אוניברסיטאות בארצות הברית היו דכאניות במיוחד בשנה האחרונה. כמה אוהבים אוניברסיטת קולומביה ו אוניברסיטת ניו יורק הגדירו מחדש את המחאות נגד מדינת ישראל והאידיאולוגיה המכוננת שלה הציונות כפעולות של אנטישמיות. קמפוס אחר קמפוס הביאו את גורמי אכיפת החוק לעצור את הסטודנטים, הסגל והצוות שלהם ולהאשים אותם בדרישה להפסיק את רצח העם של ישראל בעזה ולהרחיב את הכיבוש הבלתי חוקי של השטח הפלסטיני. אוניברסיטאות רבות שלל מסטודנטים מסיימים את התואר שלהם ו מוּשׁהֶה, גורש, או איים בגירוש תלמידים על השתתפותם בהפגנות.
זה לא היה כאילו אוניברסיטאות בארה"ב היו סובלניות להפגנות המוניות בעבר. האוניברסיטאות קראו לשוטרים על הסטודנטים שלהן עוד בשנות ה-60 וה-70, כאשר הם ערכו התמודדות למען זכויות אזרח או מחו נגד מלחמת אמריקה גם בווייטנאם. במאי 1970, המשמר הלאומי האמריקני הרג ארבעה מפגינים סטודנטים ופצע תשעה אחרים בשעה אוניברסיטת קנט סטייט באוהיו. באותו חודש נהרגו גם שני תלמידים ו-12 נוספים נפצעו אכיפת החוק המקומית ב אוניברסיטת ג'קסון סטייט במיסיסיפי.
זה תמיד היה בטבען של אוניברסיטאות בארה"ב – עם הגישות שלהן מלמעלה למטה לניהול קמפוסים – לעשות כל שביכולתם כדי לדכא אי ציות אזרחי בכל צורה שהיא, להעניש סטודנטים אפילו על ניסיון לארגן הפגנות. עם התגובות החזקות הנרחבות להפגנות נגד רצח העם באביב הזה והתיקונים הרחבים ברגולציה כמעט בכל קמפוס שמטרתם למחוק כל חידוש פוטנציאלי של הפגנות כאלה בסתיו הקרוב, עם זאת, דבר אחד ברור. כיום, האוניברסיטה האמריקאית – בדיוק כמו מדינת הלאום האמריקאית – שוב נמצאת בשיא הדיכוי. היא הפכה במלואה לישות דמוית תאגיד שרואה בהשתקת התנגדות ושמירה על סדר וצייתנות כחלק מהצהרת המשימה שלה.
באוניברסיטת טוסון, למשל, העונש על קומץ התלמידים מי שעשה "די-אין" בנובמבר 2023 כדי למשוך תשומת לב לרצח העם של ישראל בעזה כלל דרישה מהם לכתוב חיבורים המסבירים כיצד הם גייסו מחאות סטודנטים. עורכת הדין של מדינת אילינוי, ג'וליה ריץ, בהוראת אוניברסיטת אילינוי אורבנה-שמפיין, עדיין שוקל להגיש "אישום נגד פעולה של אספסוף" נגד ארבעה סטודנטים על בניית מאהל פרו-פלסטיני בקמפוס. רבים אחרים דרשו מהסטודנטים להשלים מודולים חובה על זכויות התיקון הראשון לחופש הביטוי, הביטוי וההתכנסות, הכוללים הסברים על מגבלות שונות אוניברסיטאות יכול להטיל על כל אחד באופן חוקי. מוסדות אחרים דורשים כעת מהסטודנטים להירשם כקבוצה מאורגנת ולבקש אישור מראש היכן, מתי וכיצד הם יכולים למחות.
התוצאה הכוללת הייתה הרבה פחות הפגנות בסתיו 2024 מאשר באביב. זה כאילו מנהיגי ההשכלה הגבוהה ותורמי האוניברסיטאות לא מבינים שמטרת המחאה – ובאמת, כל ניסיון מאורגן לאי ציות אזרחי – היא לשבש. ההפרעה מבטיחה שבעלי השררה לא יוכלו להפנות את ראשם מהנושאים שמגבירים המפגינים, כמו רצח העם המתמשך של ישראל בפלסטין ושותפותה של אמריקה בו.
