יום שישי, 31 במאי. בשעה 5 אחר הצהריים, מתחת לחופה של שני עצי דולב ענקיים, מתאספים עשרות ישראלים מול משרד החוץ של גרמניה בלב ברלין. הם חלק מ ישראלים בעד שלוםIsraelis for Peace, ארגון חדש המורכב מיוצאי שמאל ישראלים בבירת גרמניה.
בסוף השבוע הקודם עמדה ישראל בפני גינוי בינלאומי נרחב לאחר שלפחות 45 בני אדם נהרגו ויותר מ-200 נפצעו בעקבות תקיפה אווירית על רפיח שגרמה לשריפות ופיצוצים במחנה עקורים. מאחורי כרזה הקוראת להפסקת אש מיידית, המפגינים קוראים תערובת של סיסמאות באנגלית ובעברית: תכיר את פלסטין! תפסיקו לממן את ישראל! אף אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים!
במרכז המחאה, מחזיק קצה אחד של השחור הפסקת אש עכשיו! כרגל הוא נמרוד פלשנברג, אחד המארגנים המרכזיים של המחאה ומייסד "ישראלים לשלום". בן 33 עבר לברלין מתל אביב לפני שנתיים עם אשתו, שהיא סופרת, וכיום הוא לומד היסטוריה בבירת גרמניה. לפני כן עבד פלשנברג בכנסת כיועצת של עאידה תומא-סלימאן, חברת כנסת ערבית ישראלית ממפלגת השמאל היהודית-ערבית חד"ש.
פלשנברג הוא אחד מכ-10-30,000 ישראלים החיים בברלין. (קשה לקבוע את הנתון המדויק, שכן ישראלים רבים חיים בגרמניה עם דרכון אירופאי.) ישראלים למען השלום, בעוד שהוא מייצג רק חלק קטן מאותם ישראלים (יש לו גרעין של כ-20 פעילים וההפגנות שלו מושכות בקביעות 50 ל-150 איש) היא משמעותית בכל זאת משום שהיא מציעה לישראלים דרך להתארגן מחוץ למבנים שהמוסדות היהודיים בברלין יכולים להציע להם.
"אני לא מרגיש מחובר פוליטית לשום מושג של יהדות גלובלית: לא בברלין ולא בניו יורק", מסביר פלשנברג. "כשאתה מסתכל על המועצה המרכזית"- המועצה המרכזית של יהודים בגרמניה, הארגון הייצוגי העיקרי של יהדות גרמניה – "אני כמובן לא מיוצג בה. זה אחד המנועים מאחורי התמיכה הבלתי מותנית שגרמניה מעניקה לישראל".
פלשנברג בהפגנה מול שגרירות ישראל בברלין.
יחסי גרמניה-ישראל חזקים. בנאום בכנסת ב-2008 הכריזה הקנצלרית דאז אנגלה מרקל שביטחון ישראל הוא באחריותה ההיסטורית של גרמניה ואפילו סיבה מדינה. רעיון זה נותר אבן היסוד של גישתה של גרמניה לישראל. היא תמכה בזכותה של ישראל להגנה עצמית לאחר ה-7 באוקטובר, ממשיכה לייצא נשק למדינה, ומגינה על ישראל מפני האשמות של רצח עם שהגישה דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי לצדק.
"גרמניה צריכה להפסיק לחלוטין לשלוח נשק לישראל", אומר פלשנברג ומתאר את דרישות הקבוצה. "גרמניה צריכה לפעול בנחישות נגד פרויקט ההתנחלויות הישראלי ופושעים ישראלים בגדה המערבית ובעזה. גרמניה צריכה להכיר במדינה פלסטינית כדרך לקדם פתרון בדרכי שלום של הסכסוך (והוא) צריכה לחדש את המימון לאונר"א (סוכנות הסעד והעבודות הפלסטינית של האו"ם).
"אחרי וושינגטון, ברלין היא העיר החשובה ביותר מבחינת השפעה דיפלומטית על ישראל", מדגיש פלשנברג. "אנחנו לא רוצים שגרמניה תהפוך לאירלנד", הוא אומר, בהתייחס לאחד המבקרים החריפים של ישראל באירופה, "אבל אנחנו רוצים שהיא תעשה כמה צעדים משמעותיים ותבין שהיא מתמודדת עם ממשלה פשיסטית בישראל".
פלשנברג ואני נפגשים יום לפני ההפגנה בבית קפה-בהצטיינות בנויקלן – סוג של מקום בוהו שבו כתובות ה-Free Gaza בדוכן האמבטיה חרוטות ליד מדבקה המפרסמת את סגולותיו של קוויר ספות גלישה. השכונה בדרום מזרח ברלין עוברת ג'נטריפיקציה מאז שנות ה-90, אך ממשיכה למשוך אליה אמנים וסטודנטים – כולל ישראלים רבים – המחפשים שכר דירה נמוך יותר וסצנה חברתית ותרבותית תוססת. הוא גם ביתם של קהילות טורקיות, כורדיות וערביות גדולות.
