ועידות פסגה בין מנהיגי ארצות הברית וברית המועצות הניבו תוצאות חשובות ליחסים הבינלאומיים. ועידות פסגה שהנשיא רי'צרד ניקסון ניהל עם ליאוניד ברג'נייב בשנות השבעים הניבו "דטאנט" (הפחתת מתיחות) בין שתי מעצמות העל והסכמים חשובים לצמצום הנשק הגרעיני.
ועידות פסגה שניהל הנשיא רונלד רייגן עם מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, הביאו לסיום המלחמה הקרה. את הוועידות הללו הכינו במשך חודשים והפגישות נועדו לחתום חגיגית על הסכמים.
הוועידה בין הנשיא דונלד טראמפ לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שהתקיימה ביום שישי באלסקה, אינה דומה בשום היבט לאלו של שנות השבעים והשמונים. בוועידה הזו טראמפ נכשל והכשלון שלו היה גם ניצחון של פוטין. במהלך בחירות 2024 לנשיאות, טראמפ אמר, כהרגלו, שהוא יסיים את המלחמה באוקראינה תוך 24 שעות. בינתיים לקח כשמונה חודשים להגיע לועידה הראשונית הזו.
בתקופת נשיאותו השנייה, טראמפ שואף לסיים ולמנוע מלחמות ולזכות בפרס נובל לשלום. הוא תרם (מעט) להשגת הפסקת אש בין הודו לפקיסטן ולהסכם שלום בין ארמניה לאזרבייג'ן, אבל חושב שרק סיום המלחמות בין רוסיה לבין אוקראינה ובין ישראל לבין חמאס יקנו לו את הפרס.
באלסקה, טראמפ רצה קודם כל להשיג הפסקת אש ולרקום מתווה להשגת שלום בין רוסיה לאוקראינה. התוצאה הזו לא הושגה. הזמן שהוקצב לפגישה עם פוטין היה חמש עד שש שעות, היא ארכה רק שלוש שעות, כי לא היה על מה לדבר מעבר להן.
בשלב הראשון, טראמפ ופוטין היו אמורים לדבר בארבע עיניים בלווי מתורגמנים בלבד. לא קרה. תוכננה מסיבת עיתונאים עם שאלות ותשובות, לא קרה. במקום זאת שני הנשיאים נשאו הצהרות מעורפלות בלי שאלות ותשובות. אחר כך, בנפרד, שניהם העניקו ראיונות לאמצעי התקשורת, שגם מהם לא היה ניתן להפיק פרטים חשובים.
פוטין הרוויח הרבה מהפסגה. לראשונה מזה כעשר שנים, הוא הגיע לארצות הברית. מאז תחילת המלחמה, הוא הוחרם על ידי מנהיגים רבים בעולם ויכול היה להיפגש רק עם מקביליו בסין, בצפון קוריאה, סוריה ואיראן. טראמפ העניק לו לגיטימציה ללא כל תמורה.
כבוד חד צדדי
עם נחיתתו, טראמפ קיבל אותו בכבוד מלכים, בחמימות רבה, על שטיח אדום, שמעל טסו מטוסי קרב אמריקניים (מטס כבוד או אולי איום), ובאופן, סימלי, הוא הוכנס ללימוזינה של הנשיא לנסיעה הקצרה עד לבניין שבו התקיימה הפסגה כמי שחוזר להיות גורם חשוב במשחק הגלובלי. הכרזה מעל המקום שבו הם הופיעו פומבית נכתב "עושים שלום".
טראמפ אימץ גישה של עסקים ליחסים הבינלאומיים. הוא בא לאלסקה עם גזרים ומקלות. הגזרים היו הסכמים כלכליים עם רוסיה שיוכלו לשפר בהרבה את הכלכלה שלה, שהתערערה במהלך המלחמה. בין האישים שהיו במשלחות של שתי המדינות היו שרי אוצר ואנשי עסקים.
המקלות היו סנקציות משניות בצורת מכסים שטראמפ אמר שיטיל על מדינות שקונות נפט מרוסיה כמו סין והודו. לא ברור אם טראמפ השתמש באמצעים האלה, אבל בתשובה לשאלה אמר שכרגע אין צורך בסנקציות המשניות.
בשלב הנוכחי, פוטין אמר, שיהיה מוכן להפסקת אש רק בתנאי שהמערב יתחייב להפסיק הזרמת חימוש לאוקראינה ויסיר את הסנקציות שמוטלות היום על רוסיה.
טראמפ מסכים להפסקת החימוש כדי לרצות את הבדלנים הקיצוניים במפלגתו הרפובליקנית, שלא רוצים שום מעורבות של ארצות הברית ביחסים הבינלאומיים, ובאופן ספציפי מתנגדים לסיוע צבאי לאוקראינה בהיקף של מיליארדי דולרים. כנראה שבפסגה לא הושגה מספיק הסכמה בעניין זה.
לא ברור איך יושג הסכם שלום בין פוטין שרוצה "ניצחון מוחלט" שכולל שמירה על השטחים שכבש (חמישית משטח אוקראינה), החלפת השלטון בקייב למשטר "אוהד" והתחייבות שאוקראינה לא תהפוך לחברה בנאט"ו ובאיחוד האירופי. זלנסקי לא מוכן לוותר על שטחים (אולי יהיה מוכן להכיר בסיפוח של חצי האי קרים, שרוסיה העבירה לאוקראינה בשנת 1954) אבל לא יותר מכך.
טראמפ דיבר על החלפת שטחים, אבל אוקראינה נשארה עם מעט שטחים בתוך רוסיה ועומדת מול מתקפה רחבה שנועדה לבטל את כל הישגיה הצבאיים בתוך רוסיה.
בסביבת טראמפ עלה הרעיון ליישם בשטחים שרוסיה כבשה באוקראינה את מודל השליטה בגדה המערבית שחולק בין ישראל לרשות הפלסטינית: שליטה אזרחית, כלכלית, ופוליטית של הרשות ושליטה ביטחונית של ישראל. כך שני הצדדים יוכלו לטעון שהם לא נסוגו מתביעותיהם הראשוניות. לא ברור אם גם הפתרון הזה בכלל ישים.
טראמפ הודה שאין עסקה עד שיש עסקה, עקרון שלקוח מתוך ספרו הידוע ביותר על "אומנות השגת עיסקאות", אבל הוסיף שהושגה התקדמות בנושאים רבים למעט אחד או שניים; שרוסיה היא חזקה ואוקראינה חלשה; שהכדור נמצא בידי זלנסקי והוא מציע לו לעשות עסקה לסיום המלחמה.
פוטין אמר שהוא מקווה שאירופה לא תפריע לצעדים הבאים. במילים אחרות, טראמפ אמר שזלנסקי יאלץ לעשות ויתורים משמעותיים כדי לסיים את המלחמה ומקווה שאירופה תתמוך בוויתורים כאלה. זלנסקי ומנהיגים אירופים יגיעו לוושינגטון בשבוע הבא כדי לדון בכל הנושאים האלה, ואולי רק לאחר מכן, ניתן יהיה להעריך טוב יותר את הישגי או מחדלי הפסגה באלסקה.
פרופ' גלבוע הוא מומחה לארצות הברית ולתקשורת בינלאומית באוניברסיטאות בר-אילן ורייכמן.
