בעקבות התקיפה האמריקנית הלילית על מתקני הגרעין באיראן, עולות שאלות קשות בנוגע להמשך דרכה של טהראן. בריאיון ל- 103FM הסביר בני סבטי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), כי התגובות הראשוניות באיראן נותרו תוקפניות, אך ייתכן שהמשטר מתחיל להפנים את גודל הפגיעה ואת המשמעויות האסטרטגיות שלה.
לדבריו, העיתונות הממסדית במדינה המשיכה לשדר מסרים לוחמניים – עם קריאות "להצית את המפרץ הפרסי", לסגור את מיצרי הורמוז ולפרוש מהסכם הגרעין – אך בשלב זה מדובר בעיקר בדברי תעמולה ריקים. ציוץ שפורסם על ידי המועצה לביטחון לאומי האיראנית, הגוף המייעץ הבכיר ביותר למנהיג העליון, ניסה לזלזל בפעולה האמריקנית: "ישראל כה חלשה שהייתה צריכה להביא את הבריון הגדול – וגם הוא לא הצליח". סבטי הדגיש כי מדובר באותה שפה שמוכרת מהעבר, אך מתחת לפני השטח, התמונה מורכבת יותר.
לדבריו, המשטר האיראני מצוי בדילמה ממשית. "הבעיה של איראן היא שאין לה באמת אלטרנטיבות", אמר. "גם בכל הנוגע לירי הטילים, לא היה חידוש – הכול עוד מאותו דבר. אנחנו פוגשים את זה כבר שנה וחצי. ישראל, מתוך מפגש ישיר עם האיום, הבינה שהאיראנים הם לא מה שפחדנו מהם כל השנים. לפעמים צריך להיתקל באיום כדי להבין שהוא לא כזה נורא". סבטי ציטט מקור לשעבר בצמרת המשטר, שאמר על חמינאי: "למנהיג יש בעיה – עד שהוא לא מפסיד את כל הכסף בשולחן ההימורים, הוא לא קם מהכיסא". לטענתו, יש באיראן כאוס, אין ארגון, אין שליטה מסודרת, והציבור נאבק על הישרדות – מחפש דלק ולחם.
סבטי השווה את המצב הנוכחי לאירועים במלחמת איראן-עיראק: "אז, האיראנים תקפו סירות אמריקניות במה שנראה כהתגרות, וארה"ב השיבה בעוצמה וחיסלה את חיל הים האיראני. זו הייתה נקודת השבר שסיימה את המלחמה. גם היום, נדמה שההיבריס שוב עלה להנהגה האיראנית לראש. ייתכן שהועברו מסרים לאיראנים על כוונה לתקוף – ואולי עכשיו יציעו הצעה להפסקת אש תוך ויתור משמעותי בתחום הגרעין".
בהמשך התייחס סבטי לחמינאי באופן אישי. "הוא נמצא במוד של נסראללה או סינוואר – אולי יותר כמו נסראללה – ושם את ההישרדות האישית בראש סדר העדיפויות. ייתכן שהיום נפל לו האסימון: שאם לא ייסוג לאחור, הוא בבעיה. יש דיווחים על העברת מסרים בין טהראן לוושינגטון, בדומה למה שקרה אחרי חיסול סולימאני. אולי תבוא תגובה גם נגד ישראל, כרגיל, אבל השאלה המרכזית היא – מה האיראנים מוכנים לשלם? אם לא ישלמו, הם עלולים להפסיד הכול. סביר שהמנהיג, לנוכח ההיסטוריה שלו, יודע מתי לעצור – אבל אולי גם אני משוחד. ייתכן שהפעם הוא כבר לא שולט בהיבריס שהוא עצמו יצר. אנחנו בשלב מסוכן, שקשה מאוד להעריך את תוצאותיו".
סבטי התייחס גם להשלכות המקצועיות של התקיפה, ואמר: "טוב שלא היה פיצוץ רדיואקטיבי מהאורניום המעושר. לאיראן יש מעט מאוד אנשים שמבינים לעומק את הניהול של חומרים מסוכנים כאלה. אם המתקנים באמת נפגעו כפי שמצטייר מהתיעודיים הראשונים, מדובר בפגיעה קשה – כזו שתוציא אותם מכלל שימוש לפחות לשנתיים. זה מעניק הרבה אוויר לנשימה למו"מ. תקופה כזו של השהיה היא הישג אסטרטגי".
לסיום, סבטי הציע מבט ארוך טווח על השאיפות האזוריות של איראן: "חלום האימפריה האיראנית תמיד נמצא שם – לא חשוב איזה משטר יעמוד בראשה. גם כשאנחנו בישראל סייענו בזמנו לשאה לפתח גרעין וטילים. יש לאיראן פחד קיומי מובנה, תחושה תמידית שמנסים להשמיד אותה. זה לא ישתנה. גם הגולים האיראנים בחו"ל עדיין חושבים שאיראן צריכה להיות מעצמה. ייתכן שבעתיד תהיה מעצמה עם פנים מערביות יותר – אולי בעוד עשרים שנה העולם יסכים לכך".
