ארתור בלסט, שמאמציו הנלהבים להמיר את דתם של ההיפים, הפריקים והמכורים לאורך ה-Sunset Strip של הוליווד היו רק הקדמה להחלטתו לשאת צלב עץ במשקל 110 פאונד מלוס אנג'לס לניו יורק – ואז להמשיך ללכת, בסופו של דבר לנסוע 43,340 קילומטרים בכל מדינה על פני כדור הארץ – מת ב-14 בינואר. הוא היה בן 84.
מותו של מר בלסט היה הכריז בהצהרה בגוף ראשון באתר שלו. בהצהרה לא נכתב היכן הוא מת ולא צוינה סיבת מוות. הוא התגורר באזור דנבר, והמשרד שלו היה מבוסס בפרבר ליטלטון, קולו.
מטיף בפטיסט דרומי שניהל בית קפה נוצרי בסמוך למועדון חשפנות, מר בלסיט התחיל את מסעו ביום חג המולד 1969, כשהוא נושא את הצלב הביתי שלו בגודל 6 על 12 רגל על כתפו. הוא ביצע התאמות לאורך הדרך, החליף את הסנדלים שלו במגפיים והוסיף גלגל 12 אינץ' לבסיס המשא שלו; מאוחר יותר הוא החליף את הצלב הכבד בגרסה של 42 פאונד שיוכל לפצל לשניים, מה שמקל על המשלוח.
לקח לו שישה חודשים ללכת ברחבי הארץ. לאחר שסיים, הוא חזר ללוס אנג'לס, רק כדי לקבל – כדבריו – פקודות מישו לצאת למסעו העולמי.
"לָלֶכֶת!" ישוע אמר לו, הוא סיפר באתר שלו. "אני רוצה שתלך עד הסוף."
נסיעתו הראשונה לחו"ל, ב-1971, הייתה לצפון אירלנד; חלקים אחרים של אירופה, אפריקה, המזרח התיכון ומזרח אסיה הגיעו במהרה אחריהם.
הוא נשא גליל מדבקות עם הכיתוב "חייך! ישו אוהב אותך", אותו חילק לעוברים ושבים סקרנים. לא כולם היו ידידותיים: שוטרים הטרידו אותו, חסרי שביעות רצון לעגו, והצלב שלו נגנב – מכל המקומות – באסיסי, איטליה, שבה התגורר פעם פרנציסקוס הקדוש.
"יש אנשים שרואים אותי וצועקים, 'אתה מטורף!'", אמר בסרט התיעודי מ-2009.הצלב: סיפור ארתור בלסט", בבימויו של מתיו קראוץ'. "אני אומר, 'זה בסדר, לפחות אני דפוק על הבורג הנכון'".
מר בלסיט שמר רשימות קפדניות בחו"ל, תוך פירוט כמה זמן נמשכו סוליות המגף שלו (כ-500 מייל) ובאיזו תדירות הוא נעצר (24 פעמים). הוא ביקר בכל יבשת, כולל אנטארקטיקה, כמו גם אזורי מלחמה, אזורי אסון ומקומות רבים אחרים שבהם הוא עלול להיפגע, להכות או להיעצר.
הוא טיפס על הר פוג'י ביפן, התעמת עם בבונים זועמים בקניה וכמעט פוצץ על ידי פצצת טרור בצפון אירלנד – והכל כשהוא נושא את הצלב שלו. הוא רשום בשיאי גינס עבור "העלייה לרגל הארוכה ביותר."
זה לקח לו כמעט 40 שנה, אבל ב-2008 הוא השלים את מסע ביקורו בכל מדינה כשהורשה להיכנס לקוריאה האחרונה, צפון קוריאה. ה"טרק" שלו לשם היה בעיקרו סמלי: הרשויות נתנו לו לשאת את הצלב שלו מדלת הכניסה של המלון שלו לרחוב ובחזרה.
