במאמר דעה שפורסם באתר בלומברג, מנתח מארק צ'מפיון, פרשן בכיר לענייני המזרח התיכון ולשעבר ראש המשרד של וול סטריט ג'ורנל באיסטנבול, את המשבר העמוק בו שרויה איראן.
"האיראני הממוצע של היום הוא צעיר בן פחות מ-35, שנולד הרחק מימי המהפכה האסלאמית ב-1979 ומלחמת איראן-עיראק שעיצבו את מנהיגיו הקשישים", כותב צ'מפיון. "הוא אינו איסלמיסט, אינו פוקד את המסגד, נמנע מהצבעה בבחירות האחרונות, וחש חוסר ביטחון כלכלי ואישי. בסבירות של 92%, הוא משוכנע כי ארצו צועדת בכיוון הלא נכון, ללא דרך חזרה".
הנתונים הללו, כך לפי צ'מפיון, מבוססים על תוצאות שדלפו מסקר ממשלתי פנימי – "הגל הרביעי של הסקר הלאומי בנושא ערכים ועמדות של איראנים". הסקר, שהקיף כ-16,000 משתתפים, נערך בנובמבר 2023, עוד בטרם החליט המנהיג העליון עלי חמינאי להתעמת עם ישראל.
על פי מאמר הדעה של צ'מפיון בבלומברג, חמינאי השקיע לפחות 200 מיליארד דולר לא באזרחי איראן, אלא בארגונים כמו חיזבאללה בלבנון, חמאס בעזה, משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה וגורמים נוספים במה שמכונה "ציר ההתנגדות". מדיניות "ההגנה הקדמית" הזו, טוען צ'מפיון, קרסה כעת והותירה את איראן פגיעה ובחיפוש אחר אמצעי הרתעה חדשים.
המצב הפנימי באיראן מדאיג לא פחות, מתאר הפרשן. גל קור עז אילץ את המשטר להטיל הפסקות חשמל יזומות ולבקש מהאזרחים להנמיך את החימום בבתיהם. "זה קורה במדינה שמסוגלת לממן ולשלוט בטכנולוגיה להעשרת אורניום ברמה כמעט צבאית, אך אינה מצליחה לנצל את מאגרי הגז הטבעי השניים בגודלם בעולם כדי לחמם את אזרחיה בחורף", כותב צ'מפיון.
בשבוע שעבר, מציין הפרשן, פרסם המשטר סוף סוף את תגובתו המדינית לסוגיה שהעסיקה את המזרח התיכון לפני מלחמת עזה: המחאות הארציות נגד חוקי הצניעות לנשים, שהובילו למותה של צעירה במשמורת המשטרה ב-2022 לאחר שנעצרה בשל חבישת חיג'אב לא תקנית. מאות נהרגו בדיכוי המחאות שבאו בעקבות זאת. החוק החדש המוצע, לפי צ'מפיון, מהווה למעשה תוכנית ל"חינוך מחדש" של כלל האיראנים לאדיקות דתית שרובם אינם חולקים, תוך החמרת העונשים על הפרת קוד הלבוש. החוק היה אמור להיכנס לתוקף ביום שישי, אך התגובה הנזעמת הייתה כה עזה עד שביום שני נאלץ הנשיא מסעוד פזשכיאן למשוך את הצעת החוק לדיון מחודש.
בהמשך מאמר הדעה שלו בבלומברג, מדגיש צ'מפיון כי כל הסימנים הללו מעידים על משטר הנמצא במשבר עמוק הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית. מצב זה, הוא טוען, יוצר הזדמנות עבור ארצות הברית, ישראל ומדינות נוספות בניסיונן למנוע מהרפובליקה האסלאמית להשיג ארסנל גרעיני שעלול להוביל להתפשטות נשק זה ברחבי האזור הרגיש. עם זאת, מציין הפרשן, איראן מעולם לא הייתה קרובה יותר להשגת האורניום המועשר הדרוש לפריצה גרעינית, ומעולם לא היה לה מניע חזק יותר לעשות זאת, במיוחד לאחר הפגיעה הקשה שספג "ציר ההתנגדות" שטהראן ראתה בו את כוח ההרתעה העיקרי שלה.
"ארצות הברית ובעלות בריתה חייבות לנצל את רגע ההזדמנות והאיום הזה", כותב צ'מפיון. "השאלה היא כיצד". הפצצת התוכנית הגרעינית האיראנית היא אפשרות, מסביר הפרשן, אך זו משימה מורכבת כפי שתמיד הייתה, משום שמפעלי ההעשרה החשובים ביותר טמונים עמוק מתחת להרים. עובדה זו נותרה בעינה גם כעת, לאחר שישראל השמידה חלק ניכר ממערך ההגנה האווירית של איראן. לדברי צ'מפיון, הצלחה מלאה אינה סבירה, והנכס החשוב ביותר של ארסנל גרעיני איראני – הידע הטכני והניסיון הנדרשים לייצור אורניום מועשר ברמה גבוהה – יישאר בידי המשטר. התוכנית תוכל להיות משוקמת במהירות ואף עשויה להאיץ, כאשר המשטר יזנח כל העמדת פנים.
