הכישלון המתמשך של ממשל ביידן להשיג הפסקת אש מלאה ומתמשכת בעזה עלול להיחשב לאסון הדיפלומטי הנורא והקטלני ביותר של זמננו. העקרונות קיימים כבר שבועות; חמאס הסכים לתנאים הכלליים, ו מְאוּשָׁר החלטת מועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת האש ב-10 ביוני. עם זאת, כבוד ארה"ב לחוסר עמידה ישראלית – בלי קשר לזה מאשים בעקשנות את חמאס – עולה בחייהם של אלפי פלסטינים.
כל חסיד קרוב של יחסי ארה"ב וישראל עשוי היה לחזות זאת. להסכמה של ארה"ב למתקפה חסרת התקדים של ישראל בעזה יש שורשים חזקים ב-30 השנים האחרונות – למרבה האירוניה, מאז תחילת "תהליך השלום" של אוסלו ב-1993. חוסר הרצון של ארה"ב להתעמת עם בעלת בריתה, להציל אותה מעצמה ולהתעקש על דרך בעלת חזון. של פיוס, הביא אותנו לתהום האחרון הזה.
הבה ניסע, למשל, ליוני 2006, אז אזרח אמריקאי פרטי בשם ג'רום סגל עזב את רצועת עזה כשהוא נושא מכתב לוושינגטון. המכתב היה מאיסמעיל הנייה, אז והיום מנהיג חמאס. סגל, מייסד שדולת השלום היהודי באוניברסיטת מרילנד, נסע למחלקת המדינה, שם יגיש הצעה מפתיעה.
לחמאס היה זה עתה נבחר על ידי העם הפלסטיני, שהתשוש וכעס על השחיתות של השלטון, הרשות הפלסטינית בראשות הפתח, והצביע בעד שינוי. הנייה, זמן רב מנהיג האופוזיציה האיסלאמיסטית בפלסטין, עמד לפתע בפני הסיכוי האמיתי לנווט דרך משברים הומניטריים וכלכליים, שלא לדבר על לחץ צבאי מתמשך מצד ישראל ומצור כלכלי הממשמש ובא על עזה. במכתב הערוץ האחורי חיפש הנייה פשרה.
למרות האמנה של חמאס הקוראת לחיסול ישראל, הפתק של הנייה לנשיא ג'ורג' בוש היה פייסני. "אנחנו כל כך מודאגים מהיציבות והביטחון באזור", כתב הנייה, "שלא אכפת לנו שתהיה לנו מדינה פלסטינית בגבולות 1967 ולהציע הפסקת אש לשנים רבות". זו הייתה בעצם הכרה דה פקטו בישראל, עם הפסקת פעולות האיבה – שתיים מהדרישות המרכזיות של ארה"ב וישראל של חמאס. "המשך המצב הזה", הוסיף הנייה בנבואה, "יעודד אלימות וכאוס בכל האזור".
האם חמאס היה רציני? זה היה בזמנו במשא ומתן עם הרשות להקמת ממשלת אחדות – מה שמרמז שהמכתב לא היה רק תחבולה. נראה כי הנייה קיבל כעת את הרעיון של פתרון שתי המדינות. אם זה נכון, זה היה ויתור מדהים.
זה בקושי יהיה חסר תקדים שקבוצה מהפכנית מיליטנטית, שנחשבת טרוריסטית על ידי ארה"ב, תגיע לשולחן המשא ומתן. אחרי הכל, קודמו של הרש"פ, אש"ף, נשא זה מכבר את תווית הטרור, וכך גם הקונגרס הלאומי האפריקאי של נלסון מנדלה. לצורך העניין, גם מיליציות יהודיות שנאבקו למען עצמאותה של ישראל לפני 1948 סומנו כטרוריסטים על ידי השלטונות הבריטיים – שניים מהם, יצחק שמיר ומנחם בגין, הפכו לראשי ממשלה של ישראל. עם זאת, כולם ניהלו דרך לפיוס, אם כי עם יעדים ודרגות הצלחה שונות מאוד.
