טריפולי, לבנון – ב-23 בספטמבר הפציצה ישראל את ביתו של הפליט הסורי פאדי שהאב בדרום לבנון.
הוא ומשפחתו היו בחצר כשהרגישו שהאדמה רועדת. ואז, הם ראו עשן ולהבות עוטפים את הגג שלהם.
"טיל שוגר מישראל והגיע ממש בטווח של 100 מטרים מהמקום שבו עמדתי", סיפר שהאב, בן 46, לג'זירה. "פחדתי על אשתי והילדים שלי, אז החלטנו לברוח מיד".
שהאב קפץ במהירות על אופנוע עם אשתו ושני ילדיו הקטנים יותר, בעוד ילדיו האחרים קפצו על אופנוע שני – חמישה דחוסים יחדיו על מושב יחיד – והלכו אחריו צפונה.
תחת זמזום מטוסי הקרב הישראליים, הם הסתובבו בין תנועה צפופה וההריסות הגואה שחסמו את הכבישים.
כמעט 500 בני אדם נהרגו באותו יום בדרום לבנון – שהאב ומשפחתו שרדו איכשהו כשהצטרפו לזרם העקורים צפונה.
מאז שישראל הסלימה את מלחמתה בלבנון בספטמבר, נעקרו יותר מ-1.2 מיליון בני אדם מכפריהם ומבתיהם בדרום.
ביקור בוקר של המשטרה
החוויה הקשה של משפחת שהאב רק התחילה
לאחר שהגיעו לביירות, הם החליטו לנסוע 82 ק"מ (51 מייל) צפונה יותר עד שהגיעו לעיר הנמל טריפולי.
הם עברו לבית ספר שהעירייה הסבה למקלט לקליטת פליטים סורים. המשפחה נאלצה לישון בגן השעשועים בגלל חוסר מקום בפנים.
למרות הקושי, היה להם מזל שנמלטו מהתקיפות הישראליות שהפכו את דרום ביירות לשממה.
בבוקר ה-8 באוקטובר התייצבה המשטרה במקלט.
הם היו שם לכאורה כדי לקחת חלק מהעקורים הסורים למקלט פחות צפוף. משפחתו של שהאב נבחרה, יחד עם 121 סורים נוספים.
130 האנשים עלו על שני אוטובוסים לבנים בינוניים, שהסיעו אותם הרחק צפונה לטל אל-בירה, עיירה נידחת בלבנון ליד הגבול הסורי, לפי מספר סורים שהיו באוטובוסים ואנשי צוות המקלט.
השוטרים הורידו אותם בכפר ועזבו. לא היה שום דבר סביבם, מלבד כמה אוהלים קטנים השייכים לפועלים חקלאיים.
"(ט) לא היה שם בית ספר (מקלט). לא היה שם שום דבר", אמר שהאב לאל-ג'זירה.
אל-ג'זירה שלחה שאלות כתובות לדובר משרד הפנים ג'וזף סלם, ושאלה מדוע 130 הסורים מהמקלט הוצאו מטריפולי וננטשו בכפר נידח ליד הגבול הסורי.
הוא לא הגיב בזמן הפרסום.
אפליה וגירוש
עבד אל-ריזק אל-ואד, חבר בוועדת החירום המזוהה עם הממשלה המפקחת על מרכזי העקירה בטריפולי והסביבה, קיבל הוראה מ"הוועדה העליונה" הממשלתית להעביר 130 סורים מהמקלט בטריפולי לכפר בצפון לבנון ב-8 באוקטובר. , הוא אמר לאל ג'זירה.
הוא הסביר כי המקלט בטריפולי מארח כ-550 אנשים – 150 מעל לתפוסה.
"היה יותר מדי לחץ על בית הספר כאן, אז אמרו לנו (סורים רבים) ייקחו למרכז אחר שבו יש מקום", אמר אל-וואד לאל-ג'זירה.
"לא נתתי את הפקודה. הרגע יישמתי את זה", אמר.
ה משבר הומניטרי מתגלגל עורר ביקורת על הממשלה הזמנית, שמתפקדת ללא נשיא מאז אוקטובר 2022.
במדינה שנרתעה ממשבר כלכלי הרסני, רבים אומרים שהמדינה לא עושה את המינימום המינימלי כמו אספקת חשמל ומים זורמים במקלטים מאולתרים. רוב המקלטים גם מלאים, מה שדוחף אזרחים לבנונים וסורים לישון מחוץ למסגדים וכנסיות, מתחת לגשרים או ברחובות.
אבל גם כשהמדינה הלבנונית מתקשה להגיב למשבר העקירה, בעיקר בגלל מגבלותיו החריפות והמשברים החופפים שהוא מתמודד איתה, היא ממשיכה לכוון את כ-1.5 מיליון הסורים במדינה לגירוש, כך אמרו פעילים ופליטים לאל-ג'זירה.
במשך שנים, הרשויות בלבנון ביצעו גירושים גורפים שמפרים את החוק הבינלאומי ואולי את החוק הלבנוני, לפי ארגון Human Rights Watch ומפקחים מקומיים.
בשנת 2023, לפחות 13,772 סורים גורשו מלבנון או נדחקו מהגבול שלא כדין, לפי דו"ח של סוכנות הפליטים של האו"ם.
