "היא נשבעה להציל חיים, לא לאבד את שלה", נכתב.
הרופאים והסטודנטים קראו לצדק עבור חובש מתלמד בן 31 שנאנס ונרצח באחד מבתי החולים והמכללות לרפואה הממשלתיות הגדולות בקולקטה ב-9 באוגוסט.
הרצח עורר הפגנות ברחבי הארץ, כאשר אנשי מקצוע ממכללות לרפואה ברחבי מערב בנגל, כמו גם תושבים אחרים של קולקטה, יצאו להפגין, לצעוד ולקיים משמרות לאור נרות. ביום שלישי מתוכננת מחאה גדולה, כשהמארגנים קוראים למשתתפים לצעוד לנבאנה, המתחם שבו שוכנת ממשלת מדינת מערב בנגל.
בין המפגינים בעצרת ב-21 באוגוסט הייתה ספנה* בת ה-31, רופאה זוטר מהמכללה הרפואית ובית החולים RG Kar, המוסד שבו נהרג הרופא המתאמן. כמו רופאים וסטודנטים רבים אחרים ששוחחו עם אל-ג'זירה, היא ביקשה לשנות את שמה מכיוון שחששה מההשלכות של מנהלי בית החולים והמכללות.
"אם ניתן להרוג רופאה בבית חולים בזמן משמרת, איפה אנחנו הנשים יכולות להרגיש שוב בטוחות?" סאפנה ביקשה לפני שהתנתקה להצטרף לקריאות "אנחנו רוצים צדק".
"אני אוהבת את מה שאני עושה," היא המשיכה וניגבה זיעה ממשקפיה. "זו תשוקה, לא מקצוע. אבל אני צריך להרגיש בטוח בבית החולים ואני צריך לראות צדק עם הקולגה המת שלנו".
אמצעי אבטחה מוגברים
מאות סטודנטים לרפואה, רופאים זוטרים, בוגרי מכללות ועמיתים מבתי ספר אחרים לרפואה התאספו למחאת דרנה, או מחאת ישיבה, ב-RG Kar.
מקלט במבוק עם יריעות עמיד למים נבנה ממש בתוך השערים הראשיים של בית החולים כדי להגן על המפגינים מפני גשם של מונסון. בסמוך נמצא הבניין בן שבע הקומות המאכלס את אולם הסמינרים בו נמצאה גופת הקורבן. היא הלכה לחדר לנוח במהלך משמרת של 36 שעות.
מתנדב משטרה בן 33, חלק מכוח מתנדבים אזרחי המועסק על ידי הממשלה ומופקד לסייע למשטרה בבית החולים, נעצר והוגש נגדו כתב אישום עם הפשע.
אניטה*, בת 29, רופאה זוטר, נזכרה שנודע לה על מותה של עמיתה. היא עבדה במחלקה גינקולוגית-מיילדות כשעמית אחר התקשר אליה בסביבות השעה 11:00 כדי לומר שרופא נמצא מת. אניטה רצה למעלה לחדר הסמינרים שבו התאספו כתריסר רופאים זוטרים יחד עם המשטרה וצוותי בית חולים אחרים.
"הייתי מבולבל. לא יכולתי לדמיין שדבר כזה יכול לקרות במכללה שלי", אמרה.
אניטה אומרת שהיא מפחדת מכדי לחזור לעבודה. "אני עדיין רועד מהמחשבה על מה שקרה לה. אין לי את האומץ לחזור לעבוד באותו בניין או בכל בניין אחר בבית החולים עד שיעשו משהו בנוגע להחמרת האבטחה. למעשה, אולי לעולם לא אוכל לחזור לשם שוב."
הרופאים המוחים אומרים שהם לא רק מפחדים; הם כועסים.
חלק מהכעס הזה נובע מהאופן שבו רשויות בית החולים טיפלו ברצח. להוריו של הקורבן נמסר בתחילה על ידי רשויות בית החולים כי בתם מתה בהתאבדות. נתיחה שלאחר המוות אישרה כי היא נאנסה ונרצחה. בית המשפט העליון העלה חשש ממעשי בית החולים והתיק נמצא בבדיקה בלשכה המרכזית לחקירה.
