כשהנשיא ביידן ועוזריו תכננו את יום השנה ה-75 לנאט"ו, שייפתח ביום שלישי בערב בוושינגטון, זה נועד ליצור הילה של ביטחון.
המסר לנשיא רוסיה ולדימיר החמישי פוטין וליריבים פוטנציאליים אחרים יהיה שקבוצה גדולה וחזקה יותר של בעלות ברית מערביות צמחה, לאחר יותר משנתיים של מלחמה באוקראינה, מסורה מתמיד לדחיקת תוקפנות.
אבל כש-38 מנהיגי עולם החלו להגיע לכאן ביום שני, נראה שהביטחון הזה בסכנה. עוד לפני שהפסגה החלה באופן רשמי, היא עמדה בצל חוסר הוודאות אם מר ביידן יישאר במירוץ לקדנציה שנייה, והאפשרות הממשמשת ובאה של חזרתו של הנשיא לשעבר דונלד ג'יי טראמפ.
מר טראמפ הכריז פעם על נאט"ו "מיושן", איים לצאת מהברית ולאחרונה אמר שהוא ייתן לרוסים לעשות "מה לעזאזל שהם רוצים" לכל מדינה חברה שלדעתו אינה תורמת מספיק לברית. בימים האחרונים, כשמר טראמפ התקדם בסקרים שלאחר הדיון, בעלות ברית מרכזיות באירופה החלו לדון במה עשויה להיות משמעות קדנציה שנייה של טראמפ עבור הברית – והאם היא תוכל להתמודד עם רוסיה ללא נשק אמריקאי, כסף ואיסוף מודיעין במרכזו.
מר ביידן יברך את המנהיגים באודיטוריום העצום של אנדרו וו. מלון, כמה רחובות מהבית הלבן ביום שלישי בלילה – אותו חדר שבו נחתם האמנה ליצירת נאט"ו ב-1949, בטקס בראשותו של הנשיא הארי ס. טרומן . מר ביידן היה אז בן 6, והמלחמה הקרה הייתה בחיתוליה.
כיום הוא בן 81 ואולי התומך הקולני ביותר בוושינגטון לברית שגדלה מ-12 חברים ב-1949 ל-32 כיום, כאשר עידן הסכסוך המעצמות חזר. אבל כשהם מתכנסים ביום שלישי בערב, המנהיגים יצפו בכל צעד של מר ביידן ויקשיבו לכל מילה שלו לאותם אותות שהאמריקאים מתמקדים בהם – האם הוא יכול לעבור את המרחק של עוד ארבע שנים בתפקיד.
מר ביידן יודע את זה, ואמר בראיון עם ג'ורג' סטפנופולוס ב-ABC ביום שישי שהוא מברך על הבדיקה. "מי יחזיק את נאט"ו כמוני?" שאל הנשיא בצורה רטורית. "אני מניח שדרך טובה לשפוט אותי", אמר, היא לצפות בו בפסגה – ולראות כיצד מגיבים בעלות הברית. "בוא תקשיב. תראה מה הם אומרים."
כשהם הגיעו, מנהיגי נאט"ו הכירו בכך שהברית עומדת בפני מבחן שהם לא ציפו: האם היא תוכל לשמור בצורה אמינה על המומנטום שבנתה בתמיכה באוקראינה כשהאמון בשחקן החשוב ביותר שלה מעולם לא היה שביר יותר.
והם יודעים שגם מר פוטין ושי ג'ינפינג, מנהיג סין, צופים.
"נאט"ו מעולם לא היה, ואינו, ולעולם לא יהיה, נתון", אמר ינס סטולטנברג, המזכ"ל היוצא של הברית, ביום ראשון בדיון רחב עם עיתונאים. "עשינו זאת בהצלחה 75 שנים. אני בטוח שנוכל לעשות זאת גם בעתיד. אבל זה קשור למנהיגות פוליטית, זה קשור למחויבות פוליטית".
חודשים לפני הפגישה, הברית החלה לגדר את ההימורים שלה במקרה של נשיאות טראמפ שנייה. זה הקמת פיקוד חדש של נאט"ו להבטיח אספקה ארוכת טווח של נשק וסיוע צבאי לאוקראינה גם אם ארצות הברית, תחת מר טראמפ, תיסוג.
אבל בשיחות עם מנהיגי נאט"ו, ברור שתוכניותיהם למודרניזציה של כוחותיהם ולהתכונן לעידן שעלול להיות מסומן על ידי עשרות שנים של עימות עם רוסיה אינן תואמות להגדלת התקציבים הצבאיים שלהם.
יותר מ-20 חברות נאט"ו הגיעו כעת למטרה להוציא 2% מהתוצר הלאומי הגולמי שלהן על הגנה, תוך מימוש ההבטחות שחלקן הבטיחו בתגובה לדרישותיו של מר טראמפ, ואחרות למציאות הפלישה של רוסיה. האחוז הזה – יעד שנקבע לפני יותר מעשור, בעידן שבו הטרור נראה כאיום הגדול ביותר – נראה נמוך מאוד למשימה שעל הפרק, אומרים רבים מעוזריו של מר ביידן.
