לאגוס, ניגריה – דירת חדר אחד של מוג'נאטו מוסה – הבנויה בעיקר מיריעות ברזל חלודות – חותכת מראה מצער באג'גונלה, שכונת עוני רחבת ידיים במרכז הכלכלי של ניגריה, לאגוס.
מוקף בבניינים ישנים ורעועים, המבנה המאולתר מגן על האם בת ה-40 ושלושת ילדיה, עבדולרחמן, בן 12, ותאומים בני 9, עבדולוואריס ועבדולמאליק.
מאז שמוסה ובעלה נפרדו לפני יותר משלוש שנים, המשפחה חיה על רווחיה הבלתי סדירים של כ-2,000 נאירה ($1.30) ביום מעבודת מספרה. בתקופות יובש כשאין לקוחות, היא נאלצת ללוות כסף מהשכנים, לדבריה.
הזמנים קשים למשפחה, שנכנסת לקבוצת 133 מיליון, או 63 אחוזים, מאוכלוסיית ניגריה שחיה בעוני רב-ממדי, לפי נתוני הממשלה.
אלמלא בית הספר המנוהל באופן פרטי בקהילה שגובה שכר לימוד נמוך ומאפשר להורים מוחלשים לשלם אגרות עם בקבוקי פלסטיק משומשים, לילדים לא הייתה גישה לחינוך פורמלי, אמר מוסא.
"אביהם עזב אותנו מאז 2020. הפלסטיק הוא מה שעוזר לי לשלם את שכר הלימוד שלהם", אמרה האם לאל ג'זירה.
"לא יכולתי להרשות לעצמי לשלוח אותם לבית הספר. הילדים שלי ואני תמיד אוספים סביבנו בקבוקי פלסטיק משומשים.
"הם יודעים שהחינוך שלהם תלוי בזה, ואנחנו אפילו הולכים למקומות אירועים כדי לבחור."
פלסטיק לשכר לימוד
ב-Ajegunle ובחלקים אחרים של לאגוס, בתי ספר בניהול פרטי וממשלתי מתקיימים במקביל, אבל ההורים מעדיפים את הראשון מכיוון שרוב בתי הספר הציבוריים מתוחים מדי, מה שמשפיע לרעה על איכות החינוך שהילדים מקבלים.
בעוד שכל בתי הספר הממשלתיים בלאגוס הם "חינם", הנהלות בתי הספר גובות בערך 5,000 נאירה (כ-$3) לתלמיד לקדנציה כדי לכסות כמה עלויות תקורה.
בית הספר בו לומדים מוסא, בית הספר הבינלאומי מורית, ממוקם כקילומטר אחד ממקום מגוריהם.
הוא הוקם לראשונה כבית ספר בתשלום בשנת 2010 על ידי פטריק מבמארה, בוגר כימיה. שכר הלימוד היה בתחילה 6,000 נאירה ($3.66) לקדנציה, אך רוב ההורים והאפוטרופוסים באזור לא יכלו להרשות זאת לעצמם.
לאחר שהעמלות שטרם נערמו וההפסדים החלו להשפיע על בית הספר, הוא נאלץ להיסגר ב-2012.
מבמארה הצליח לחדש את פעילותו ב-2014, ובכל זאת היה על סף נכה מחובות שוב כשהגיע עם יוזמת "פלסטיק תמורת שכר לימוד".
"הלכתי ברחוב יום אחד כשהמראה של בקבוקי פלסטיק מפוזרים בכל מקום היכה בי", אמר לאל ג'זירה. "זה כסף," חשב מבמארה לעצמו.
הוא החליט שעבור אלה שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם שכר לימוד בניירה, הוא יאפשר להם לשלם בבקבוקי פוליאתילן טרפתלאט משומשים (PET) ובפסולת מים של שקיות, שבית הספר יאסוף ואז ישלח למיחזור – מה שירוויח מהם קצת כֶּסֶף.
"הצגתי את זה להורים כאמצעי חלופי לתשלום אגרות בית הספר של ילדיהם תוך שמירה על ניקיון הסביבה. הם אימצו את הרעיון בלב שלם", אמר מבמארה.