הרשויות גם כפו על סורים לחזור לארצם שסועת המלחמה, לעתים קרובות על ידי לחץ לחתום על מסמכי "החזרה מרצון" או לקחת אותם לכפרי גבול מרוחקים – כמו טל אל-בירה – ולנטוש אותם.
"המצב (המתמשך) מנוצל לביצוע גירוש נוסף של סורים בצורה אקראית", אמר מוחמד סבלו, ראש תכנית התמיכה המשפטית במרכז סידר ללימודי משפט ועומד למען הפליטים הסורים במדינה.
קבלת פנים קרה
כשמוחמד אבו סלים עלה לאוטובוס מטריפולי, הוא חשב שיגיע למקלט החדש תוך 10 או 15 דקות.
שעתיים לאחר מכן הוא הגיע לטל אל-בירה.
"יצאנו והתחלנו לשאול את השוטרים: 'לאן אתם רוצים שנלך? לאן כדאי ללכת?'", סיפר אבו סלים, גבר בן 50 עם זיפים לבנים, עור כהה ושזוף וקן של קמטים סביב עיניו.
"ראינו גם ארבעה אוטובוסים אחרים מלאים באנשים (כשהגענו לטל אל-בירה), אבל אין לנו מושג מאיפה הם הגיעו", אמר לאל-ג'זירה.
לדברי שהאב, "בעל הקרקעות" בטול אל-בירה איים להתנגח עם המשטרה אם האנשים על ארבעת האוטובוסים הללו יופלו על אדמתו.
בסופו של דבר צייתה המשטרה לבעל הקרקע בכך שהורתה לארבעת האוטובוסים הקודמים – ככל הנראה מלאים בפליטים סורים – להסתובב ולעזוב.
לשהאב ואבו סלים אין מושג לאן נעלמו האוטובוסים האלה, אבל הם כבר נאלצו לרדת משני האוטובוסים שהובילו אותם לטל אל-בירה, יחד עם שאר הסורים מהמקלט המאולתר בטריפולי.
"בעל הקרקע פנה אלינו עם שלושה גברים נוספים ואמר שעדיף שנעזוב, אחרת יהיו בעיות", אמר שהאב לאל-ג'זירה.
אבו סלים נזכר שבעל הקרקע קילל אותו ואת משפחתו.
"הם קראו לנו כלבים", אמר. "הם אמרו: 'לכלבים יש חצי שעה לצאת מכאן'".
למרות האיום, מספר אנשים בקבוצה אמרו שהם מעולם לא שקלו לחצות את הגבול, במרחק של כ-45 דקות ברגל, בחזרה לסוריה.
רובם חששו שהגברים יגויסו לצבא סוריה או אפילו ייעצרו אם יחזרו, תוך חוסר אמון ב חנינה שהודיעה לאחרונה ממשלת סוריה.
אחרים אמרו שאין להם למה לחזור לאחר שאיבדו את בתיהם ופרנסתם במלחמת האזרחים בסוריה.
בנוסף, הם לא רצו להתמודד עם ההפקרות במדינה.
"החיים בסוריה הם ממש קשים. קשה להתפרנס ויש ניצול ומיליציות בכל מקום", אמר שהאב לאל-ג'זירה. "סוריה הרבה יותר גרועה מכאן".
מעגל מלא
סורור, אשתו של שהאב, אמרה שהם מבוהלים יותר מבעל הקרקע בתל אל-בירה מאשר כשישראל הפציצה שטיחים בדרום לבנון.
היא דאגה שבעל הקרקע יחזור עם כנופיה חמושה כדי לגרש או להרוג אותם.
"הם לא החזיקו בנשק כשהם איימו עלינו, אבל הרגשנו שהם יחזרו עם נשק אם נישאר על אדמתם", אמרה לאל-ג'זירה.
למרבה המזל, סורי שגר בקרבת מקום התנדב לעזור להם, וארגן טנדרים שיחזירו אותם לטריפולי בעלות של 100 דולר לכל רכב.
בלית ברירה הסכימו הסורים לאחד את כספם כדי לכסות את העלות, ואז נכנסו לטנדרים ונסעו חזרה למקום היחיד שלדעתם עשוי לארח אותם: בית הספר בטריפולי שממנו יצאו.
הצוות במקלט החזיר אותם, ובכל זאת שהאב, אבו סלים ועשרות אחרים שוב ישנים בחוץ בגן השעשועים.
בינתיים, ההנהלה הזהירה כי הסורים הישנים בחוץ יצטרכו לעזוב את המקלט כשיתחיל לרדת גשם, בטענה שאין להם מקום בפנים. במהלך החורף, בלבנון רואים לעתים קרובות גשמים רבים במשך ימים ושבועות.
המחשבה על הדחקה מציפה במהרה את אבו סלים ומשפחתו. הם יודעים שכמעט כל המקלטים האחרים בלבנון אינם כוללים סורים.
"אין לנו ביטחון, למען האמת. כל מה שאנחנו רוצים זה ביטחון לחיות בשלום", אמר אבו סלים לאל ג'זירה.
"אנחנו פשוט ממשיכים להיות עקורים שוב ושוב ואין לנו עוד תקוות או חלומות.
"לא נשאר לנו כלום בכלל".
