Maiduguri, ניגריה – חלימה עבדאללהי בילתה את רוב השבוע האחרון בהצצה משערי המחנה של העקירה שהיא ומשפחתה כורעים בו, בתקווה שהפעוט שלה, מוסה, בן השלוש, יבוא פתאום מדשדש לעברה, בריא ושלם.
הילד נעלם כשעבדאללהי נאבק להצטרף לתור ולהירשם לסיוע במזון מבושל שממשלת מדינת בורנו חילקה לעקורים במחנה. משפחתה איבדה את חפציה הדלים בשבוע שעבר לאחר שיטפונות עצומים שטפו את משכנם הקודם – צריף רעוע שנחצב מאוהלים.
כשעבדאללהי מיהרה לקהל בנקודת ההרשמה ביום רביעי שעבר, תינוקת קשורה לגבה, היא ביקשה מבכורה, בן 11, לטפל בשני הילדים הקטנים. איכשהו, מוסא, שדבריו עדיין פטפטנים, נדד. יותר משבוע לאחר מכן, אין לה מושג היכן הילד יכול להיות.
"חיפשתי אותו בכל רחבי המחנה הזה," אמרה עקרת הבית לאל-ג'זירה בהאוסה מולדתה, קולה מכוסה בחשש. "בדקתי עם זקנה אחת במחנה שאספה את כל הילדים האבודים. הלכתי לשער הכניסה למחנה יותר מ-10 פעמים לשאול את המאבטחים אבל הכל לשווא. האחרון ששמעתי הוא שנמצאו ילדה וילד, אבל כשהלכתי לבדוק הילד שלי לא היה ביניהם".
עבדאללהי הוא אחד מתוך כ-300,000 אנשים שנעקרו על ידי שיטפונות שפגע בעיר מאידוגורי שבצפון-מזרח ניגריה בתחילת השבוע שעבר. כ-37 בני אדם מתו, לפי נתוני הממשלה. מיליון בני אדם נפגעו מהמבול, שלטענת הרשויות הוא החמור ביותר מזה 30 שנה.
גשמים עזים בשבועות האחרונים גרמו לסכר אלאו, הממוקם קילומטרים ספורים בלבד מחוץ למאידוגורי, להתמוטט בפעם השלישית מאז 1994. בצפון מזרח ניגריה יורדים בדרך כלל הרבה פחות גשם מאשר בחלקים אחרים במהלך עונת הגשמים השנתית של יולי עד ספטמבר. עם זאת, רמות גבוהות מהרגיל של גשם ברחבי מערב ומרכז אפריקה, שכמה מומחים קושרים לשינויי האקלים, מושפע יותר מארבעה מיליון איש, מליבריה ועד צ'אד.
כמו במקרה של עבדאללהי, הפתאומיות של הטרגדיה תרמה לכך שאנשים נעדרים ומספר משפחות איבדו את עקבות הילדים, אמר צ'צ'ו טאדיצ'ה, בכיר בארגון הסיוע "הצילו את הילדים", לאל-ג'זירה. "אנשים רצו בהלם ובגלל זה, חלק איבדו את הקשר אחד עם השני".
הצוות של תדיצ'ה מנה בשבוע שעבר 88 ילדים ללא ליווי. עד יום רביעי בבוקר השבוע, 76 התאחדו עם משפחותיהם, הוא אמר, אבל שמונה אחרים, כמו מוסא, עדיין לא בבית.
פעמיים עקורים
המים הגיעו בלילה ביום שני האחרון בחלק גדול של Maiduguri, והפתיעו רבים. מאות אלפים התעוררו וראו את בתיהם מתמלאים במים.
עד הבוקר של יום שלישי, 10 בספטמבר, כמעט מחצית מהעיר הייתה טבולה במים, אמרו הרשויות. צילומי מזל"ט של Maiduguri באותה תקופה הראו שטחי אדמה גדולים כמעט שקועים לחלוטין. בחלקים מסוימים הצליחו גגות הבניינים להציץ מעל המים הבוציים, בחלקים אחרים לא היה מה לראות.
