פעם החורף היה עונה אהובה בעזה. חשבו להביא "חאיר" ו"בארקה" – טוב וברכה. ילדים ומבוגרים כאחד ציפו לבוא העונה הקרה כדי להקל על חום הקיץ.
כשהגשם הגיע סוף סוף, ילדים היו ממהרים לרחובות, שרים בשמחה "שאטי יא דוניא שאטי, וערווי קול אל-ארדי, לי-יעזרא אל-פלאח חוך ורומן ותופה" – "גשם, עולם, גשם ומים". כל האדמות, כדי שהאיכר יוכל לגדל אפרסקים, רימונים ותפוחים".
עבור עזה מוכת המים, הגשמים אכן היו ברכה. חקלאים היו מקבלים אותם בברכה ומתחילים להתכונן לעונת היבול החדשה. השווקים יהיו מלאים בירקות שגדלו במקום כמו תרד, חסה, גזר, מלפפונים ופירות כמו תפוזים, קיווי, אפרסמון ותותים.
עבור תושבי העיר, הימים הגשומים יהיו זמן להירגע בבית, להתכרבל מתחת לשמיכות חמות או להתאסף סביב המדורה כדי להכין תה או ללגום "סחלב" – משקה מתוק העשוי מחלב, עמילן, שברי קוקוס ואגוזים.
בלילה מזדמן שבו יחזור החשמל, משפחות היו מתרווחות מול הטלוויזיה כדי לצפות בסרט או באופרת סבון.
בימים קרים ויבשים, רבים היו יוצאים לחוף הים, נהנים מטיול או מפגש חברים. ניחוח של תירס בגריל מתוק וערמונים ימלא את האוויר. רבים היו עוצרים גם בחנות הקינוחים המפורסמת "אבו אל סעוד" כדי לקבל קונפה חמה – או הזן הערבי הממולא באגוזים או הזן המלא בגבינה שנקרא נבולסיה.
החורפים העזתיים האלה נראים כעת מהעבר הרחוק. החנות של אבו אל סעוד כבר לא. אין התכנסויות נעימות ופטפוט מתוק, אין סחלב, אין טלוויזיה. אין ילדים בחוץ ששרים "שאטי יא דוניא שאטי" כשיורד גשם.
השנה החורף לא הביא את חייר וברקה. זה הביא עוד סבל וייאוש מוחלט.
הגשמים היו קללה. אנשים מתפללים למזג אוויר יבש, מפחדים ממה שמי שיטפונות עלולים לעשות למחנות עבור העקורים.
קול הרעם הפך כעת לקול של פצצות – הוא מפחיד. לפלסטינים רבים אין היכן להסתתר מפני סערה. ארגוני סיוע אומרים שלפחות למיליון בני אדם אין הגנה בסיסית ממזג האוויר החורפי.
מקלטים מאולתרים עשויים מטקסטיל, יריעות, שמיכות, קרטון ואפילו שקי אורז ישנים. הם בקושי יכולים לעמוד ברוח ובגשם. בלילה, משפחות נאלצות להישאר ערות, מחזיקות נואשות את האוהלים שלהם כדי שלא יעופו משם, בעוד מים מחלחלים מלמטה ומשרים את המזרנים, השמיכות ושאר חפציהם.
לעתים קרובות, המקלטים כל כך דקיקים שהגשם הורס אותם, וזורק לתוך ייאוש משפחות שכבר איבדו הכל. מחירם של אוהלים וחומרים לבניית אוהלים מאולתרים זינק, והותיר את אלה שהמקלטים שלהם מפוצצים או נשטפים חשופים לפגעי מזג האוויר.
חלקם הפכו נואשים עד כדי כך שהם חוזרים לבתיהם המופצצים כדי למצוא מקלט. גם אם המבנה ניזוק כל כך עד שהוא עלול לקרוס בכל רגע, אנשים נשארים בו, ללא ברירה אחרת.
גם להישאר חם זה כמעט בלתי אפשרי. עץ הפך לבלתי סביר עבור רבים; 1 ק"ג עולה כעת 9 $. מי שלא יכול להרשות לעצמו לקנות אותו צריך לצאת לחפש אותו בעצמו – משימה מתישה ומתישה. גם אם יש מספיק עצים למדורה, זה לא מספיק כדי לחמם את המשפחה לאורך הלילה הקפוא.
מה שהופך את קור החורף לבלתי נסבל עוד יותר הוא הרעב. מאז אוקטובר זינקו מחירי המזון בעזה שחקים. שקית קמח עולה 200 דולר. בשר ודגים נעלמו לחלוטין מהשווקים; ירקות ופירות נדירים ובמחירים מופקעים.
המאפיות נסגרו כי אין להן מצרכים לאפות. אונר"א ותוכנית המזון העולמית, שבדרך כלל מספקות את הפגיעים ביותר, אינן יכולות להתמודד עם הביקוש. בתי תמחוי מחלקים ארוחות של חומוס, עדשים ואורז, אבל כל משפחה מקבלת רק צלחת אחת, בקושי מספיקה לאדם אחד.
בלילות, בכל מחנה עקירה, ניתן לשמוע את זעקותיהם של ילדים רעבים כשהם מתחננים להוריהם שיתנו להם אוכל.
זכרונות החום והשמחה שמילאו פעם בתים בחורף בעזה התפוגגו. הייאוש והסבל שולטים בקור. נראה שאין סוף לסבלו של העם הפלסטיני. כל כך הרבה שורדים על התקווה המרצדת שהמלחמה ורצח העם יסתיימו, שהאוכל יחזור להיות זמין ולאנשים יהיה מחסה ראוי. שהחאיר והברקה יחזרו לעזה יום אחד.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
