מדינג, דרום סודן – בבוקר לוהט ביולי, מיכאל אליאר תפס את רובה הסער שלו ויצא במונית אופנוע, הידועה במקום בודה בודה, אל השיח בחיפוש אחר מזון.
זו הייתה העונה הרטובה במאדינג, כ-200 ק"מ מג'ובה, בירת דרום סודן.
באותה תקופה של השנה, אזור הביצות עשב שופע ועמוס באנטילופות שעשו את דרכן למטה מרמת בומה בחיפוש אחר מים מתוקים וירוקים לרעות בהם.
אנשי שימור והממשלה אומרים שזה חלק מהנדידת היונקים היבשתיים הגדולה בעולם, ומדגישים את האחריות הקולקטיבית להבטיח את שימור העתידי שלה. כחלק מכך, הם רוצים לשים קץ לציד המשתולל של האנטילופות.
אבל בדרום סודן, המדינה הצעירה בעולם שרויה בעשרות שנים של סכסוכים, עוני קיצוני רמות קטסטרופליות של רעבהיונק מכין ארוחה דשנה לרבים הזקוקים למזון.
אליאר, בן 28, אומר שאין לו ברירה אלא לצוד את החיות. בשר הבקר והעזים למכירה בחנויות הסמוכות יקר מדי מהמשכורת החודשית שלו בסך 100,000 פאונד סודן (166 דולר), שאותה הוא מרוויח כשעובד כמאבטח בחוות מקומיות.
"החיים מאלצים אותנו ללכת ולצוד", אמר.
בשר השיחים שהוא סוחב בחזרה צריך להאכיל תשעה אנשים – חמישה אחים, שני הורים ושני בני דודים. אם הוא לא מחזיר להרוג טרי, הם בדרך כלל צריכים לדלג על ארוחות. אז הוא עושה את הטיול לפחות שלוש פעמים בשבוע.
אבל זו יציאה בוגדנית, מכיוון שהאנטילופה מושכת גם את תשומת הלב של כנופיות חמושות בכבדות שמוציאות אותן למטרות רווח. מסעות הציד הם משחק קטלני לאנשים כמו אליאר, אבל הוא מרגיש שאין לו ברירה אחרת.
"עדיף להיהרג על ידי הפושעים החמושים מאשר למות מרעב בבית", אמר.
ההסתמכות העצמית המחוספסת של אליאר ראויה להערצה, אבל היא מהווה קושי גדול עבור ממשלת דרום סודן, הנתונה בלחץ של שומרי סביבה להדוף את הצייד, למרות שהיא בקושי יכולה להאכיל את אוכלוסייתה המונה 11 מיליון.
ביוני, הנשיא סלווה קיר דחק בכוחות הביטחון ובמשרד לחיות הבר ושותפיו "לתעדף את ההכשרה והציוד של שומרי חיות בר כדי להילחם בציד וסחר" בחיות בר, ואמר כי יש להביא את הנתפסים לבית המשפט ולהעניש אותם.
הנשיא נאם בג'ובה באירוע שהכריז על הסקר האווירי המקיף הראשון של המדינה על נדידת היונקים היבשתיים, אשר ספר שישה מיליון אנטילופות בתנועה.
נדידת הנילוס הגדולה
המדינה המזרח-אפריקאית הנטולה לים, הממוקמת באגן הנילוס, היא ביתם של אחד המחזות המופלאים ביותר של ממלכת החיות: תהלוכה פעמיים בשנה של אנטילופות המכונה נדידת הנילוס הגדולה.
במהלך הנדידה, האנטילופות עוקבות אחר המים. כאשר מישורי השטפונות הטובים והנמוכים של הסוד מתחילים להתייבש בדצמבר, האנטילופות מתחילות לעלות לרמת בומה בחיפוש אחר מים מתוקים וצמחייה. בחודש מאי, כאשר הנילוס הלבן עולה על גדותיו ומחייה את צמחיית הסוד, הם גולשים חזרה אל בית הגידול המועדף עליהם.