הייתה איכות פורסט גאמפ למסע של מר בלסט. לא רק שהוא נסע ברגל ברחבי הארץ; במהלך הרפתקאותיו הוא נתקל בשורה ארוכה של דמויות היסטוריות – יאסר ערפאת, בילי גרהם, בוב דילן – כמו גם אנשים שניסו להטביע את סדר היום המסובך שלהם על מה שהוא התעקש שהוא מסר פשוט ותמים.
"בעולם השלישי, המחשבה הראשונה של אנשים כשהם רואים אותי היא שאני אדם קדוש", אמר לעיתון "אינדיפנדנט" ב-1999. "באמריקה, עם זאת, יש אנשים שחושבים על הקו קלוקס קלאן, נשים חושבות לעתים קרובות שאני אני מפגין נגד הפלות, אנשים אחרים שאני ימני."
הקמפיין שנמשך עשרות שנים הפך אותו לסלבריטאי קטין. פרופילים תמיד התאפסו על השילוב שלו של התמדה עיקשת וגישה מזעזעת למשימה שלו.
"תתפלאו", אמר למגזין "פיפל" ב-1978, "כמה תשומת לב זוכה לאדם הנושא צלב עץ גדול".
ארתור אוון בלסיט נולד ב-27 באוקטובר 1940 בגרינוויל, מיס., לארתור ON בלסיט ומרי (קמפבל) בלסיט, וגדל בצפון מערב לואיזיאנה, שם אביו ניהל חוות כותנה.
הוא למד היסטוריה במכללת מיסיסיפי, מוסד נוצרי בקלינטון, מיס., אך עזב ב-1962 ללא תואר. מאוחר יותר למד בסמינר התיאולוגי הבפטיסטי של גולדן גייט (כיום סמינר Gateway), באוקלנד, קליפורניה, אך גם עזב לפני שסיים את התואר.
הוא התחיל כמטיף נודד ברחבי ההר ווסט, בילה במונטנה ובנבדה לפני שהתיישב בלוס אנג'לס ב-1967.
הוא מצא את עצמו באמצע תרבות הנגד של שנות ה-60, אבל הוא נתקל גם בנבטים המוקדמים של מה שהפך לתנועת ישו פריק, מיזוג סטיילינגים היפיים ואוונגליזם נוצרי.
מר בלסיט החל להטיף בברים, במועדונים ובאולמות קונצרטים, ברוכים הבאים – או פשוט נסבלים – על ידי האתוס "הכל הולך" של העידן. הוא הלביש את החלק, עם שיער ארוך וסנדלים, והוא ערבב את הדרשות שלו עם התייחסויות לסמים ולרוקנ'רול.
"כמו, אם אתה רוצה להתגבר, אתה לא צריך להוריד חומצה. רק תתפלל ותלך עד הגן עדן", כתב ב"הטיול הגדול ביותר של החיים" (1970), אחת ממספרותיו הדתיות הרבות. "לא צריך להכניס כדורים כדי להעמיס. פשוט זרוק קצת את מתיו, מארק, לוק או ג'ון."
מר בלסיט התחתן עם שרי סימונס בשנת 1963. הם התגרשו בשנת 1990. באותה שנה הוא נישא לדניס בראון.
היא שורדת אותו, וכך גם ילדיו מנישואיו הראשונים, ג'ינה, ג'וי, ארתור יואל, ארתור יהושע, ארתור יוסף וארתור ירושלים; בת מנישואיו השניים, סופיה; אחותו, ויקטוריה; 12 נכדים; ונינה.
עם המנעולים הזורמים והצלב הענק שלו, מר בלסיט היה לפעמים בטעות כמתחזה לישו, ואפילו כבן האלוהים עצמו, כולל פעם אחת בליבריה, כשמנהיג כפר כרע ברך לפניו.
"זו הפעם היחידה שאי פעם שקלתי לעצור", אמר ל"ניו יורק טיימס" ב-1997. "הנחתי את הצלב על עץ ואמרתי, 'אדוני, לעולם לא אנסה לקחת את תהילתך ולהציג את עצמי כמנהיג דתי. ' ושמעתי את ישוע לוחש לי: 'אל תדאג בקשר לזה. פשוט תמשיך ללכת בדרך'".
