בימים הראשונים הללו של מה שמוגדר כ"עידן חדש" בסוריה, הרשויות השולטות כעת בדמשק שולחות אותות מעורבים. מצד אחד, הם מביעים את מחויבותם לשמירה על מוסדות המדינה של סוריה, ומכבדים את מגוון אוכלוסייתה. מאידך, לעומת זאת, הם מסמנים כוונה לעשות מונופול על התהליך העדין ביותר של המעבר הפוליטי, וכתוצאה מכך את כוח המדינה.
הדרך בה יבחרו בסופו של דבר תקבע אם הטעויות והחישובים השגויים שהרסו לא רק את סוריה של אל-אסד אלא גם את עיראק ולבנון יחזרו על עצמם כאן ב"עידן חדש" זה.
לפני כניסת כוחות חייאת תחריר אל-שאם (HTS) בפיקודו של הגנרל אחמד אל-שרעא, הידוע בשם אבו מוחמד אל-ג'ולאני, לדמשק ב-8 בדצמבר, הם התחייב לשמור המבנה הפורמלי של מוסדות המדינה. ראש הממשלה לשעבר, מוחמד אל-ג'לאלי, נשאר רשמית בתפקידו עד 10 בדצמבר ושיחק לפחות תפקיד קוסמטי במסירה למוחמד אל-בשיר, ראש ממשלת המעבר שאמור לכהן בתפקיד זה עד מרץ.
זמן קצר לפני כן הודיעו כוחות ה-HTS גם על חנינה כללית לחיילי צבא סוריה, תוך אות כוונתם לשמר את הצבא הסדיר, המהווה נדבך מרכזי במדינה.
שימור המבנה והאחדות של המוסד הצבאי הוא המפתח למניעת קריסת מדינה במהלך מעבר מדיני. ראינו את ההשלכות הרות אסון של אי ביצוע כך בעיראק, בשנת 2003. למעשה, עיראק עדיין סובלת מההשלכות של הטעות החמורה הזו היום, יותר מ-20 שנה לאחר השמדת האיבר הצבאי שלה במהלך הפלישה.
גם שלטונות HTS לא הפגינו עניין, לפחות עד כה, ליזום תהליך דה-בטיפיקציה אינטנסיבי הדומה לזה שחלל את כל מוסדות עיראק וערער את יציבות המדינה במשך עשרות שנים לאחר נפילת סדאם. לכל דבר ועניין, נראה כי הרשויות החדשות אינן מתכננות לכוון את מפלגת הבעת', אשר בשלטון בדמשק מאז 1963, כמוסד. הנהגת המפלגה הרווקה לשעבר הודיעה על הפסקת פעילות, אך לא על הפסקתן. ה אתר המפלגה עדיין מבצעית – עם תמונה של בשאר אל-אסד לא פחות – ומשרדיה המרכזיים והמקומיים לא הותקפו באופן שיטתי, כפי שניתן היה לצפות לאחר שינוי המשטר.
בסימנים חיוביים נוספים הכריז ראש הממשלה הזמני אל-בשיר כי בכוונת הממשלה הנכנסת לפזר את סוכנויות הביטחון המדכאות שמאז שנות ה-60 הטילו אימה על מיליוני סורים. הוא הכריז על תוכניות לבטל את מה שמכונה "חוקי אנטי-טרור", שנכנסו לתוקף ב-2012 כגרסה מחודשת של חוקים מיוחדים, שבמשך יותר מ-50 שנה נתנו לגיטימציה לבתי דין צבאיים המכוונים למאות אלפי פעילים ומתנגדים.
אין ספק שמדובר בצעדים חיוביים, שרבים מהם משקפים רצון לבנות סוריה חדשה מבלי לפרק את מרכיבי הליבה המאפשרים את הישרדותה כמדינה. גם האינטראקציות של הרשויות הנכנסות עם אזרחים ברמת העירייה, שעד כה עמדו בדגש על יחסים אזרחיים – לא צבאיים, מעידות על גישה בונה לממשל.
עם זאת, כל הסימנים המבטיחים הללו מואפלים במקצת על ידי מהלכים והצהרות של הרשויות הנכנסות הנושאות הדים לעברה האוטוריטרי של סוריה, מה שעלול להוביל את המדינה לחזור על הטעויות שעשו שכנותיה במהלך המעברים הפוליטיים שלהן.
מנהיג HTS א-שרעא, למשל, הודיע על מינויו של אל-בשיר, שהוביל בעבר את מה שמכונה ממשלת הישועה של אידליב, לראש ממשלה מבלי להתייעץ עם כוחות כלשהם מחוץ לקבוצה. המינוי הזה, שנעשה באופן חד-צדדי ומבוסס אך ורק על קשרים בתוך הקבוצה, גרם לאנשים לחשוש שמנגנוני הכוח הלא מתפקדים של סוריה של אל-אסד עשויים להימשך לעידן החדש.
התפתחות בולטת נוספת הייתה ההחלטה להציג את דגל HTS – ובו מקצוע האמונה האיסלאמי (שהאדה) בשחור על רקע לבן – במהלך הישיבה הראשונה של הממשלה החדשה, שהתקיימה במשרד ראש הממשלה. לרבים זה הזכיר איך, עד לפני כמה ימים, הטריקולור הסורי תמיד היה מלווה בדגל של מפלגת הבעת' של אל-אסד.