כמה קולות במערכת הביטחון של ישראל תמכו במעורבות עם חמאס. שמואל זכאי, תא"ל לשעבר ומפקד אוגדת עזה של הצבא הישראלי, לחץ על ישראל "לנצל את השקט כדי לשפר, במקום להחמיר בצורה ניכרת, את מצבם הכלכלי של הפלסטינים ברצועה (עזה)… אי אפשר סתם מכות קרקע. השאירו את הפלסטינים בעזה במצוקה הכלכלית שבה הם נמצאים, ומצפים מחמאס פשוט לשבת ולא לעשות כלום".
תומך נוסף לדיאלוג היה מנהל המוסד לשעבר. "אני מאמין שיש סיכוי שחמאס, השדים של אתמול, יכולים להיות אנשים הגיוניים היום", אמר אפרים הלוי. "במקום להיות בעיה, עלינו לשאוף להפוך אותם לחלק מהפתרון."
אבל לעולם לא נדע אם חמאס באמת רצה לעזור לגבש פתרון. ארה"ב לא הגיבה למכתבו של הנייה. במקום זאת, בשנת 2007, היא פתחה במאמץ חשאי ללבות מלחמת אזרחים פלסטינית, תוך שהיא מנסה ולא מצליחה להדיח את חמאס. בקרב יד ברחוב, חמאס נאבק בלוחמי הרשות הנתמכים על ידי ארה"ב. חמאס גבר בקרב על עזה, ומאז הוא שולט. נאמנה לתחזיתו של הנייה, האלימות והכאוס הגיעו בעקבותיו, כמעט ללא הפסקה. במלחמה אחרי מלחמה, ישראל התחייבה להשמיד את חמאס, ונכשלה.
בשנת 2014 ממשל אובמה ילך באותה דרך כמו זו של בוש כאשר דחה עסקה נוספת עם חמאס, שהייתה במשא ומתן חדש לאחדות עם הרשות, ושוב הסכים לעסקה עם ישראל והמערב – זו אף יותר מפרגנת מאשר ערעורו של הנייה שמונה שנים קודם לכן. המאמץ החדש לפיוס "היה יכול לשרת את האינטרסים של ישראל", כתב הסופר והאנליטיקאי הירושלמי נתן ת'ראל:
"זה הציע ליריביו הפוליטיים של חמאס דריסת רגל בעזה; היא הוקמה ללא איש חמאס אחד; היא שמרה על אותו ראש ממשלה, סגני ראש ממשלה, שר אוצר ושר חוץ מרמאללה; והכי חשוב, היא התחייבה לעמוד בשלושת התנאים לסיוע מערבי שדרשו זה מכבר על ידי אמריקה ובעלות בריתה האירופיות: אי אלימות, עמידה בהסכמי העבר והכרה בישראל".
במקום זאת, ארה"ב תמכה בשתיקה ב"אסטרטגיית הפיצול" של ישראל לפלג את הפלגים הפלסטיניים, ואיתה גם את הארץ עצמה. במחלקת המדינה כֶּבֶל, שפורסם על ידי ויקיליקס, אמר מנהל המודיעין הצבאי של ישראל לשגריר האמריקני בתל אביב כי ניצחון של חמאס יאפשר לישראל "להתייחס לעזה" כאל "מדינה עוינת" נפרדת, וכי הוא "יהיה מרוצה" אם מנהיג הרשות מחמוד. עבאס "הקים משטר נפרד בגדה המערבית". כך הגדה המערבית נסגרה למעשה מעזה, והחלום על מסדרון בין שני השטחים בפלסטין ריבונית למעשה מת.
