סיפור זה הופק בשותפות עם מרכז פוליצר.
טייצ'ונג סיטי, טייוואן – ברנרד שומר על פרופיל נמוך.
כשהוא הולך לעבודה ברחובות טייוואן, העובד המהגרי הפיליפיני בן ה -45 מתחמק ממבט ולעתים קרובות בודק את מסכת הפנים שלו כדי לוודא שהופעתו מוסתרת.
כדי להסתיר את המבטא שלו, לעתים קרובות הוא מדבר בכמעט פילפר.
לעתים קרובות, הוא דוחה את ההזמנות לאירועים חברתיים מצד חבריו, דאג כי "יהודה" ביניהם עשויה לדווח עליו לרשויות.
ברנרד, שנשכר באחד ממפעלי האלקטרוניקה הרבים של טייוואן, הגיע לאי כחוק בשנת 2016.
אך מאז יוני 2024 הוא היה בין האוכלוסייה ההולכת וגדלה של טייוואן של עובדים ללא תעודה. הוא מאשים את המתווך שלו, סוכן תעסוקה פרטי אליו מוקצים בדרך כלל מהגרים, במצוקו הנוכחי.
המתווך של ברנרד ניסה להחרים את דרכונו, הוא אמר ואז ניסה לשכנע אותו להתפטר ולוותר על תשלומי פיצויים ממעסיקו.
הוא סירב בשתי הפעמים, אמר וגרם לקרע ביניהם.
"הם (מתווכים) מדברים איתך רק כשהם באים לאסוף תשלומים או כשהם רוצים להערים אותך", אמר ברנרד, שביקש להשתמש בשם בדוי מחשש להשלכות, אמר לאל ג'זירה.
מתווכים בטייוואן לוקחים קיצוץ בשכר הלקוחות שלהם ומשפיעים משמעותית על תנאיהם ועל סיכויי התפקיד שלהם, מה שהופך את מערכות היחסים שלהם למועדות להתעללות.
כאשר פג חוזהו של ברנרד בשנת 2022, הוא אמר, המתווך שלו רשימה אותו בין מעסיקים אחרים.
נואש לתמוך בהשכלתה של בתו בפיליפינים, ברנרד תלה את המתווך שלו והחליט להפריז בוויזה שלו כדי לעבוד במשרות בנייה מוזרות, אמר.
בימינו, הוא אמר, הוא מרגיש "כמו ציפור בכלוב".
בציבור, ברנרד אפילו לא היה מוציא את המילה "לא מתועדת" בשום שפה, אלא רק מחווה בידיו שהוא ברח.
כוח העבודה הבלתי מתועד של טייוואן עולה במהירות.
מספר המהגרים שלא הוסברו על האי הוכפל בארבע השנים האחרונות והגיע ל 90,000 בינואר הקרוב, על פי משרד העבודה.
למרות דמותה של טייוואן כאחת הדמוקרטיות הליברליות הנדירות באזור, מספר הולך וגדל של מהגרי מהגרים בדרום מזרח אסיה חיים תחת איום מתמיד של גירוש וללא גישה לשירותים חברתיים.
טייוואן מיסדה את מערכת המתווכים שלה בשנת 1992 במטרה לייעל את גיוס העבודה.
מתווכים משפיעים כמעט על כל היבט בחייו של מהגרים, מאיפה הם גרים, לארוחותיהם, לתנאי חוזי התעסוקה שלהם, ואפילו כיצד הם ניגשים לשירותים ציבוריים.
תומכי זכויות המהגרים אומרים כי בדיוק רמת שליטה זו היא שמניעה מספר גדול של עובדים לברוח מקומות העבודה שלהם.
יותר משליש מכל התלונות שהועברו על ידי מהגרים למשרד העבודה קשורים לתווך, על פי נתונים רשמיים.
החל מינואר 2025, וייטנאמים היוו את החלק הגדול ביותר של הלא מתועדים ב 57,611, ואחריה אינדונזים ב -28,363, ופיליפינים ב -2,750.
ג'וי טג'ונרה, כומר קתולי המנהל את מרכז אוגניאן, מקלט מהגר בטייצ'ונג סיטי, אמר כי ממשלת טייוואן נקטה גישה רפה לנושא.
"המערכת מאפשרת למתווכים כוח לשמש לחיסרון של מהגרים", אמר טג'ונרה לאל ג'זירה.
"בינתיים המעסיקים משחקים תמימים."
מתווכים בדרך כלל גובים מהגרים דמי שירות חודשיים של 50 עד 60 $, וגם גובים עמלות בגין העברות עבודה, ביטוח בתי חולים, חופשה, ורוב התיעוד הדרוש לעבודה בטייוואן.
במקרים מסוימים הם מטילים מגבלות גיל למשרות מסוימות.
טג'ונרה אמר כי עובדים רבים שאינם מתועדים יכולים למעשה להרוויח יותר בלי מתווך, "אבל אז אתה מאבד את כל ההגנות החברתיות וביטוח הבריאות. זה לא שהם רוצים לברוח. זה המצב שלהם, הם לא יכולים לקחת את זה יותר."
'חסר בושה וטיפש'
משרד העבודה של טייוואן נמסר בהצהרה כי הגידול במהגרים בלתי מתועדים מונע על ידי הפרעה הקשורה למגיפה לגירושים.
