האם התגוררה במשך 42 שנים בבית בן שלוש קומות המשקיף על תא גזים לשעבר וגרדום באושוויץ, ולעתים איבדה שינה מהמחשבה על מה שקרה בצד השני של חומת הגינה שלה.
אבל הבית באושווייצ'ים, דרום פולין, שהיה פעם ביתו של מפקד מחנה המוות בתקופת המלחמה, רודולף הוס, היה "מקום נהדר לגדל בו ילדים", אמרה גרזינה. יורצ'ק, 62, אלמנה שגידלה שם שני בנים.
לבית, הנושא של הסרט זוכה האוסקר "אזור העניין", היה "בטיחות, שקט, גינה יפה", גישה נוחה לנהר מעבר לכביש ובחורף, מקום למשטח החלקה על הקרח עבור שני הבנים שלה, אמרה.
לבדה בבית לאחר שבעלה מת, היא החליטה לבסוף לעזוב. אחת הסיבות, לדבריה, הייתה שהפריעו לה אנשים שאחרי שצפו ב"אזור העניין", נדדו בגינה שלה, הציצו דרך חלונותיה והזכירו לה את הקשר של ביתה לשואה.
בקיץ שעבר הסכימה גב' יורצ'ק למכור את הבית ל- פרויקט נגד קיצוניות, קבוצה מניו יורק שרוצה לפתוח את הבית למבקרים. היא עזבה באוגוסט, ובאוקטובר השלימה קבוצת ניו יורק את רכישת הבית ובית סמוך שנבנה לאחר המלחמה.
"הייתי חייבת לצאת משם," אמרה גב' יורצ'ק בביתה החדש בבלוק דירות מודרני באושווייצ'ים, קילומטר מביתה הקודם. היא סירבה לומר בכמה נמכר הבית, אך ציינה שזה מעט יותר מהשווי המוערך של הנכס, בסביבות 120,000 דולר.
מארק וואלאס, עורך דין ודיפלומט אמריקאי לשעבר שהוא המנכ"ל של פרויקט הנגד הקיצוני, סירב גם הוא לתת את המחיר, ואמר רק שהארגון שלו "רצה לעשות נכון" על ידי משפחתה של גברת יורצ'ק אבל "לא רוצה לשלם פרמיה גדולה עבור רכוש נאצי לשעבר, גם אם היינו יכולים".
כעת נערך הבית, ברחוב לגיונוב 88, ממש מחוץ לגדר המערכת של המחנה, לקבלת ביקורי ציבור לראשונה, במסגרת ציון 80 שנה לשחרור אושוויץ של הצבא הסובייטי.
ה המוזיאון הממלכתי של אושוויץ-בירקנאומוסד פולני באושווייצ'ים המחויב לזכר קורבנות הנאצים, יארח עשרות מנהיגי עולם ב-27 בינואר.
בבית, עובדים שנשכרו על ידי הבעלים החדשים הסירו 14 אשפה של פסולת והסירו טפטים ותוספות אחרות לאחר המלחמה. זה הותיר את הנכס כפי שהיה כשמשפחת הוס התגוררה שם מ-1941 ועד סוף 1944, כולל המנעול על דלת חדר האמבטיה מהתקופה הנאצית שקרא "frei/besetzt.", גרמנית בחינם/כבוש.
מזוזה, קלף המכיל פסוקים מקראיים, הוצמדה למשקוף דלת הכניסה כדי לכבד את המסורת היהודית – ולהתכחש לקנאות של דייר לשעבר, מפקד אושוויץ. לאחר המלחמה, נזכר קומנדנט הוס כיצד הגזת הניסוי המוצלחת של אסירים רוסים ב-1941 "הכניסה את דעתי למנוחה, שכן ההשמדה ההמונית של היהודים הייתה אמורה להתחיל בקרוב".
הוא נתלה ב-1947 על גרדום שהוצב בין ביתו הקודם למשרפה נאצית.
על שולחן בחדר פינתי בקומה התחתונה, שקומנדנט הוס שימש כמשרד ביתי, מונחת ערמה של עיתונים קרועים ומקומטים מהתקופה הנאצית וחפצים אחרים מתקופת המלחמה שנמצאו לאחר מכירת הבית. יש גם ספל קפה, מוטבע בחותמת ה-SS, ובקבוקי בירה גרמניים.
מעליית הגג, שבה הם נדחסו כדי לסתום חור, הוצאו מכנסיים הפסים שלבש פעם אסיר אושוויץ. חוקרים מנסים לברר מי לבש אותם על ידי פענוח מספר אסיר דהוי, כתוב ליד משולש אדום קטן המסמל כי העונד היה אסיר פוליטי וכוכב צהוב כמעט נעלם המציין יהודי.
"הבית הזה סגור כבר 80 שנה. זה היה מחוץ להישג ידם של הקורבנות ובני משפחותיהם. לבסוף, אנחנו יכולים לפתוח אותו כדי לכבד את הניצולים ולהראות שהמקום הזה של הרוע המדהים פתוח כעת לכולם", אמר מר וואלאס.
התוכנית, אמר מר וואלאס, היא להפוך את הבית, יחד עם הנכס הצמוד, למרכז המחקר של אושוויץ לשנאה, קיצוניות והקצנה, ארגון חדש שיפעל להרחיב את ההבטחה של "לעולם לא שוב" מהזיכרון ההיסטורי. לפעולה הנוכחית.