Mbamarah, שגדל באג'ג'ונלה, שכונה עם הכנסה נמוכה מאוכלסת, איבד את דרכו ברחובות כאדם צעיר. הוא היה מכור לסמים והתמכר לרשעות אחרות, שלדבריו כמעט הרסו אותו לפני שהחינוך עזר לתת לו הזדמנות שנייה לחיים הגונים.
מעודד מהנחישות למנוע מילדים מוחלשים לסבול מאתגרים דומים שעמד בפניהם כאדם צעיר, הקים את בית הספר היסודי. מאוחר יותר הוא הקים בית ספר תיכון בקהילה, ופעל ללא לאות להפעיל את שני המוסדות.
"כיום יש לנו 158 תלמידים: 112 בבית הספר היסודי, כולל 3 הילדים שלי, ו-46 בבית הספר התיכון. שכר הלימוד עומד כעת על 10,000 נאירה (כ-6 דולר) לבית הספר היסודי ו-21,000 נאירה (13 דולר) לבית הספר התיכון למחזור. אני לא רוצה לגבות הרבה כדי לא להפחיד את ההורים", אמר.
"קילוגרם של בקבוקי פלסטיק מורכב מ-21 יחידות שנמכרות ב-100 נאירה. זה אומר ששכר הלימוד לתלמיד שווה ערך ל-100 ק"ג", הסביר, ואמר שהורים שבוחרים לשלם בניילון עומדים תמיד במכסה שלהם.
חוששים שבית הספר עלול להיסגר
כאשר מורית אינטרנשיונל התחילה לראשונה, היו חמישה תלמידים, כולל אחד מילדיו של מבמארה. בשנים שחלפו מאז גדלו מספר הנרשמים ואיתו נפח בקבוקי הפלסטיק בבית הספר.
בעוד שבדרך כלל זה יהיה מבורך, תוכנית התשלומים יצרה בעיות לוגיסטיות שהוכיחו אתגר גדול יותר – ועלות – ממה שמבמארה צפה.
מדי שבוע ההורים מביאים את תשלום הפלסטיק, אבל אין במקום מתקן אחסון כדי לשמור טונות של בקבוקים במשך ימים, הסביר מבמארה.
שכירת טנדר איסוף שיוביל אותם באופן קבוע לנקודות מיחזור למכירה כרוכה בעלות עצומה שמנקזת במידה ניכרת את ההכנסות של בית הספר.
כמה ממחזרים המספקים שירות כזה בחינם או בעלות קטנה מגיעים לאיסוף רק מדי פעם, הוא הוסיף.
המשבר הלוגיסטי משפיע כעת על פעילות בית הספר. היא הגבילה את יוזמת "פלסטיק תמורת שכר לימוד" לבית הספר היסודי בלבד, והעמידה את כל הפרויקט על סף הכחדה.
מבמארה נאלצה גם לצמצם באיסוף בקבוקי פלסטיק מכיוון שהם בסופו של דבר מלכלכים את שטחי בית הספר, וגורמים לבעיות סביבתיות שהיוזמה מבקשת לפתור מלכתחילה.
"פסולת הפלסטיק באג'גונלה היא עצומה, אבל כרגע אנחנו אוספים הרבה מתחת למה שאנחנו צריכים. אנחנו אוספים בערך 500 ק"ג כל שבועיים, בעוד שאנחנו יכולים לקבל לפחות 2 טון (2,000 ק"ג) בשבוע", אמר.
"הורים מביאים מספיק בקבוקי פלסטיק, אבל רוב הפעמים הם לוקחים אותם הביתה כי אין לנו מקום לשמור אותם. אני עובד עם שתי חברות מיחזור, אבל הן בקושי מגיעות בזמן לאסוף. אז גם לבית הספר וגם להורים יש הרבה פעמים עודף בקבוקי פלסטיק".
עם האתגרים והעלויות, הבעלים אמר שהוא גם מפרע את החזר ההלוואות שלקח משני בנקים כדי לשלם שכר דירה ומשכורות לעובדים.
הוא לווה 300,000 נאירה ($183) כדי לחדש את שכר הדירה השנתי של בית הספר היסודי בדצמבר 2023, ואילו זה של בית הספר העל יסודי גוזל 800,000 נאירה ($488) מדי שנה.
"יגיע זמן שבו לא אוכל לשלם שוב את שכר הדירה, והם (בעלי הנכס) פשוט יבקשו מאיתנו לעזוב את שטח בית הספר. אני חושש שתוך זמן קצר מאוד לא אוכל לנהל שוב את בית הספר (היסודי). עשיתי הכל כדי לצמצם עלויות", אמר.