אלה שלא הצליחו לברוח מספיק מהר, או שהמעיטו בכמות המים שיבואו, נלכדו.
אחת מהן הייתה פאטי למינו. ביום שני האחרון, גורמים מקומיים באזורה הורו לתושבים למלא שקים בחול ולחסום את המים שזה עתה החלו לזרום לכיוון הקהילה.
מאוחר יותר באותו לילה, היא אמרה, כמה פקידי ממשל הודיעו במגפונים שאנשים צריכים להתפנות. רבים, כולל לאמנו, לא. היא, בעלה ושני ילדיה מילאו שקיות נוספות בחול כדי לחסום את ביתם.
"אבל כשהמים הגיעו, הם סחפו הכל", אמר לאמינו לאל-ג'זירה. "זה הגיע לברכיים שלנו, ואז לבטן ולחזה שלנו. זה היה כשהילדים התחילו לטבוע. למרבה המזל, כמה גברים עזרו להציל אותנו".
כעת במחנה גוביו לעקורים, למינו מספרת שהצליחה להימלט עם הבגדים על הגב בלבד. אחיה הצעיר נעדר וגופתו של גיסה נמצאה צפה במים.
פקידי ממשל וחיילים שנפרסו על משאיות וקאנו ניסו להביא את האלפים הלכודים במי השיטפונות ביום שלישי שעבר. עם זאת, המים היו כה גבוהים באזורים מסוימים, עד שמחלצים לא יכלו לגשת אליהם. כמה אנשים נאלצו לטפס על ענפי עצים ולתלות שם במשך שעות כשהמים עולים.
בתוך האסון, גן החיות של פארק סנדה קיארימי, הממוקם במרכז העיר, הודיע כי שטחיו הושמדו וכי 80 אחוזים מחיות הבר שבטיפולו מתו או השתחררו מהכלובים שלהם ונמלטו, כולל נחשים, אריות ו תנינים. לפחות ילד אחד מת במחנה של עקורה מהתקפת נחש, אמר טדיצ'ה מ"הצלה את הילדים".
"הזוחלים, לא יכולנו להציל אותם (כיוון שהם מתו או ברחו), אבל רוב החיות הגדולות עדיין בחיים", אמר מוחמד אמט קויס, נציב הסביבה במדינת בורנו, לאל-ג'זירה ביום רביעי. בין החיות שחולצו היו יענים ואריות, לדבריו.
לפני שבוע שעבר, מיידוגורי כבר היה ביתם של מחנות לעקורים פנימיים (עקורים), שבהם חיים מאות שנמלטו מהעימות באזור. מדינת בורנו מוטלת בנטל על ידי מרד מזוין שנמשך 15 שנים של בוקו חראם. הקבוצה החמושה מתנגדת להשפעה המערבית באזור ומבקשת ליצור ח'ליפות אסלאמית.
זה היה מאופק מאוד בשמונה השנים האחרונות, אבל בשיא הסכסוך ב-2015, פיגועי התאבדות שגרמו למותם של עשרות היו אירוע קבוע. שווקים, כנסיות, מסגדים ובתי ספר נפגעו. הסכסוך גרם לכ-35,000 הרוגים ולעקורים של 3.5 מיליון בני אדם בבורנו ובמדינות השכנות יובה ואדאווה.
עבדאללהי, שבנו נעדר, היה ביניהם. כמו אלפי אחרים, היא ומשפחתה התגוררו במשך שנים באוהל בגרקין בלוק, אחד מכמה מחנות עקורים במידוגורי שנשענו על ארגוני סיוע למזון ומזון.
