גומה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – מנמל לוביטו באנגולה, לאורך החוף האטלנטי של אפריקה, עוברת רצועת רכבת באורך 1,300 ק"מ (800 מייל) שעוברת דרך זמביה השכנה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC) עתירת המשאבים.
ב-DRC, פרוזדור לוביטו מקשר בין מחוזות הכרייה של טנגניקה, הוט-לומי, לואלבה והוט-קטנגה – ביתם של כמה מהמרבצים הגדולים בעולם של מינרלים קריטיים כמו קובלט ונחושת, מה שמקנה לו נתח נכבד מתשומת הלב הבינלאומית בשנים האחרונות. .
בתחילת דצמבר, בשולי א ביקור באנגולהנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן קיים שיחות עם כמה מעמיתיו האפריקאים על פרויקט התשתית לוביטו – הסכם רב-מדינות שמטרתו לפתח קישוריות בין האוקיינוס האטלנטי וההודי ולספק גישה מהירה יותר למינרלים של אפריקה לשווקים בארה"ב ובאירופה.
אבל בעיירות ובערים בקונגוליות לאורך האזורים שיהיו מחוברים לפרויקט הרכבת, יש רגשות מעורבים ופחדים רותחים.
ל- DRC יש את עתודות הקובלט הגדולות בעולם ואת עתודות הנחושת השביעית בגודלה.
בעוד שכמה קונגולזים מאמינים שפרויקט לוביטו יהווה מרכז סחר מועיל בין מדינות אפריקה, אחרים חוששים שזהו רק שער כדי להקל על ההמשך גזל של משאבי הטבע של האזור.
קלוד באנזה מתגורר בעיר קולווזי בלואלבה, אחת מנקודות המפתח לאורך תוואי המסדרון, המארח מכרות עצומים אשר קבוצות זכויות קראו להפרות זכויות אדם.
"אנחנו מנהלים חיים של אומללות, אין לנו עבודה", אמר באנזה לאל-ג'זירה.
"פרויקט לוביטו זה הוא מציל חיים עבורנו", אמר, בתקווה שפיתוחי התשתית יכולים לעזור להביא יותר הזדמנויות ותקווה לקהילות המקומיות.
"כפי שהנשיא אמר שייווצרו מקומות עבודה רבים, אנו מקווים לקבל את האמצעים להתמודד עם אתגרי החיים", אמר.
הפרויקט ייצור כ-30,000 מקומות עבודה ישירים ועקיפים ויסייע בהפחתת העוני ב-DRC, אמר נשיא קונגו פליקס טשיסקדי באנגולה בחודש שעבר.
הוא נאם בעיר בנגולה ליד נמל לוביטו, לצד ביידן, נשיא זמביה האקיינדה היצ'ילמה, נשיא אנגולה ז'ואאו לורנקו וסגן נשיא טנזניה פיליפ מפנגו. הרחבה מוצעת מזרחה של המסדרון מזמביה לדר-אס-סלאם תאפשר לפרויקט לרוץ עד לאוקיינוס ההודי.
פיתוח המסדרון הוא "פרויקט מלא תקווה למדינותינו ולאזורנו", אמר אז שיקדי, וכינה אותו "הזדמנות ייחודית לאינטגרציה אזורית, לשינוי כלכלי ולשיפור תנאי החיים של רעינו. אזרחים".
עם זאת, רבים ב-DRC אינם מסכימים.
"זה ניאו-קולוניאליסטי"
הפרויקט הוא "פרעוני", אמר דדי סאלח, אנליסט כלכלי בקונגו, לאל-ג'זירה.
למרות שהוא מכיר בפוטנציאל הכלכלי הכולל שלו, הוא אמר שהוא מצר על כך שהמדינות שבהן פרויקט התשתית הזה יתקיים ייהנו רק מ"פירורים" – מה שמצביע על סכנות פוטנציאליות שעומדות בפניו במיוחד עבור ה- DRC.
"הפרויקט הזה הוא מכירה מאורגנת של משאבי הטבע של האזור במערכת קפיטליסטית", אמר סאלח. "ובמיוחד במקרה של DRC, הקונגולזים יהיו כמו סוכני נציבות. פתחנו את השוק הכלכלי שלנו לבוזזים מודרניים".
רבים אחרים בחזית כלכלת הכרייה מרגישים באופן דומה.
Souverain Kabika מתגורר במחוז Haut-Katanga, אזור קונגו נוסף המחובר דרך קו הרכבת ללוביטו. הוא עובד כמטפל בנחושת במשאיות המובילות עפרות לנמל דאר-אס-סלאם בטנזניה ולכיוון האוקיינוס ההודי.