באירופה, גרמניה תיארה תוכניות לשדרוג היכולות הצבאיות שלה כדי להרתיע את התוקפנות הרוסית, מהפך שהבטיח הקנצלר אולף שולץ בשבועות שלאחר הפלישה הרוסית. אבל התוכניות הגדולות של מר שולץ עדיין לא תואמו לתקציב לשלם עבורן, והפוליטיקה של הבאת הציבור הוכיחה את עצמה כל כך עמוסה עד שגורמים רשמיים בגרמניה מתנגדים להצבת תג מחיר עליהן.
קארל בילדט, יו"ר משותף של המועצה האירופית ליחסי חוץ וראש ממשלת שוודיה לשעבר, כתב לאחרונה שמדינות אירופה "יצטרכו להכפיל" את תקציביהן "שוב כדי להרתיע באופן אמין איומים ממשטר רוסי יותר ויותר נואש".
למרות זאת, גורמים בבית הלבן אמרו ביום שני כי מר ביידן לא ילחץ על יעדי הוצאות צבאיים חדשים.
אבל הבעיה המיידית יותר של מר ביידן ומר שולץ היא להימנע מפיצוץ פומבי נוסף עם הנשיא וולודימיר זלנסקי מאוקראינה בשאלה כיצד מתוארת הצטרפותה הסופית של ארצו לנאט"ו.
בשנה שעברה, כשפנה לווילנה, ליטא, לפגישת נאט"ו השנתית, הוציא מר זלנסקי את מורת רוחו מהיעדר לוח זמנים לכניסה של אוקראינה לברית. "זה חסר תקדים ואבסורד כשלא נקבעת מסגרת זמן, לא להזמנה ולא לחברות באוקראינה", כתב אז ברשתות החברתיות.
הוא נרגע באופן זמני כשהגיע, עם התחייבות מהברית שאוקראינה תוכל לדלג על כמה מהחישוקים שמדינות אחרות נאלצו לדלג דרכם לפני שיוכלו להצטרף.
אבל כבר חודשים שמדינות נאט"ו מנהלות משא ומתן על שפה שתצליח לעקוף את הבעיה, מבלי להסתכן בהתרת כניסתה של אוקראינה בזמן שהיא נשארת במלחמה.
בשבועות האחרונים החלו המשא ומתן להגיע לגישה חדשה: צפוי שהברית תכריז על הכללת אוקראינה בסופו של דבר בנאט"ו "בלתי הפיך", אמרו דיפלומטים המעורבים בשיחות.
למרות ש"בלתי הפיך" נשמע סופי, זה לא עוזר לפתור את הדרישה המרכזית של מר זלנסקי – תאריך שבו ארצו תיפול תחת הגנת מטריית נאט"ו.
המקרה של מר זלנסקי הוא, מן הסתם, החמור ביותר. אבל זה בקושי היחיד.
שבעים וחמש שנים לאחר הקמת נאט"ו כדי להרתיע את האיומים שהציבה ברית המועצות עם שחר המלחמה הקרה, כמה מנהיגים נוכחיים ופוטנציאליים עתידיים מבין המדינות החברות בברית נראים אוהדים להפצרות הדיפלומטיות של רוסיה למרות פלישת מוסקבה לאוקראינה.
ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ביקר ברוסיה לפני כמה ימים, ובהערות פומביות לצד מר פוטין הוא לא אמר שום דבר ביקורתי על פלישתו, או המשך ההתקפות על אזרחים. הוא רמז לחפש פתח למשא ומתן שלום בתנאים דומים לדרישות רוסיה.
הבית הלבן מתח ביקורת על הביקור ביום שני. ג'ון פ. קירבי, דובר המועצה לביטחון לאומי, אמר שביקורו של מר אורבן "בוודאי לא נראה פרודוקטיבי במונחים של ניסיון להשיג דברים באוקראינה", והוסיף, "זה מדאיג".
אבל כדי להימנע מכל פיצול ציבורי בתוך נאט"ו ערב הפסגה, מר סטולטנברג לא למתוח ביקורת על מר אורבן, וציין כי "בנות ברית של נאט"ו מתקשרות עם מוסקבה בדרכים שונות, ברמות שונות".
ובכל זאת, הוא הציע שניסיון להגיע להסדר בזמן שמר פוטין מתקדם באוקראינה לא יביא, בסופו של דבר, שלום. "כולנו רוצים שלום", אמר מר סטולטנברג. "תמיד אפשר לסיים מלחמה על ידי הפסד במלחמה. אבל זה לא יביא שלום – זה יביא כיבוש, וכיבוש הוא לא שלום".