עקורים כבר התמודדו עם זעזועים קשים של מזון, יחד עם נתוני אינפלציית מזון גבוהים של 30 שנה בניגריה. בחלקים מסוימים של האזור שאינם נגישים בגלל שליטת בוקו חראם, אנשים רבים צפויים להתמודד עם רמות חירום של משבר מזון עד ינואר 2025, הזהירה הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי.
מושל מדינת בורנו, Babagana Zulum, דחף מאז השנה שעברה לסגור את כל המחנות ולעודד את התושבים לחזור הביתה – ניסיונות לפטור את Maiduguri מתדמית "העיר הנזקקת" שלה. בלוק גארקין היה אחד מארבעה מחנות שנותרו שעדיין פתוחים לפני שהשיטפונות הגיעו בשבוע שעבר. כעת, ישנם 26 מחנות עקורים נוספים ברחבי העיר, כולל ב-16 בתי ספר, המאכלסים את הנפגעים מהאסון.
מחכה ללכת הביתה
גורמים רשמיים התרוצצו לשכן עקורים בשעות שלאחר השיטפונות בשבוע שעבר. לקח יומיים לרשויות ליישב את משפחתה במחנה גוביו, אמרה לאמינו לאל-ג'זירה והוסיפה שהתנאים שם קשים.
בזמן שחולק אוכל מבושל בשבוע שעבר, הרשויות עברו במקום זאת לאוכל מבושל. התוכנית היא לתת לכל מבוגר העברה חד-פעמית במזומן של 10,000 נאירה (6 דולר), לעודד אנשים לחזור הביתה כשהמים הולכים ופוחתים ולפרק את המחנות עד השבוע הבא, אומרים עובדי סיוע העובדים לצד הרשויות.
"זה בר-קיימא יותר בטווח הארוך", אמרה תדיצ'ה מ-Save the Children. "נוכל לתמוך בהם בבנייה מחדש ומשקי בית יקבלו יותר העברות מזומן".
ילדים בבתי ספר מסוימים אינם בשיעורים כעת מכיוון שחלק מהעקורים שוכנים בבתי הספר שלהם – אחת הסיבות לכך שגורמים רשמיים מעוניינים שאנשים יחזרו הביתה במהירות.
אבל יש כמו למינו מפקפקים בהלימות הכספים וסידורי המחנה, שיש המתארים אותם כצפופים.
"הממשלה מנסה אבל באמת סבלנו ועדיין סובלים… אין הרבה מחסה ואין אוכל, ויש יתושים בכל מקום. בחיים שלי לא חוויתי אסון כזה", אמרה.
הרשויות גם מתמודדות עם ביקורת קשה על העברות בכלא. כמה מחברי בוקו חראם היו בין 281 אסירים שנמלטו מכלא Maiduguri בעל אבטחה בינונית בזמן שהם פונו מהשטח שניזוק ההצפה. שבעה מהם נתפסו מחדש עד יום ראשון, נכתב בהצהרה של שירות הכליאה הניגרי. הסוכנות אמר, "האירוע אינו פוגע או משפיע על ביטחון הציבור".
חשש להתפרצות מחלה בעקבות השיטפונות נמנע עד כה, אומרים עובדי הבריאות. אבל בתי חולים רבים, כולל בית החולים ההוראה הגדול באזור, בית החולים ההוראה של אוניברסיטת Maiduguri, הם בין עשרות מבנים שניזוקו.
חלק מהעקורים אומרים שהם מצפים לחזור הביתה, למרות הנזקים בקהילותיהם.
"נודע לי שחלקים מסוימים בבית שלי נהרסו – יש לנו רק חדר ילדים וסלון בטוח", אמר טיג'אני חוסייני, מוכר עצי הסקה. "נלך וננקה אותו ונמתין לתמיכת הממשלה".
אחרים, כמו עבדאללהי, אומרים שאין למה לחזור, ביתה הקודם נהרס, ובנה עדיין נעדר.
"אני לא יכולה לעזוב את המחנה הזה כי אני מקווה שהילד שלי יימצא", אמרה.