היא נמסר כי היא נקטה צעדים שונים לשיפור התנאים לעבודות מהגרים, כולל העלאת שכר המינימום, ביצוע בדיקות קבועות של סוכנויות גיוס, הצגת מנגנון השעיה חדש לסוכנויות עם שיעורים גבוהים של עובדים מתנשאים, ועידוד מדינות שמות את העבודות להפחתת שכר הסוכנות.
"באמצעות אוריינטציה לפני העסקה עבור מהגרי תעשייה ועובדי התמצאות חד-פעמית למטפלים ביתי, המשרד שואף לשפר את המודעות של העובדים לדרישות החוקיות, ליידע אותם על הסיכונים וההשלכות של נעדרים ולהבטיח שמעסיקים למלא את אחריותם הניהולית", אמר המשרד.
עם זאת, מאז השנה שעברה, ממשלת טייוואן הגדילה גם את הקנסות המרביים עבור מהגרים שנתפסו יתר על המידה את אשרותיהם מ -330 דולר ל -1,657 דולר.
לנון יינג-דה וואנג, מנהל המקלט המהגרים הציבוריים משרת את איגוד העם, כינה את הצעד של הממשלה להגדיל את העונשים "חסרי בושה וטיפשים".
"במקום להתייחס לסיבות לברוח, זה פשוט ימנע מאנשים להיכנע", אמר לאל ג'זירה.
וואנג אמר כי חוסר הגנות, במיוחד עבור אלה העובדים בטיפול בילדים ובדייג, היא הסיבה העיקרית לכך שהמהגרים רבים מתפשטים ממקומות העבודה שלהם.
אף אחד מהתעשייה אינו כפוף לשכר המינימום החודשי של טייוואן בסך 944 דולר, על פי חוק תקני העבודה של טייוואן.
וואנג אמר כי מהגרים בפועל מקבלים לעתים קרובות מחצית מהסכום של פחות ניכויים על ידי מתווכים.
"מהגרים פשוט רוצים משכורת הגונה," אמר וואנג. "אבל יש כלל בלתי מדובר בקרב מתווכים שלא להעסיק עובדים מהגרים שמבקשים עזרה ממקלטים. זה מאלץ אותם לברוח."
למרות אהדתו, וואנג, כמנהל מתקן במימון המדינה, אסור לקחת מהגרים שנמצאו ממעסיקים שלהם כאשר הם נתונים לגירוש.
בדרך שקטה ולא מתארת בקצה טאיפיי שוכנת בית הרמוניה, ארגונים לא ממשלתיים המספקים לארגונים לא ממשלתיים לאמהות וילדים צעירים ללא תעודות.
אמנם לא ניתן לגירוש את הנשים והילדים שנשארים בבית הרמוניה מסיבות הומניטריות, אך המדינה אינה מחויבת להתייחס לעלויות הטיפול או הצרכים הרפואיים שלהן.
הרמוני בית, שלקח יותר מ -1,600 ילדים בשני העשורים האחרונים, ראה לאחרונה עלייה חדה בקטינים שעברו דרך דלתותיה, אמרה מייסדת ניקול יאנג.
"בשנה שעברה היו לנו כ -110 ילדים חדשים. עד אפריל השנה כבר יש לנו 140", אמר יאנג לאל ג'זירה.
"אנו דואגים גם ל -300 אחרים שגרים בבית בזמן שאמם עובדת."
לי-צ'ואן ליוהואנג, מומחה עבודה באוניברסיטת צ'ונג צ'נג הלאומית, אמר כי בעוד שמערכת המתווכים תהיה קשה "לעקור מייד", הממשלה יכולה לשפר את הפיקוח על ידי "הפיכת נוהל הגיוס ומבנה העלויות שקופים יותר".
בלישן, אזור הררי של טייצ'ונג, מאות של אסיה בדרום -מזרח אסיה לא מתועדים בוחרים אפרסקים, אגסים וכרוב לבעלי קרקעות מקומיים. נוכחותם של מהגרים בורחים, שרבים מהם ברחו ממגשי דיג, לא רק נסבלים אלא מסתמכים על הקציר.
ליוהואנג אמרה שהיא תרצה לראות מהגרים כאלה שמורשים לעבוד על חוות עם הגנות עבודה נאותות, אך היא מאמינה שלא יהיה קל לקהל את הציבור.
"הממשלה תצטרך לבצע יותר מאמצים לדיאלוג מסוג זה", אמרה לאל ג'זירה.
מרי, שביקשה להשתמש בשם בדוי, אמרה כי היא התפנתה מעבודתה כעובדת טיפול בילדים כדי לעבוד באופן לא חוקי בחוות הרים שונות לאחר שהתסכלה מרוויחה פחות ממחצית שכר המינימום והתעלמה מהטרוניות שלה על ידי המתווך.
ישבה ליד טלאי כרוב, מרי, 46, אמרה שהיא תמיד חשה חרדה סביב המשטרה בעיר.
אולם בלישן הכללים שונים, אמרה, מכיוון שבעלי קרקעות יש הסכם לא כתוב עם הרשויות לגבי הבריחים.
"אין מצב שלבוס אין קשרים עם המשטרה. הוא תמיד יודע מתי הם באים ואומר לנו לא לצאת", אמרה לאל ג'זירה.
אף על פי כן, אין שום ערובה להימנעות מהתעללות בהרים.
לאחר הקציר, מעסיקים לעיתים לעכב תשלומים, ומאיימים על כל מי שמתלונן בגירוש, אמרה מרי.
"אם אני מתלונן שהבוס לא נותן לי את המשכורת, אני אדווח. מי יעזור לי?" היא אמרה.