בהמשך ניתוחו בבלומברג, מדגיש צ'מפיון כי בעוד יכולתה של איראן להגיב צומצמה, היא רחוקה מלהיעלם. גם חיזבאללה וגם איראן עצמה שומרות על יכולות טילים בליסטיים ואחרים שיכולים לגרום נזק כבד הן בישראל והן במפרץ. הוא מזכיר כי ב-2019, הספיקו כטב"מים וטילי שיוט כדי שאיראן תתקוף את מתקני עיבוד הנפט העצומים של שדה אבקייק בסעודיה.
"הביטו בגורמים בשטח", מצטט צ'מפיון את נייסן רפאתי, אנליסט בכיר לענייני איראן מקבוצת המשבר הבינלאומית בוושינגטון. "יש הבדל בין זו בהיותה ההזדמנות הטובה ביותר שהייתה (לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים), לבין היותה הזדמנות נוחה".
רפאתי, לפי המאמר, טוען כי יש לנצל את פגיעותה הנוכחית של איראן כדי ללחוץ על המשטר לקבל את סוג הסכם הגרעין שטראמפ תמיד אמר שהוא רוצה. הסכם טראמפיאני חדש יכסה גם איומים צבאיים קונבנציונליים ויימנע מסעיפי השקיעה של הסכם 2015 (JCPOA), שבסופו של דבר היו מכשירים את תוכנית הדלק הגרעיני החשודה של המשטר. צ'מפיון מציין כי קיים סיכון שהמשא ומתנים האיראנים ישתמשו בשיחות רק כדי להרוויח זמן בעוד המשטר ממשיך בהעשרת דלק לנשק, אך יש פוטנציאל רב להרוויח ומעט להפסיד בהעמדת זה למבחן.
בהמשך מאמר הדעה שלו בבלומברג, מציין צ'מפיון כי טראמפ יזכה לתמיכת אירופה במהלך כזה. שלוש המדינות האירופיות המרכזיות – בריטניה, צרפת וגרמניה – כועסות על התמיכה הצבאית של איראן ברוסיה במלחמתה באוקראינה, וכבר מאיימות להחזיר את הסנקציות הבינלאומיות שהוסרו במסגרת הסכם הגרעין – אלא אם איראן תשתף פעולה בנוגע לתוכנית הדלק הגרעיני שלה. איראן צברה אורניום מועשר ברמה של 60%, שאין לו כל שימוש ידוע מלבד להתקרב צעד אחד ל-90% הנדרשים לייצור נשק. מלאי זה, כותב צ'מפיון, חייב להיעלם.
"אולי השאלה הטובה ביותר שעל יועציו של טראמפ לשאול את עצמם", מהרהר צ'מפיון, "היא כיצד יגיבו האיראנים הממוצעים להפצצה?" הוא מציין כי רעיון הרתעה גרעינית עצמאית לאיראן אינו בלתי פופולרי. הסנקציות, הבידוד והאייתוללות הם שאינם פופולריים. "סביר להניח שהאיראנים יתמכו עוד פחות בהתקפה שבוודאי תסכן פיזור מזהמים באוויר", הוא כותב.
לקראת סיום מאמרו בבלומברג, מזהיר צ'מפיון כי במקום להחליש משטר שכבר נמצא בצרות פנימיות עמוקות, מתקפה אווירית נרחבת על מאגרי הגרעין ומתקניו עלולה דווקא לחזק אותו. למרות שכל אפקט של התלכדות סביב הדגל יהיה כנראה זמני, מצב החירום הביטחוני שייווצר בעקבות מתקפה אווירית משמעותית יאפשר למדינה להצדיק דיכוי נוסף ולהציג כל העדפה לשיתוף פעולה עם המערב לא רק כאנטי-משטר, אלא כאנטי-איראן.
"קמפיין הלחץ המקסימלי של טראמפ נועד להביא את איראן להסכים להגבלות גרעיניות ארוכות טווח וכן למדיניות פחות תוקפנית בתחום הטילים והמדיניות החוץ", מסכם צ'מפיון. "יהיה לו מנוף חסר תקדים להשגת הסכם כזה כשישוב לתפקיד ועליו לנצל זאת במלואו. הפצצת אתרי הגרעין של איראן, לעומת זאת, צריכה להישקל רק כשכל השאר נכשל; העלויות יהיו גבוהות, ההצלחה קשה להשגה וההשלכות בלתי צפויות".