ארה"ב גם תמכה במדיניותה של ישראל לפצל את פלסטין מעצמה, החלישה את חלום ההגדרה העצמית והפיכת פתרון שתי המדינות כמעט לבלתי אפשרי. ב-30 השנים האחרונות, מאז חתימת הסכם אוסלו, אוכלוסיית המתנחלים בגדה המערבית גדלה פי ארבעה, מאות מחסומים צבאיים נותרו במקום, ולמעלה מתריסר התנחלויות יהודיות מוקפות כעת את מזרח ירושלים, שהפלסטינים עדיין רואים בבירתם. עם זאת, בשלושת העשורים הללו, אף נשיא ארה"ב לא היה מוכן לתת דין וחשבון על ישראל על ידי קישור הסיוע הצבאי של ארה"ב לסיום הקולוניזציה המתמשכת שלה בגדה המערבית. הפקיד האמריקני האחרון שעשה זאת היה מזכיר המדינה ג'יימס בייקר, בממשל בוש הראשון ב-1992. חוסר המעש של ארה"ב איפשר כתוצאה מכך את הרחבת ההתנחלויות של ישראל והרג חסר הבחנה של עשרות אלפי אזרחים בעזה.
כעת, כאשר עזה בהריסות, חמאס הסכים עקרונית להפסקת אש, גם ב-6 במאי וגם לאחר החלטת מועצת הביטחון של האו"ם ב-10 ביוני. מדיווחים עולה כי חמאס רוצה להבטיח ערבויות לנסיגה ישראלית ולהסרת המצור על עזה. בכיר בחמאס אמר לרויטרס כי כל השינויים המבוקשים "אינם משמעותיים", והניה טען כי עמדת חמאס היא "עִקבִי" עם עקרונות ההסכם. ישראל, בינתיים, מתערערת, ואומר, שוב, זה לא ינוח עד שחמאס לא יהיה יותר. אולם אף אחת מההבטחות הקודמות של ישראל להשמיד את חמאס לא התגשמה. עם הגדלת הפופולריות של הקבוצה בקרב הפלסטינים, ההתעקשות המתמשכת של ישראל לחסל את חמאס מסתכמת בפנטזיה להצדיק את הטבח המתמשך. מזכיר המדינה האמריקני בלינקן, בנסיעתו האחרונה לאזור, לא בדיוק עורר אמון. בדבריו בקהיר ב-10 ביוני הוא הטיל את כל האשמה על חמאס, מבלי להזכיר פעם אחת את הרג 274 פלסטינים במבצע הצבאי הישראלי לחילוץ ארבעה בני ערובה בנוסייראת.
אם לממשל ביידן היה שמץ של חזון פוליטי, שלא לדבר על אנושיות, ארה"ב הייתה מפסיקה את הערצתה החריפה לישראל, מתגמשת בשרירים ומשתמשת במינוף שהיא מסרבת איכשהו להפעיל. כל אמינות מועטה שארה"ב שומרת על בינלאומית היא על כף המאזניים. חשוב הרבה יותר, חייהם של למעלה משני מיליון פלסטינים בעזה תלויים בכך.
אבל עם מפלגתו של ביידן עצמו שהזמינה את נתניהו לנאום בקונגרס האמריקני על "החזון של ממשלת ישראל להגנה על הדמוקרטיה"; עם מה שנקרא מנהיג העולם החופשי משחק ברצון שק אגרוף לראש ממשלת ישראל; עם כל הבהירות המוסרית וההיגיון הפוליטי שננטשו על ידי אינטליגנציה בוושינגטון המוחזקת בשבי אינטרסים פרו-ישראליים: ייתכן שיהיה יותר מדי לצפות לשינוי בהתנהגות בזמן הקרוב.
ובכל זאת, יש לומר. הגיע הזמן שארה"ב תפסיק להכיל את ההתנהגות הנוכלית וההורסת של ישראל, ותתעקש על הפסקת אש מיידית, מלאה ומתמשכת.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