אלא שכעת, עם הפרויקט ההולך וגדל, הוא חושש שהעבודה המועטה שהייתה לו בעבר תתייבש כאשר תנועת המשאיות לאורך קטעי כבישים סמוכים תתדלדל משמעותית לטובת הרכבת.
"הפרויקט הזה עלול לאיים אפילו על הפעילויות הקטנות שנהגנו לבצע. בשלב מסוים העמסתי משאיות כדי לקחת סחורה למתדי. המסדרון הזה עלול להשאיר אותי חסר עבודה", הוא חושש.
האנליסט סאלח אמר ש-DRC היא המדינה עם הכי הרבה על השולחן בפרויקט הענק הזה ומרגיש שהממשלה צריכה לפקוח את עיניה לפני שתחתום על הקו המקווקו עם מדינות שירוויחו יותר מההסדר.
"ה-DRC לא צריכה לחתום על החוזה הזה ו(צריכה) לשאת ולתת עליו מחדש כי היא ניאו-קולוניאליסטית", אמר סאלח, וטען כי פעולותיהם של מנהיגים אפריקאים מסוימים מסתכנים בהחזרת מדינותיהם ל"ימים ההם, כאשר מסילות ברזל נוצרו כדי להקל על הובלה של חומרי הגלם שלנו על ידי הקולוניאליסטים".
הוא מעודד את ממשלת קונגו לעשות מאמצים לפיתוח "מערכת תעשייתית שלמה", תוך ביטול העובדה שארה"ב משקיעה הרבה יותר באנגולה מאשר בקונגו.
גם קבוצות חברה אזרחית במחוז לואלבה, הנחשבת לבירת הקובלט בעולם, מתנגדות לפרויקט.
למברט מנדה, המתאם הפרובינציאלי של החברה האזרחית החדשה של קונגו, רשת של ארגונים, מצר על העובדה שבמשך כמה עשורים משאבי הטבע של DRC הועילו לזרים יותר מאשר לקונגו.
הוא דורש שהפעם יישובים מקומיים יהיו בלב הפרויקט הזה שמטרתו לייצא את המחצבים של המדינה דרך המסדרון.
"אנחנו רוצים לראות עושר בקהילות שלנו. אנחנו לא רוצים לייצא מינרלים יותר, כי היבואן ירוויח יותר מאיתנו", אמר מנדה. "אנחנו רוצים לראות בתי חולים, בתי ספר וכבישים כדי להקל על החיים של המקומיים".
'מחליף משחק'
חומרי גלם מהפרובינציות הדרומיות השונות של DRC כבר עוברים מקולווזי לנמלים של דרבן בדרום אפריקה או דאר-אס-סלאם בטנזניה כדי להגיע לשוק המתכות שבסיסו בלונדון.
זה לוקח הרבה זמן, ומשאבים לוגיסטיים רבים מעורבים, אומרים אנליסטים.
סרג'ס איסוזו, אנליסט כלכלי שבסיסו בקולווזי, מאמין שמסדרון לוביטו רק יפחית את עלויות ההובלה.
"עם מסדרון לוביטו, מובילי חומרי גלם יוכלו לעבור פחות או יותר 1,600 ק"מ (1,000 מייל) מקולווזי ב- DRC ללוביטו ברפובליקה של אנגולה. וכל זה ייעשה תוך שמונה ימים, וזה טוב", אמר.
בנאום באנגולה בחודש שעבר, ביידן העיר על ההישגים שכבר הושגו, ואמר כי משלוח של נחושת מאפריקה לארה"ב שהיה לוקח בעבר יותר מחודש מגיע כעת בעוד ימים. "זה מחליף משחק", אמר נשיא ארה"ב.
DRC תהיה מקושרת למסדרון דרך מחוזות המפורסמים בחומרי הגלם שלהם, מה שהופך אותם חשובים במעבר האנרגיה העולמי.
מחוזות אלה – טנגניקה, הוט-לומי, לואלבה והאוט-קטנגה – חבים חלק ניכר מהכנסתם לפעילות הכרייה הפורחת המתקיימת שם. עם זאת, הרווחים אינם גלויים בחיי היומיום של האוכלוסיות המקומיות.
גם אם מדווחים על התקדמות מסוימת במונחים של פיתוח מקומי, יש לעשות הרבה כדי שחייהם של אנשים "יושפעו באופן משמעותי", אמרו אנליסטים המכירים את התחומים הללו.
לפי הערכות אחרונות של הבנק העולמי, כ-73% מהקונגולזים חיים מפחות מ-2.15 דולר ליום, מה שהופך את DRC לאחת המדינות העניות בעולם.
למרות המרבצים העצומים של מתכות ומינרלים מרכזיים במדינה, תושבי מחוזות הכרייה של קונגו רחוקים מלהיות משגשגים. רובם נאבקים לגמור את החודש, חיים נואשים ומעורערים כשהעושר העצום סביבם מתפשט, ציינו ארגוני זכויות.