מבמארה אמר שבית הספר היסודי זקוק ל-11 מורים לפחות, "יש לנו רק חמישה מורים, כולל אשתי ואני". בבית הספר התיכון יש שבעה מורים, כאשר הוא זקוק ל-12 לפחות.
"אני מלמד גם בבתי ספר יסודיים וגם בבתי ספר תיכוניים. מורה מלמד יותר משני מקצועות, ואני עדיין שוקלת לצמצם כדי שאוכל לשלם לצוות. המרחק בין שני בתי הספר הוא כ-18 דקות הליכה. אני מסע את שניהם שלוש פעמים ביום. לכמה זמן אני יכול לעשות את זה? אני פשוט אשבר יום אחד", הוא קונן.
'זה מחמיר'
רודה אדבאיו, אחת המורים בבית הספר, חוששת באותה מידה שהמצב עלול לצאת משליטה מוקדם מהצפוי. כשהצטרפה לבית הספר היסודי לפני שנתיים לימדה שבעה מקצועות.
"עכשיו אני מלמד 13 (מקצועות). זה מלחיץ, אבל התשוקה מחזיקה אותי. כמו מר פטריק, גם אני גדלתי באג'גונלה. אני יודע מה עוברים הרבה ילדים. המשכורת שלי גרועה מאוד, אבל אני מוצאת את היוזמה (פלסטיק תמורת שכר לימוד) ראויה לשבח והחלטתי לסייע לילדים.
"אוכלוסיית בתי הספר ממשיכה לגדול. ניהלנו את המצב. למרבה הצער, זה הולך ומחמיר. מיעוט הכספים מעיד מאוד על פעילות בית הספר", אמרה.
כמה מלכ"רים הבטיחו לסייע לבית הספר, אך אף אחת מהן עדיין לא מימשה את הבטחותיהן, אמר מבמארה. כמה פקידי ממשל במדינת לאגוס ביקרו גם בבית הספר בשנה שעברה והבטיחו ליצור שותפות, אם כי שום דבר לא קרה מאז. עם זאת, כמה אנשים אכן תומכים בבית הספר באמצעות תרומות, הוא הוסיף.
בית הספר ראוי לכל פיסת תמיכה מצד יחידים וגופים תאגידיים כדי להישאר צף ולשגשג, אמר דבו אדניי, מנכ"ל ומוביל קיימות ראשי בצוות חשיבה ללא מטרות רווח, המרכז לפתרונות גלובליים ופיתוח בר קיימא.
"היוזמה ראויה להערכה רבה, והיא עוזרת מאוד לסביבה. כמות הפלסטיק שנכנסת לסביבה, במיוחד לגופי מים, תפחית, ולתמיד, ההשפעה הסביבתית תפחת", אמר.
בינתיים, Adeniyi יעץ לבית הספר לחפש ממחזרים נוספים כדי להפחית את הקושי באחסון בקבוקי פלסטיק.
"תאר לעצמך אם מיליון בקבוקי פלסטיק יורדים ממערכת הניקוז. חשוב מכך, היוזמה מטפלת באיום של ילדים מחוץ לבית הספר, שהפך לאתגר רציני בניגריה", הוסיף.
עבור מוסא והורים רבים שלא יכלו להרשות לעצמם את שכר הלימוד של ילדיהם במזומן, סגירה מתקרבת של בית הספר תהווה אבדון.
ללא מורית, התלמידים עשויים להוסיף למספר המדאיג של ילדים מחוץ לבית הספר בגילאי 5-14 בניגריה, המוערך ב-10.5 מיליון, לפי יוניסף.
"אני מודאג," הכריז מוסה, ונראה מדוכא.
"תראה את החדר שלי," היא אמרה והחווה בידו לתוך דירתה הקטנה. "אין לי שם מכשירי חשמל. בלי טלוויזיה, בלי מאוורר, בלי כלום. הנחמה היא שהילדים שלי בבית הספר.
"עבדולרחמן בבית ספר 4, והאחים שלו, התאומים, בבית יסודי 2. איפה אמצא כסף לשלוח אותם לבית ספר אחר אם זה ייסגר?"
