בשער 10 של אולם ההגעה של שדה התעופה בנגקוק, וויצ'אדה סאיאנג ליטף את שערו של בנה, כאילו היה ילד קטן, לא אדם בוגר. במרחק מטרים ספורים משם, פונגסאק תאנה כרך את זרועותיו סביב אביו ולא הרפה. דמעותיו הרטיבו את כתפו של אביו.
"כדי לראות את הבן שלי, זה בלתי ניתן לתיאור," אמר וילאס תאנה, אביו של מר פונגסאק. "אני לא יכול להגיד את זה במילים."
ביום ראשון בבוקר, חמישה בני ערובה חזר לתאילנד לאחר 15 חודשי שבי בעזה. המפגשים המשפחתיים בשדה התעופה היו שיא שמחה לנקודה שהסתובבה בקהילה גדולה של פועלים תאילנדים מאז ההתקפות בהנהגת חמאס על ישראל ב- 7 באוקטובר 2023.
למרות שלא היה קשור לסכסוך, תאילנדים היו, אחרי ישראלים, הקורבנות הגדולים ביותר של הטרור שחמאס שחרר. לפחות 39 עובדים חקלאיים תאילנדים נהרגו ב- 7 באוקטובר. יותר מ -30 היו נלקח כבן ערובהכאשר הרוב שוחרר בנובמבר 2023. שניים מתו במהלך השבי; ערובה תאילנדי אחד אחרון נותר ללא מספר.
"היום הוא יום רגשי מאוד", אמר מאריס סנגיאמפונגה, שר החוץ של תאילנד, שקיבל את חמשת בני הערובה בשדה התעופה של בנגקוק, ותיאר עד כמה זה היה נפלא "לאדם שיוכל לחזור הביתה לחום של משפחתו."
העוני הכריח עשרות אלפי אנשים מתאילנד, במיוחד מצפון -מזרח הכפרי, למצוא עבודה בישראל כגבילי חווה. מספרם טיפס בשנות התשעים לאחר שהאינתיפאדה הראשונה, או המרד, כאשר בעלי החווה חיפשו מחליפים לעובדים פלסטינים, וכעת הם בסביבות 30,000. כ -5,000 מהם עבדו את השדות הסמוכים לגבול עם עזה, ועזרו לגדל חלק גדול מהתוצרת הטרייה שנאכלו בישראל.
המשכורות בישראל – לקטוף אבוקדו, גידול תרנגולות, נטו תותים – הם לפחות פי חמש מזה של אלה שבביתם באיזאן, כידוע הצפון -מזרח. כל כך טרנספורמטיבי הוא הכסף שאלפי תאילנדים נשארו בישראל גם לאחר ההרג של 7 באוקטובר. אחרים המשיכו לנסוע לשם על חוזים חדשים.
הסכנה ממשיכה לעקוב אחריהם. באוקטובר הרגו רקטות חיזבאללה ארבע תאילנדים בצפון ישראל. באותו חודש נפטר תאילנדי אחר בסמוך לגבול ישראל-לבנון כאשר החימוש התפוצץ בפרדס.
במשך חודשים, מר וילאס עלה לרגל למקדשים בודהיסטים, תוך התחננה לבטיחות בנו, מר פונגסאק. הוא התרגול בטקס התפילה: הקטורת, ציפורני החריג, הידיים שהובאו יחד לתחינה.
רגע לפני חצות ביום ראשון, הוא עלה על טנדר לנסיעה הארוכה לבנגקוק כדי להתאחד עם בנו, והגיע לשדה התעופה לפני עלות השחר. משפחתו לא יכלה להרשות לעצמה כרטיס טיסה, אמר.
בנו, לדבריו, יוסמך בקרוב כנזיר כדי להראות את הכרת התודה שלו להישרדות.
"זה הרגיש כאילו מתתי ונולדתי מחדש," אמר מר פונגסאק על השבי ושחרורו.
בשדה התעופה של בנגקוק, נוקאן סוואנאקהאם, אמו של ערובה נוספת, סתיאן סוואנאקהאם, התפעלה כי גם לאחר 15 חודשים של שבי בנה נראה בריא.
"הוא אפילו נראה שומני יותר," אמרה גב 'נוקן. "יש לו לחיים שמורות."
בנה אמר לה שכל מה שהוא עשה בשבי היה "לאכול ולישון".
בני הערובה שרדו בעיקר על פיתה, שעועית וירקות, הם אמרו, יחד עם מעט בשר. הטעמים היו מפוארים בהרבה מהמטבח הלוהט של ישעאן, עם הצ'ילי שלו ופריחתו המותססת. חודשים בבית הותירו את בני הערובה חסרי ויטמין D, אמרו דיפלומטים תאילנדים.
אנונג סתיאו, אשתו בת ה -22 של באנוואט סתיאו, כבן ערובה נוספת, החזיקה את ידו של בעלה בשדה התעופה. היא ליטפה את גבו. היא שוכנת בכתפו. יש להם שלושה ילדים, בני 16 חודשים, 4 ו 6.
הילדים ידעו רק שאביהם עובד בחו"ל, אמרה. הם היו צעירים מכדי לדעת את האמת על 15 חודשיו כבן ערובה, יותר מהזמן בו עבד למעשה כפרק חווה בישראל.
גם אם פועלים תאילנדים אחרים חזרו לישראל או מוכנים לעשות זאת, גב 'אנונג אמרה שמשפחתה שונה. שום כסף לא שווה סיכונים כאלה.
"לעולם לא ארשה לו לעבוד שוב בחו"ל," אמרה.