אנשי שימור אומרים שההגירה ההמונית היא קריטית למערכת האקולוגית של האזור. בעודם רועים על פני מסדרון נודד של 200-300 ק"מ, אנטילופות לבנות אוזניים וטיאנג לועסות מגוון מגוון של מיני צמחים, ומפרישות את הזרעים השונים למרחקים. זה מעשיר את הקרקע ומקדם את המגוון הביולוגי.
בעוד ששומרי איכות הסביבה רוצים לפצח את הצייד, זה אתגר אדיר.
"הבעיה היא דו-כיוונית", הסביר אברהם גראנג בול, מנכ"ל הסוכנות העצמאית להגנת הסביבה, וחוקר וסטודנט לתואר שני בניהול משאבי טבע באוניברסיטת ג'ובה.
"אחד הוא ההיבט הכלכלי: אנחנו במשבר כלכלי שבו רמות העוני משפיעות על כולם. חיות הבר הופכות למקור מזון חלופי לאנשים המקומיים, דבר שקשה מאוד לממשלה לעצור.
"אבל במקביל הממשלה צריכה ליצור אלטרנטיבה", הוסיף, ואמר שהממשלה "צריכה להביא שירותים גם לקהילה כדי שהקהילה תקבל תשלום בחזרה" על סיוע בהגנה על חיות הבר.
"בזמן שהממשלה והשותפים מנסים לשמר את חיות הבר הללו, למקומיים או אולי לקהילות המתגוררות באותו אזור שבו החיות האלה (הנמצאות) צריך לתת קצת כסף, קצת תמיכה, כדי שהם יידעו שיש להם יתרונות חלופיים אחרים (מלבד שיש להם ) חיות בר כמזון", אמר.
בינתיים, ג'ון לוונג, פעיל במלאקל שעובד עם המלכ"ר Royal Aid for Development (ROAD), אמר שלבקש מדרום סודן לוותר על ציד מבלי לספק חלופות זה בלתי הגיוני לחלוטין – במיוחד כאשר אנשים עוברים חודשים מבלי לקבל משכורות.
"כמה חודשים יש עכשיו עובדי מדינה לא קיבלו את משכורתם – כמעט שנה בערך? אז איך אתה מצפה שאנשים יחיו?" אמר לוונג.
"בעלי חיים מוגנים, אנשים לא"
יותר מ-82% מהדרום סודנים חיים מפחות מ-1.90 דולר ליום, לפי נתוני הבנק העולמי. והאו"ם אומר שיותר מ-1.6 מיליון ילדים מתחת לגיל חמש סובלים מתת תזונה, חלקית כתוצאה מהצפות.
המלחמה בסודן השכנה הביאה בינתיים לזרם של פליטים, שוויון יותר לחץ על משאבי מזון נדירים.
המצוקה של משפחתו של אליאר היא ממחישה. בינואר 2022 הם היו גורשו מביתם בדיוויזיית Baidit על ידי כנופיה חמושה שזזה את הכפר שלהם.
הכנופיה הרגה 33 כפריים, גנבה את משק החי והיבול שלהם והציתה את בתיהם.
אליאר ותשעת קרוביו נעקרו ממקום של 30 ק"מ דרומה, ל-Mading, שם הם חולקים בית עם שני חדרי שינה עם גג קש הבנוי מיריעות פלסטיק. אין להם חשמל והם חולקים שני קידוחים צרים למים עם 1,140 משפחות עקורים אחרות.
לרוב תושבי הכפר אין עבודה והם תלויים במגוון בני המשפחה כדי לשרוד.
בכפוף לשנים של אלימות ועקירה, אליאר ואחרים ביקורתיים על אזהרות הממשלה לא לצוד בשר בעלי חיים, במיוחד כשהיא מחזיקה אותם בחיים: "למה זה שבעלי חיים מוגנות וחיי אנשים לא?" שאל אליאר.
"אם אתה נותן לנו מה לאכול, לא נתלונן", אמר. "אבל לעת עתה, אנחנו אומרים תן לנו הזדמנות. אנחנו מאכילים את המשפחות שלנו עם זה".
