ג'ים לוול, האסטרונאוט האמריקני האגדי שעמד בראש משימת אפולו 13 הידועה לשמצה ושרד תקלה קטסטרופלית בדרך לירח, הלך לעולמו אתמול, בגיל 97. הוא מת בביתו שבלייק פורסט, אילינוי, כשהוא מוקף בבני משפחתו. סוכנות החלל נאס"א פרסמה הודעת אבל רשמית והביעה צער על מותו של אחד האנשים המרכזיים בתולדות חקר החלל האמריקני.
לוול נחשב לאחת הדמויות המוערכות ביותר בעולם האווירונאוטיקה, בזכות תרומתו הייחודית למשימות החלל הראשונות של ארצות הברית. הוא נולד בקליבלנד שבאוהיו בשנת 1928, סיים את לימודיו באקדמיה של חיל הים, והיה טייס ניסוי לפני שהצטרף לשורות האסטרונאוטים של נאס"א בתחילת שנות השישים.
הוא השתתף בארבע משימות חלל פורצות דרך, בהן שתי משימות ג'מיני, אפולו 8 שהייתה המשימה הראשונה בהיסטוריה שהקיפה את הירח ובייחוד אפולו 13, משימה שנקטעה עקב התפוצצות מיכל חמצן בחללית בדרכה לירח. תושייתו, קור רוחו ויכולת ההובלה שלו בזמן המשבר, הם שאפשרו את הישרדות הצוות והחזרה הבטוחה לכדור הארץ, סיפור שזכה לעיבוד קולנועי בסרט עטור השבחים "אפולו 13" משנת 1995, בכיכובו של טום הנקס שגילם את לוול.
בהודעה שפרסם ראש נאס"א בפועל, שון דאפי, נאמר: "נאס"א שולחת תנחומיה למשפחתו של קפטן ג'ים לוול, שאישיותו ועבודתו שימשו השראה למיליונים במשך עשורים. אופיו והאומץ הבלתי מתפשר שלו סייעו לאומה שלנו להגיע לירח, ולהפוך טרגדיה אפשרית להצלחה ממנה למדנו רבות". דאפי הדגיש שלוול לא רק סלל את הדרך למשימות אפולו, אלא גם לתוכניות העתידיות, בהן פרויקט ארטמיס שמתוכנן להחזיר את האדם לירח בשנים הקרובות.
לוול היה טייס מודול הפיקוד של אפולו 8, המשימה הראשונה ששיגרה בני אדם באמצעות טיל הסטורן 5, ששימש בהמשך את כל משימות אפולו לירח. הוא וחבריו לצוות היו הראשונים שהקיפו את הירח וראו במו עיניהם את צדק הרחוק.
שיא הקריירה שלו הגיע באפריל 1970, כמפקד משימת אפולו 13. התקלה שאירעה יומיים לאחר השיגור איימה על חיי כל שלושת אנשי הצוות. הקריאה "יוסטון, יש לנו בעיה" הפכה למטבע לשון, אך מאחורי הקלעים התרחש קרב הישרדות מהמרתקים בתולדות האנושות. לוול, יחד עם הצוות הקרקעי ביוסטון, הצליח ליישם פתרונות יצירתיים ולהחזיר את החללית למסלול שיחזיר אותה הביתה, למרות אספקת חמצן מוגבלת, טמפרטורות קיצוניות ולחץ עצום.
מעבר להישגיו המקצועיים, לוול נודע גם בהומור שלו ובחיוכו הכובש, שבזכותו זכה לכינוי "Smilin’ Jim". חבריו האסטרונאוטים העידו שהיה הראשון לפזר את המתח בחדר בבדיחה שנונה או הערה מושחזת. לאחר שפרש מנאס"א, פנה לוול לעולם העסקים, כתב ספרים, הרצה רבות על לקחי משימת אפולו 13, והיה שותף להקמת מוזיאון החלל בשיקגו.
לוול הותיר אחריו אישה, מרילין, ארבעה ילדים, נכדים ונינים. הוא היה נשוי לאותה אישה במשך יותר משבעים שנה, סיפור אהבה ששרד את המרחקים מהבית, את הסכנות שבטיסות החלל ואת החיים עצמם.