נראה כאילו האוניברסיטאות רוצות רק מחאות חלשות, מהסוג שלא יאלץ אותן לשנות את אופן פעולתן או את האופן שבו הן משקיעות את התרומות שלהן – מחאות ללא שיניים כלל.
חוויתי זאת ממקור ראשון, עשורים רבים לפני תחילת רצח העם בעזה שחשף את האופי המדכא של האוניברסיטה האמריקאית בשנה האחרונה. בתור בוגר תואר ראשון באוניברסיטת פיטסבורג, הייתי חבר באגודת הפעולה השחורה (BAS). לאחר שנים של פגישות, פליירים ועצומות שדרשו מהאוניברסיטה להתנער ממשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, הממשל של פיט הסכים לאפשר ל-BAS לצעוד ברחבי הקמפוס. עד אז זו הייתה השנה האחרונה שלי, סתיו 1990, והצעידה הקטנה שלנו הייתה מעט מדי ומאוחר מדי. דרום אפריקה כבר הייתה בדרך לעתיד שלאחר האפרטהייד כשהממשל של פיט הסכים.
המחאה שאושרה על ידי האוניברסיטה שלנו הייתה בניגוד גמור להפגנות נגד האפרטהייד שפגעו בניו יורק ב-1985, במסגרתן קואליציה של קבוצות סטודנטים חסמה את המילטון הול (כיום מנדלה הול) באוניברסיטת קולומביה למשך שלושה שבועות. המחאות הבלתי מורשות הללו אילצו בסופו של דבר את קולומביה לבטל את החזקותיה הפיננסיות בדרום אפריקה.
אוניברסיטאות מאשרות פעולות מחאה רק כשהן יודעות שזה לא סביר שישנה הרבה. ומחאות מנומסות לעיתים רחוקות משיגות משהו מלבד שאננות לא פשוטה.
השנה, מלבד סטודנטים שהחמיצו את סיום הלימודים, מספר לא ידוע של סגל ועובדים ראו את עצמם מחוסרי עבודה או מפוטרים על הסף בשל השתתפותם במחאות פרו-פלסטיניות. רובם, עם זאת, אינם דומים פרופסור לשעבר במכללת מולנברג מאורה פינקלשטייןעד כה חברת הסגל הקבועה היחידה שפוטרה בגלל הנאום שלה נגד רצח העם. מכללות פיטרו מספר לא מבוטל של סגל אנטי-ג'נוסייד וסגל נלווה, שכבר היו פגיעים בשל מעמדם "לזמן קצר". עם זאת, אנשי סגל רבים נוספים שהתבטאו על פלסטין, פשוט הוכנסו ל"חקירה", והחוזים שלהם אפשרו בשקט לפוג ללא חידושים. כפי שאמרה אניטה לוי, קצינת תוכנית בכירה באיגוד האוניברסיטאות האמריקאי (AAUP) במהלך ראיון ל-The Intercept מוקדם יותר השנה, "רוב הבירורים שלנו, אפילו המקרים שלנו, קשורים להפרות של הליך הוגן" סגל.
יכול להיות שאני אחד מהאקדמאים המותנים האלה שהחוזה שלהם לא חודש והעבודה הסתיימה ללא כל הליך תקין. חודש לאחר פרסום המאמר שלי באל ג'זירה "חיבוק הימין הקיצוני של המרכז האמריקאי מתדלק את מכונת המלחמה של ישראל" באוקטובר 2023, יו"ר המחלקה להיסטוריה שלי באוניברסיטת לויולה במרילנד נתן לי הודעה לא רשמית שהחוזה שלי לא יחודש. אֲנִי הגיע ללויולה דרך AAUP לפרטים נוספים ביוני 2024, אך הם סירבו לספק כל הסבר. סביר להניח שלעולם לא אהיה בטוח מהו התפקיד שלי לעמדה האנטי-ג'נוסיידית שלי נגד ישראל באי-חידושי בהשוואה לפוליטיקה אחרת הפנימית במחלקה שלי ובאוניברסיטה שלי. אבל העיתוי של ההודעה הלא רשמית שלי על אי חידוש החוזה שלי הוא די מוזר.
