העולם נפרד אתמול (שני) מאישה יוצאת דופן: רוז ג'ירון, שנחשבה לשורדת השואה המבוגרת ביותר בעולם, הלכה לעולמה והיא בת 113. בתה, רהא בניקסה, מסרה כי סיבת המוות הייתה גיל מופלג.
ג'ירון, דמות מוכרת ואהובה בקהילת הסורגות של ניו-יורק, לא הייתה רק עדה לאחת התקופות האפלות בהיסטוריה, אלא גם סמל לחוסן אנושי ולכוח היצירתי.
רוז נולדה בשנת 1912 בכפר יאנוב, שבמזרח פולין, למשפחת ראובפוגל. בצעירותה עברה המשפחה להמבורג שבגרמניה, שם ניהלו עסק משגשג למכירת תלבושות תיאטרון.
בשנת 1938, כשהמצב באירופה ביחס ליהודים באירופה החל להתקדר, נישאה רוז ב"שידוך" ליוליוס מנהיים, והזוג עבר להתגורר בעיר ברסלאו (כיום ורוצלב שבפולין). זמן קצר לאחר מכן, בליל הבדולח, נעצר בעלה ונשלח למחנה הריכוז בוכנוואלד – כשרוז הייתה בחודש השמיני להריונה.
מפנה דרמטי בחייה התרחש בשנת 1939, כאשר בן דודה שלח לה מסמך שטען כי הוא ויזה, הכתוב בסינית. "הם שחררו את אבי בתנאי שנשלם להם ונעזוב את המדינה תוך שישה שבועות, וכך עשינו," סיפרה בתה, רהא בניקסה, כיום בת 86, ל"ניו יורק ג'ואיש וויק" בשנת 2022.
בשנחאי, שהייתה באותה תקופה אחד מערי המקלט האחרונים שנותרו פתוחים ליהודים, מצאה רוז את עצמה במצב קשה. אך דווקא שם גילתה את כישרון הסריגה שלמדה מדודתה בילדותה – כישרון שהפך למפתח הישרדותה.
רוז החלה לסרוג בגדים לבתה התינוקת, וכישרונה הייחודי משך את תשומת לבו של יהודי וינאי בעל חוש עסקי, שעזר לה למכור את מעשה ידיה בחנות יוקרתית בשנחאי. ההכנסה הצילה את משפחתה מרעב.
כששערי ארה"ב נפתחו בפני הפליטים ב-1947, שוב הצילה הסריגה את רוז ומשפחתה: בעוד שלכל אדם הותר לצאת מסין עם עשרה דולרים בלבד, רוז הבריחה 80 דולר בתוך כפתורי הסוודרים שסרגה.
לאחר הגעתה לארה"ב, התאחדה רוז עם אמה, אחיה וסבתה, היחידים ממשפחתה שרדו את המלחמה והשואה. לאחר גירושיה ממנהיים, נישאה ב-1968 לג'ק ג'ירון, והזוג התיישב בשכונת קווינס.
בניו יורק הפכה ג'ירון למורה מבוקשת לסריגה, ובהמשך פתחה את "הסטודיו לסריגה של רוז" ברחוב אוסטין בפורסט הילס, שהפך למוסד מוכר ואהוב בקהילה.
"אמא הייתה גאה מאוד בכל העיצובים שלה," סיפרה בתה ל"ניו יורק ג'ואיש וויק". "אנשים היו מביאים פרסומות מ'ווג' ומבקשים משהו בדיוק כמו בתמונה. אמא הייתה יושבת, מפענחת את הדוגמאות, לעתים קרובות עם נייר משבצות. היא אהבה את זה".
למרות שמכרה את העסק שלה בגיל 68, רוז מעולם לא הפסיקה לסרוג. לאחר מות בעלה, המשיכה להתגורר לבדה בדירתה בביצ'הרסט שבקווינס עד גיל 103. רק לפני כשלוש שנים, לאחר שנשברה ירכה, עברה למרכז הסיעודי בלייר בנורת' בלמור, קרוב לבתה ולנכדתה.
ג'ירון לא הסתירה מעולם את חוויותיה בתקופת השואה. היא מסרה עדויות למוסדות רבים, ביניהם קרן השואה של USC ומרכז הזיכרון והסובלנות לשואה במחוז נאסאו.
ביום הולדתה ה-113, שחל ב-13 בינואר 2025, חלקה ג'ירון את סוד חייה הארוכים: "לחיות כל יום עם מטרה, שיהיו לך ילדים מדהימים, ולאכול הרבה שוקולד מריר".
"היא הייתה אישה חזקה, בעלת חוסן נפשי," אמרה בתה לסוכנות הידיעות היהודית (JTA). "היא הוציאה את המיטב ממצבים נוראיים. היא הייתה מאוד מפוכחת, עם הרבה שכל ישר. לא היה דבר שלא יכולתי להביא אליה לעזרה בפתרון – מעולם – מהילדות ועד היום. היא הייתה פשוט אישה נהדרת… וכאשר אלוהים יצר אותה, הוא שבר את התבנית".
בניקסה הוסיפה ל"ניו יורק ג'ואיש וויק": "יש לנו המון אנשים שחשבו שהיא הייתה ה'אומא' של כולם," בהתייחסה למילה הגרמנית (אומא) לסבתא.
רוז ג'ירון הותירה אחריה בת, רהא בניקסה, ואת נכדתה ג'ינה.