פחות מפתיעה, אך לא פחות משמעותית, הייתה הסתירה המרומזת בין הצהרות התקשורת של הרשויות החדשות על ההכללה של פרויקט בניית המדינה שלהן לבין שתיקתן בנוגע להכללת קהילות כורדיות-סוריות. נראה כי אל-שרעא והמעגל הפנימי שלו אינם מוכנים לחבק את הכורדים ולהזמין אותם לקחת חלק בפרויקט הלאומי הזה, בעוד משא ומתן עדין על מאזני כוחות לאורך הפרת מתנהל בין טורקיה, התומכת ב-HTS, לבין ארה"ב, המקיימת צבא. נוכחות באזורים שבשליטת הכורדים. יתרה מזאת, פתיחה בפני הכורדים עלולה להסתכן בעימות עם טורקיה, שסביר להניח שהמנהיגים החדשים בדמשק רואים בה חשיבות מכרעת כדי לשמור על התמיכה אם פרויקט הממשל החדש שלהם יצליח.
מצד שני, השליטים החדשים של דמשק יכלו לגנות ביתר תוקף את הסיפוחים דה פקטו שביצעה ישראל לדרום מערב דמשק, כמו גם את סדרת התקיפות האווירית הישראלית חסרת התקדים על מתקני הצבא הסורי – אותו צבא. שא-שרעא טוען שהוא רוצה להגן מפני התמוטטות שלאחר אסד. השתיקה כמעט מצד א-שרעא וראש ממשלתו החדש בנושא היחסים עם ישראל העלתה גבות בקרב סורים רבים. למרות שללא ספק הוקל להם ה"שחרור" לאחר חצי מאה, הסורים נותרו קשורים עמוקות לעקרונות ההגנה הלאומית, כמו גם לשמירה על ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של סוריה.
המנהיגים הצבאיים שמילאו את הוואקום שהותיר משטר אסד טרם נתנו אינדיקציה ברורה לגבי מסלול המעבר שעליו הם מפקחים. הם גם לא הכירו במפת הדרכים היחידה כרגע על שולחן המשא ומתן הבינלאומי: החלטת האו"ם 2254 משנת 2015. מסמך זה מתווה את הדרך למעבר מסודר, עם שני סדרי עדיפויות עיקריים: שמירה על המדינה, נבדלת מהמשטר, ומניעת שפיכות דמים נוספת. הדחיפות של סדרי העדיפויות הללו מודגשת על ידי מטריד, אם כי אולי בלתי נמנע, פרקים של חישוב תוצאות שצצו ברחובות ובכיכרות של ערים שונות בסוריה לאחר עשרות שנים של אלימות מערכתית שהטיל המשטר.
עקרונות אלה מעוגנים במפורש בהחלטת האו"ם 2254. למרות שההחלטה נוצרה בהקשר מדיני וצבאי שונה בתכלית מהמציאות של היום, מפת הדרכים שלה למעבר מסודר בהובלת סוריה נותרה מדריך חשוב. ההחלטה קוראת להקמת ממשלת מעבר בעלת סמכויות ביצוע מלאות הכוללות את הכוחות הפוליטיים של סוריה, ניסוח חוקה חדשה ובחירות חקיקה בפיקוח האו"ם תוך 18 חודשים מתחילת המעבר. היא גם מבטיחה זכויות הצבעה לכל הסורים, לרבות פליטים ובני הפזורה. יש לציין כי הטקסט אינו כולל במפורש "קבוצות טרור" ו-HTS סומנה ככזו על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי והאו"ם פחות משלוש שנים לאחר קבלת ההחלטה. א-שרעא ובני בריתו עלולים אם כן לא להרגיש מחויבים לדבוק בהחלטה שניתנה למשא ומתן ללא השתתפותם של גורמים זרים שעשו להם דמוניזציה.
זה חיוני לממשלות מערביות, במקום למהר למצוא פתרון רשמי להכיר ב-HTS כשותף לגיטימי למרות כינוי ה"טרוריסטי" שלהן, ללחוץ על השליטים החדשים של דמשק ליזום מעבר פוליטי כולל באמת בהתאם לעקרונות שהותוו ב-2015 הַחְלָטָה.
לשם כך, החברה האזרחית הסורית – הן גופים ציבוריים והן אלה שדוכאו או חשאיים זה מכבר, בתוך המדינה ובקרב הפזורה – חייבת להתגייס בדחיפות ליצירת מרחבים לדיאלוג פוליטי ואזרחי החורגים מהשתייכות קהילתית.
הסיכון ברור: סוריה תחת HTS עלולה להפוך לגרסה גדולה יותר של לבנון, עם מוסדות שנראים דמוקרטיים ורפובליקניים, אך במציאות נשלטים על ידי אליטה צרה המפעילה כוח אנכית באמצעות נאמנויות עדתיות וקליינטליסטיות, מחוזקות על ידי הפטרונים הזרים שלהם. הימנעות מגורל זה מחייבת מתן עדיפות לגישה שווה לשירותים בסיסיים ולזכויות יסוד – כגון שירותי בריאות, חינוך, תעסוקה ודיור – באופן כוללני ושוויוני, ולא בלעדי ועדתי.
רק על ידי טיפוח אזרחות פעילה ובניית קשרים רוחביים על פני פערים קהילתיים יכולים הסורים להבטיח עתיד משוחרר מהמורשת המאכלת של הסמכותיות של אל-אסד.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