למרות שעקורים נעזרים במנות מזון על בסיס חודשי, הם אומרים שזה לא מספיק. כאשר אליאר לא יוצא לציד, משפחתו יכולה ללכת ליומיים עד שלושה בלי אוכל אלא אם כן הם מקבלים תמיכה מקרובי משפחה, אמר.
ממשלת דרום סודן המגושמת מקווה שאוכלוסיית חיות הבר העשירה שלה תוכל יום אחד להיות מקור להכנסות תיירות נחוצות מאוד.
"אם נצליח לשלוט ברמת הצייד, אז תיירים יגיעו לארץ וזו הדרך שבה נוכל להשיג את ההכנסה", אמר דייוויד דנג אדול, מנהל חיות הבר של הממשלה במדינת ג'ונגליי, לאל-ג'זירה.
"הממשלה לא מקבלת את ההכנסה כרגע, אבל היא מנסה להזמין משקיעים (ב) משאבי טבע כדי לבסס דרך להשיג את ההכנסות".
מאמצי הממשלה נגד הצייד קשורים לבניית ששת הפארקים הלאומיים שלה ו-12 שמורות ציד המכסות כ-13% מהמדינה.
אוכלוסיות דרום סודן של זברה, ג'ירפה נובית וקרנף של גרווי הן רק חלק מהאוכלוסיות הרבות. על סף הכחדה.
בגלל שהוא לא חמוש כוחות חיות ברפגיעה בציידים חמושים אינה משימה קלה.
בעבר, הציידים של דרום סודן צדו עם כלבים וחניתות. זה כבר לא המצב. בגלל שנים של סכסוך מזוין, הציידים של היום רוכשים על אופנועים חמושים במקלעים, נותנים להם לפגוע במטרות רחוקות ולרדוף אחרי בעלי חיים 30-40 ק"מ לתוך השרב, אמר אדול.
ציד מסחרי של חיות בר בדרום סודן הוא "בהיקף שמעולם לא היינו עדים לו בעבר", ציין פיטר פירנהד, מנכ"ל שימור פארקים אפריקאים ללא מטרות רווח, ביוני כאשר פורסם סקר היונקים היבשתיים.
"חיות הבר והמערכת האקולוגית הגדולה יותר הם הבסיס להישרדות עבור קבוצות אתניות מרובות שלעתים קרובות נמצאות בקונפליקט זה עם זה על משאבים. ניהול מוצלח של הנוף הזה יתאפשר רק באמצעות בניית אמון עם ובין הקבוצות האתניות הללו", הוסיף בהצהרה.
ממשלת דרום סודן עבדה עם NGO לשימור Fauna & Flora International (FFI) כדי לגרום לקהילות מקומיות להשקיע יותר בחיות הבר סביבן, בתקווה לעודד אנשים לשמר בעלי חיים לדורות הבאים, אמר אדול ממשרד חיות הבר.
"יש לנו מה שנקרא שימור קהילתי. ה-FFI עושה מודעות לשימור הקהילה. אז הקהילות הן השגרירים של חיות הבר", הוסיף.
עם זאת, בול מהמשרד להגנת הסביבה מציין כי גם מעבר לצורך במזון, ציד והרג של בעלי חיים הוא משהו נטוע עמוק בתרבות, שלא יאבד מחשיבותו בן לילה.
"חלקם עכשיו אם עוצרים אותם (מצד), הם מופתעים. הם יגידו 'לא, הסבים שלנו נהגו להרוג את החיה הזו'", אמר בול, בהתייחסו לנוהג של הריגת בהמות למאכל, אך גם כהפגנה של כוח ואומץ בקרב אנשי הכפר.
"זה מקור לגאווה", הוסיף. "כמו אלה שהורגים אריות, הם נקראים (על כך), והם יכולים להרגיש גאים שהם אנשים אמיצים."
כדי לאזן את סדרי העדיפויות של שימור ותרבות קדימה, אמר בול, "אנשים צריכים לקבל מידע, חינוך ולהראות שחיות בר חשובות בהיבטים ובדרכים אחרות."
מאמר זה מתפרסם בשיתוף עם עגאב.