"הדרך חסרת הרגישות שבה כל העניין טופל על ידי רשויות בית החולים הייתה מדהימה", אמר Aniruddh*, רופא מתלמד, לפני שהוסיף: "אנא אל תחשוף את שמי האמיתי. הם עלולים להכשיל אותנו בבחינות שלנו אם נדבר יותר מדי".
אף שאף אחד מהרופאים שאיתם דיבר אל ג'זירה לא דיווח על תקיפה או הטרדה בעצמו במקום העבודה, כולם אמרו שהם חוששים לביטחונם.
אוֹדוֹת 75 אחוז מהרופאים ההודים התמודדו עם צורה כלשהי של אלימות בעבודה, על פי א סקר 2015 של איגוד הרופאים ההודי.
חזית הרופאים הצעירים של מערב בנגל (WBJDF), הארגון שעומד בראש הפגנות הרופאים במדינה, קורא להגביר את אמצעי האבטחה במכללות לרפואה, בתי חולים ומרכזי בריאות בערים ובאזורים כפריים.
"יש לנו מצלמות במעגל סגור שלא עובדות, אזורים רבים שאינם מכוסים, אף אחד לא עוקב אחר יציאות המצלמה", הסביר חסן מושטק, חבר ב-WBJDF ורופא זוטר ב-RG Kar.
"לא יכול לתפקד אם אני מרגיש לא בטוח"
כשאניטה נפרדה ממזמורים באתר המחאה של בית החולים, חבר למפגין העביר לה בקבוק מים. "אין לי חשש לעבוד שעות ארוכות. אין לי חשש להתמודד עם עשרות חולים עם הבעיות המסובכות ביותר. אני לא יכולה להתמודד עם חיים אישיים אחרי 36 שעות של שירות כשאתה רק רוצה לאכול משהו ולישון", אמרה בין לגימה. "אבל אני לא יכול לתפקד אם אני מרגיש לא בטוח."
היא תיארה כיצד חולים מלווים לעתים קרובות על ידי לפחות חצי תריסר קרובי משפחה, שעלולים להפוך לתוקפניים אם הם חשים לא מרוצים מהטיפול שיקירם מקבל. היא נזכרה באירוע שבו קרוב משפחה זכר של מטופלת האשים אותה בכך שלא טיפלה במטופלת באופן מיידי. הגבר טפח בגסות על הכתף. "הרגשתי מאוימת, המרחב האישי שלי נפרץ. צוות האבטחה הצליח להרחיק את האיש הזועם", היא נזכרה.
ריטה*, בת 30, רופאה אחרת שהשתתפה בישיבה תיארה תקרית "כאשר צעיר שיכור הובא למיון עם פציעות קטלניות על ידי חבורה של צעירים שהיו גם הם שיכורים".
"הצלחנו להחדיר אותו אבל זה היה מאוחר מדי. הוא מת. החברים שלו פנו אלי מיד, לא רק התעללו בי מילולית אלא כמעט דחפו אותי פיזית", אמרה.
"אנשי האבטחה היו בכמות גדולה יותר וחסרי אונים. כמה צוותי בית חולים גברים – מלווים ומנקים – נחלצו לעזרתי. למה זה צריך לקרות לכל רופא?"
רופאה אחרת, סיטה בת ה-29*, אמרה שהיא תפסה פעם מבקר מצלם אותה בחשאי. כשהיא אמרה לו להפסיק, הוא נעשה תוקפני. בלי שום ביטחון באופק, כמה אחיות בכירות הגיעו לעזרתה.
"מול כל כך הרבה נשים כועסות, הוא התגנב", אמרה סיטה. "זה מאמץ להתמודד עם לחצים כאלה כל יום."
אניטה אומרת שרופאות חיות עם החשש שההטרדה המילולית שהן מתמודדות עם "עלולה להפוך לגופנית בכל שלב".