במרץ האחרון, סטודנטים נגד רצח עם הטיחו מדבקת דגל פלסטין על שלט שעות המשרד שלי. המחלקה שלי רצתה לדעת אם אני רוצה להוריד את השלט הזה, וכינתה אותו "מעשה ונדליזם". אמרתי, "לא, זה בסדר גמור. התלמידים צריכים להיות מסוגלים לבטא את עצמם. מי אני שלא אתמוך בהם?" אף אחד מהקולגות שלי לא עצר אצלי במשרד למשך שארית סמסטר האביב, מלבד לשאול לגבי תאריך העזיבה שלי כדי שיוכלו להעביר חבר סגל חדש למשרדי.
זה שאני לא לבד במה שכינו "המקארתיזם החדש" באוניברסיטאות בארה"ב זו נחמה קרה. לא אבד לי שמספר לא פרופורציונלי מהמאהלים, המחאות, מעצרים, השעיות ואי חידושים שהתרחשו ונמצאים ברשומה הציבורית התרחש באוניברסיטאות עילית ציבוריות ופרטיות. לתקיפה בשנה האחרונה הייתה אפקט מצמרר בביטול המחאות באוניברסיטאות לבנות בעיקר בהן השתתפו האליטות החינוכיות והחברתיות-כלכליות של אמריקה. עבור שאר האקדמיה, החופש האקדמי והיבט האמנויות החופשיות של השכלה במכללה עומדים על תמיכת חיים. כמות הלחץ העצומה שהגיעה מפוליטיקאים מהמרכז-ימין והימין הקיצוני, מבתי המחוקקים של מדינות והקונגרס האמריקני – שלא לדבר על תורמים ומועצות אוניברסיטאות – הכניס אפילו את הנהלת האוניברסיטה בעלת הכוונות הטובות ביותר לתפקיד דיכוי.
כל האוניברסיטאות בארה"ב – יהיו אשר יהיו גודלן, השפעתן וכוחן הכלכלי, רוצות סגל וסטודנטים לא פוליטיים ובלתי ביקורתיים, שלא יגרום לצרות, לא יפחיד תורמים או יעכב את הנוחות היומיומית שלהם. הם מקווים לקהילת קמפוס שתישאר שקטה וצייתנית כמו עכברי כנסייה לאחר שתיית יין הקודש.
ככל הנראה כך גם שתי המפלגות. רגע לפני חג ההודיה, בית הנבחרים של ארה"ב אישר ברוב המקרים החלטה נוספת המאמצת בעצם את הגדרת העבודה של ברית השואה הבינלאומית (IHRA) לאנטישמיותהמסווגת ביקורות רבות ופשוטות על מדינת ישראל, ומדיניותה נגד פלסטינים החיים תחת כיבושה, כאנטישמיות.
אם זה עידן חדש של מקארתיזם נותר לראות. אולם לאור שנת המחאה האחרונה, אולי זכותו של אדם לומר משהו על עוול ולהביע אותו באמנות ובמחאה עם אנשים אחרים בעלי דעות דומות צריכה להיות קריטריון רציני כאשר סטודנטים שוקלים באיזו מכללה הם רוצים ללמוד . אם מישהו היה מדרג את האוניברסיטאות לפי נכונותו לאמץ מחאות, אני חושד שכמעט כל מוסדות ההשכלה הגבוהה היו מוותרים על המדד הזה. הניסיון הגורף לסגור ולשתוק את הסטודנטים והסגל כנראה יפגע, אולי אפילו יוביל להפגנות אלימות ולתגובה קטלנית ואלימה בצורה לא פרופורציונלית. אבל לא משנה מה העידן הזה, הרעיון שאוניברסיטת ארה"ב היא מקום של חשיבה ביקורתית, צדק חברתי, אמנויות ליברליות והפיכת העולם למקום טוב יותר הוא שקרי כמו שהיום ארוך.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