פיוטר ציווינסקי, היסטוריון פולני ומנהל מוזיאון אושוויץ-בירקנאו מאז 2006, אמר כי המוסד המנוהל שלו רצה לשמר את משימת הליבה של הזיכרון, אך ראה ערך בתמיכה בפרויקט המתמקד בהווה ובעתיד, כמו גם בעבר .
"להילחם נגד המציאות של היום קל יותר לארגון לא ממשלתי מאשר למוסד ממלכתי", הוא אמר, וקונן על עליית הפופוליזם ברחבי אירופה, שאותו הוא מכנה "סרטן הדמוקרטיה".
המרכז החדש יקיף את כל שטח רכושו של קומנדנט הוס בזמן המלחמה, כולל אזור גן אטום וארוך שבו הוא נפגש עם ראש הביטחון של היטלר, היינריך הימלר, יוזף מנגלה, הרופא "מלאך המוות", ונכבדים נאצים נוספים שהוטלו עליהם. השמדת יהודים. דניאל ליבסקינד, אנ אדריכל אמריקאי, הוזמן לעצב מחדש את הנכס.
מר ליבסקינד אמר שהוא ערך תוכניות ראשוניות שחושפות להפוך את פנים הבית ל"ריק, תהום" – הקירות החיצוניים מוגנים על ידי צו השימור של אונסק"ו – והקמת מבנה חדש קבור בחלקו באזור גן עם חדרי ישיבות, ספרייה ומרכז נתונים.
יותר משני מיליון בני אדם מבקרים מדי שנה במחנה אושוויץ לשעבר, ולדבריו האדריכל יוצאים "מבועתים ומהפנטים מהמוות", אך גם צריכים "לעסוק באנטישמיות עכשווית ובקיצוניות אחרת בתרבות הפוליטית שלנו".
יאצק פורסקי, מנהל קבוצת אנטי-קיצוניות פולנית, המעורב בפרויקט, אמר כי הוא רוצה להשתמש בבית ובזוועות העבר הנאציות כנשק נגד מה שהוא רואה כתחייה של אידיאולוגיות קיצוניות.
"בית הוא בית," אמר מר פורסקי, והביט מבעד לחלון בקומה השנייה של בית הוס לשעבר לעבר ארובה של משרפה נאצית לשעבר. "אבל בבתים לא מעניינים ורגילים כמו זה מתרחשת היום קיצוניות".
גב' יורצ'ק, הבעלים לשעבר, אמרה שהיא עדיין נאבקת ליישב זיכרונות מאושרים ורגילים מהבית עם העבר המבעית שלו.
כשהיא נזכרת בתקופת משפחתה שם, היא עצרה לפתע בעצמה: "אני דואגת שאני נשמעת כמו גב' הוס", אמרה בהתייחסה לאשתו של המפקד, הדוויג הוס. בסרט, גב' הוס גולשת על ביתה הפולני כ"גן עדן" ומוצגת כשהיא מנסה ללבוש מעיל פרווה שנגנב מאסיר שנשלח לשחיטה על ידי בעלה.
אשתו של המפקד, גב' יורצ'ק, החליטה לאחר צפייה בסרט, "היא אולי אפילו יותר גרועה מבעלה", באדישותה לסבל האנושי.
בעודו ממתין להוצאה להורג בכלא הפולני לאחר המלחמה, כתב מר הוס, המפקד לשעבר, אוטוביוגרפיה שפרימו לוי, הסופר האיטלקי וניצול אושוויץ, תיאר כיצירתו של "פונקציונל אפרורי" ש"התפתח צעד אחר צעד לתוך אחד הפושעים הגדולים בהיסטוריה".
הבית בו התגורר מר הוס נבנה בין שתי המלחמות הגדולות של המאה הקודמת על ידי קצין צבא פולני ששירת במחנה צבאי סמוך, שנתפס על ידי הנאצים לאחר פלישתם לפולין ב-1939 והפך למפעל השמדה. לפחות 1.1 מיליון גברים, נשים וילדים נרצחו שם, בעיקר בתאי גזים.
נתפס על ידי ה-SS כבית למפקד אושוויץ, ששינה את מספר הרחוב ל-88, קוד מספרי של הייל היטלר, הבית הוחזר לבעליו המקורי לאחר המלחמה ונמכר מאוחר יותר למשפחת בעלה של מר יורצ'ק, שהיה בבעלותו עד השנה שעברה.
מר סיווינסקי, מנהל מוזיאון אושוויץ-בירקנאו, אמר שהוא להוט לעבוד עם פרויקט הנגד הקיצוני, במאמציו להילחם בקיצוניות.
קיצוניות, לדבריו, "איננה למרבה הצער מחלת נפש; זו שיטה" שמנצלת רגשות תסכול נרחבים.
אנשים רגילים עם שאיפות רגילות, הוסיף, יכולים להפוך למפלצות.
מר הוס, אמר, "היה אב נפלא לילדים שלו, ובו בזמן, המארגן הראשי של הרציחות האכזריות ביותר בהיסטוריה של העולם".
אנטול מגדז'ארז תרם דיווח מוורשה.