"אנשי האבטחה המוצבים ברחבי בית החולים אינם שוטרים, אף פעם לא מספיק במספר ואינם נראים מאומנים להתמודד עם מצבים (קשים), כך שאנו תמיד מרגישים בסיכון", הוסיפה, "בגלל זה בשבילי הפעם זה לעשות או למות בקרב (למען הביטחון שאנחנו צריכים)".
'אני מפחד'
לא רק הרופאים מודאגים.
Bonolota Chattopadhayay, בן 73, יצא לאחת ההפגנות בדרום העיר. כשהיא הלכה בצליעה לצד בנה, היא הסבירה כיצד היא לא מצליחה לישון "מאז התקרית בבית החולים RG קאר".
"תמיד דאגתי לנכדותי המתבגרות כשהן יוצאות לבד או מאחרות לחזור הביתה מבית הספר או מהקולג'. אבל אחרי אונס ורצח של רופא ב-RG Kar, אני לא רק מודאג, אני מפחד ממה שיכול לקרות להם. אני רוצה שהמצב הזה ישתנה".
תמשרי בומיק, מורה, הביאה את בתה בת השמונה לאותה צעדה.
"אני רוצה חיים בטוחים לבת שלי. היא הולכת לגדול וללכת לעבודה, אולי מחוץ לבית. אני צריכה לדעת שהיא תהיה בטוחה", אמרה. "זו הדרך שלי לדחוף לשינוי באופן שבו החברה והגברים מסתכלים על נשים, מתייחסים לנשים, מתעללים בהן".
"הם לא מקשיבים לנשים"
בית המשפט העליון הקים בשבוע שעבר צוות משימה של רופאים לעשות המלצות בטיחות במקום העבודה עבור עובדים רפואיים.
בינתיים, תגובתה של ממשלת מערב בנגל לדרישת הרופאים לבטיחות רבה יותר גררה ביקורת. היא הציגה תוכנית חדשה בשם "Rattirer Shaathi" או "עוזרות הלילה" שבמסגרתה נשים יקבלו אזורים בטוחים ושירותים, אפליקציה המחוברת למערכת אזעקה וכן מתנדבות במשמרת בלילה. אבל הוראה אחת גרמה לזעם חדש – שימנעו משמרות לילה של צוות בית החולים "בכל מקום שאפשר".
"איך יכולה ממשלה שמובלת על ידי אישה מנהיגה חזקה מאוד להציע משהו כזה", אמרה רוחירה גוסואמי, פמיניסטית ועוזרת פרופסור לסוציולוגיה, מגדר ומשפטים באוניברסיטה הלאומית של מערב בנגל למדעי המשפט בקולקטה, בהתייחסה ל- ממשלת המדינה תחת השרה הראשית מאמטה בנרג'י. "הם לא מקשיבים לנשים. הם לא טורחים ליצור מערכת אקולוגית שבה אנשים יכולים לעבוד בבטחה. הם דוחפים אותנו הנשים בחזרה לימי הביניים".
אניטה מסכימה. "אני לא יודעת אם הרעיון הזה הגיע מממשלה במאה ה-21 או ה-17", אמרה.
חוקים נוקשים יותר נגד אונס הונהגו ב-2013 לאחר שהפיזיותרפיסט המתאמן ג'יוטי סינג, בן 23, נאנס בקבוצת אוטובוס בניו דלהי ומתה מאוחר יותר מפצעיה. אבל נתונים שנתיים של הלשכה הלאומית לתיעוד פשע בהודו (NCRB) על פשעים נגד נשים מראים על שנתית קבועה לְהַגדִיל במספר האונסים המבוצעים במדינה.
גוסוואמי אומר שהנתונים משקפים הן עלייה בהתקפות על נשים והן דיווח רב יותר על אונס. היא מחשיבה את העלייה במספר האונסים כחלק מתגובת נגד. "ככל שנשים תובעות את זכויותיהן בצורה אגרסיבית יותר ויותר, התגובה הפטריארכלית גדולה יותר", אמרה. "מה יותר חזק מאונס להראות לנשים את מקומן?"
*השמות שונו לבקשת המרואיינים