פלשנברג מגיע לבית הקפה באופניים בתוך סופת גשם סוערת כשהוא עוטה אנורק ארוך עמיד למים. "אני תופס את עצמי כאנטי-ציוני, אבל אני לא מנוי על האופן שבו אנטי-ציונים רבים מתארים את עצמם", הוא מסביר בקפידה כשאנחנו דנים כיצד הגיע לייסד ישראלים לשלום.
התנגדותו היא ל"פרויקט הציוני כפרויקט של קולוניזציה, אבל זה לא אומר שליהודים אין זכות להגדרה עצמית בישראל. הזכות הזו מומשה, אבל זכותו של האחר, הפלסטינים, עדיין חסרה". עמדתה של חד"ש היא לפתרון שתי המדינות: הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, כפי שמתואר בכתב המפלגה. פּלַטפוֹרמָה.
הרעיון לארגן את השמאל הישראלי בברלין – שילוב של אנטי-ציונים כמו פלשנברג וגם ציונים ליברליים ולא-ציונים המתנגדים למדיניות ממשלת ישראל אם לא לקיומה של המדינה – עלה לו ולחוג חבריו לפני המלחמה. . אירוע מכונן עבורם היה ניסיונותיו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לשפץ את מערכת המשפט במדינה, שהולידו את הפגנות הנגד הגדולות ביותר שראתה ישראל בעשור. פלשנברג וחבריו יצאו גם הם ברחובות והפגינו בברלין.
"חשבנו שקול מאורגן של אנשים שמתנגדים לכיבוש והתמיכה הבלתי מותנית שגרמניה נותנת לישראל יכול להיות יעיל בפוליטיקה הגרמנית", הוא מסביר. ישראלים הדוגלים במדיניות זו לא יכולים, סבור פלשנברג, להיות "להדחק בקלות" כפי שקבוצות שמאל אחרות בגרמניה עשויות להיות. "המטרה היא להוות יעד למנהיגים פוליטיים גרמנים שרוצים להתבטא נגד המדיניות הישראלית", אומר פלשנברג, ותופס את תפקידם של ישראלים לשלום, בין השאר, כ"תעודת כשרות" לדעות שעלולות להיתפס כ קריטי מדי או שנוי במחלוקת בגרמניה, כמו דחיפה להכרה במדינה פלסטינית.
אחרי 7 באוקטובר, "הייתי בהלם והייתי בדיכאון במשך כמה חודשים", הוא משקף. "זה שינה את חיי בצורה מאוד משמעותית. במובן מסוים, אני מרגיש שזה שינה את האופי שלי כאדם. אני הרבה פחות אופטימי ויש לי הרבה יותר חרדות". הוא גם חש מנוכר מהשמאל הבינלאומי באותה תקופה בגלל תגובתם ל-7 באוקטובר, אם כי הרגשות הללו התרככו עם הזמן.
עם זאת, מבצע הנגד של ישראל בעזה העניק לשמאל הישראלי בברלין תנופה חדשה. ב-29 בדצמבר ערכו ישראלים למען השלום את ההפגנה הראשונה שלהם. כשעמדו בחוץ בשלג, הם קראו להפסקת אש מיידית, שחרור כל בני הערובה ופתרון דיפלומטי המבטיח עתיד בר קיימא בישראל-פלסטין.
ההפגנות מחוץ למשרד החוץ הגרמני הפכו במהרה להתכנסות שבועית ככל שהתקדמה פעולות הנגד של ישראל נגד חמאס בעזה. המאמצים הללו זכו לעניין מסוים מהתקשורת הישראלית והגרמנית – עיתונים כמו הארץ והמרכז-שמאל הגרמני היומי taz– וחברי ישראלים לשלום נפגשו לאחרונה עם פוליטיקאים גרמנים מהשמאל, מפלגת שמאל קיצוני בפרלמנט הגרמני.
"ברור שהשיח הפך להרבה יותר מקוטב" מאז 7 באוקטובר, מסכם פלשנברג כשהגשם ממשיך לרדת בחוץ. "אבל אני חושב שזה איפשר לנו לפרוץ דרך, במובן מסוים, כי אנחנו מדברים בצורה שאף קבוצה אחרת לא מדברת בגרמניה כרגע. למרות שאנחנו קבוצה קטנה, אנשים מבחינים בנו, בין אם בפוליטיקה, בחברה אזרחית או בעיתונאות, כי הקול שלנו הוא ייחודי".