מסמך מדיניות של האו"ם מאוקטובר 2024 (PDF) על ההשפעה האזורית של פרוזדור לוביטו מונה גם אתגרים עתידיים פוטנציאליים, כולל ההשפעה הסביבתית, סכסוכים קרקעיים וקהילתיים, כמו גם סיכונים הקשורים לבריאות, מגדר וזכויות אדם.
הוא גם דחק בשלוש הממשלות ובבעלי עניין אחרים להקים תהליכים כדי "לטפל בהשפעות שליליות והפרות של זכויות אדם, כולל כל פגיעה חוצה גבולות בזכויות אדם הקשורות לעסקים הנובעות ממסדרון לוביטו".
'דרך שגויה'?
למרות האתגרים וההיסוסים בקרב מקומיים רבים, נשיא קונגו טשיסקדי נותר אופטימי לגבי עתידו של פרויקט לוביטו.
"עבור DRC, המסדרון מייצג הזדמנות אסטרטגית להגביר את הערך של משאבי הטבע שלנו, בפרט נחושת וקובלט, המהווים 70 אחוז מהביקוש העולמי כחלק מהמעבר לאנרגיה", אמר לצד ביידן ומנהיגים אחרים בתחום אנגולה.
פאדהל כבוב, פרופסור חבר לכלכלה באוניברסיטת דניסון בארה"ב, אמר לאל-ג'זירה שהוא מאמין שמדינות מסוימות העשירות במשאבי מינרלים אסטרטגיים, כמו ה-DRC, יהיו נהנות גדולות ממעבר האנרגיה אם תוגדר המדיניות הנכונה.
לדברי המומחה למימון אקלים, מדינות אלו יוכלו לנהל משא ומתן עם מעצמות זרות עבור המינרלים שלהן, אשר יהיו מבוקשים מאוד בשוק עד 2035 כחלק מהמעבר לאנרגיה.
עם זאת, האנליסט הקונגולזי סאלח סבור כי על-ידי ארה"ב ושותפיה פוצצו חוזים "לאוניניים" באפריקה – שם הוא אומר שהעלויות מוטלות על כולן על צד אחד בעוד שהשני מקבל את כל ההטבות – הם "משכנים" תקווה שרבים קונגו מפנטזים על.
"אנחנו בתהליך לקבור את התקווה הזו עם פרויקט לוביטו", אמר. "אנחנו מתגאים במינרלים אסטרטגיים שכבר נמכרו על ידי הסינים, הקנדים ואחרים. למשל, אומרים לנו שהמסדרון הזה ייצור 30,000 מקומות עבודה, שזה מעט מאוד. פרויקט כזה אמור ליצור יותר ממיליון מקומות עבודה ראויים".
סאלח מעודד ממשלות כמו אלה של DRC לאמץ שיטה "ניאו-מרקנטילית", כדי שהאפריקאים יוכלו ליהנות מהמקורות הטבעיים שלהם במלואם.
"מדינות כמו ארה"ב, ערב הסעודית וקטאר ניצלו את העושר הטבעי שלהן היום. אנחנו, לעומת זאת, אפילו לא בעמדה לשנות אותם בבית, וזה מצער", הוא קונן.
מנדה, מהחברה האזרחית החדשה, הדגישה כי פרויקט לוביטו אינו מתאים לאומה הקונגולית. "אנחנו רוצים עיבוד מקומי של העפרות שלנו כאן בלואלבה, כי הובלת העפרות שלנו למדינת הביניים דרך מסילת הברזל ללוביטו תועיל לאנגולה, המדינה שדרכה יעברו העפרות שלנו, ולמדינות המייבאות – לא אנחנו, הקהילות המקומיות בקונגולה. " הוא אמר.
מעבר להפסדים הכלכליים המקומיים, סאלח חושש גם מהסיכונים הביטחוניים הנשקפים מפרויקט לוביטו.
לפי הניתוח שלו, DRC נקטה ב"נתיב שגוי" ובאמצעות פרויקט לוביטו, הביטחון של האזור הדרומי של המדינה יהיה "נשלט" על ידי אנגולה וארה"ב, תוך יצירת קשרים למצב הביטחוני ההפכפך במזרח DRC , שם נאבקות השלטונות בקונגו להחזיר את השלום בעקבות ביזת מינרלים ומרד מזוין.
"לפרויקט לוביטו יש השפעות ביטחוניות מזיקות על ארצנו", אמר. "האמריקנים לא נתנו לנו שום מתנות; הם יכולים לעשות הכל כדי לשלוט במינרלים שלנו, בעוד שה-DRC מסתכן בחוסר אבטחה".
