ביירות, לבנון – בשנת 2014 ירה המשטר הסורי טיל שפגע בבניין המגורים של עלא בחאלב, סוריה. עלא בן ה-13 ומשפחתו – אמא, אב ושתי אחיות – ניצלו מהפיצוץ ונמלטו ללבנון.
כיום, עלא הוא מספרה בביירות ודואג שיצטרך לעבור מלחמה נוספת עם התגברות המתיחות בין ארגון חיזבאללה הלבנוני לישראל.
"מלחמה תשפיע על כולם כאן: הלבנונים והסורים", אמר עלא לאל-ג'זירה מחוץ למספרה בחמרה, שכונה שוקקת במערב ביירות. "אם זה קורה, זה קורה. אני חי יום יום".
עלא הוא אחד ממיליוני פליטים ומהגרים שמצאו מקלט בלבנון, הרחק ממולדתם שסועות המלחמה. רובם שומרים על פרופיל נמוך ומנסים להתפרנס דל.
כמה אזרחים סורים וסודנים אמרו לאל-ג'זירה שהם מודעים לכך שלבנון עלולה להיות בקרוב התיאטרון של סכסוך רחב יותר בין ישראל לחיזבאללה.
אבל בעוד שרבים נראים השלמים לגבי העתיד. אחרים חוששים שכפליטים יהיו להם פחות הזדמנויות למצוא ביטחון בהשוואה לאזרחים לבנונים ומהגרי עבודה ממדינות אחרות.
"לא הייתי חוזר לסוריה (שם יש עדיין סכסוך) אם הייתה כאן מלחמה גדולה", אמר עלא לאל-ג'זירה. "קודם כל הייתי מנסה ללכת להרים, היכן שההורים שלי נמצאים."
"אין על מי לסמוך"
המתיחות האזורית הסלימה אחרי ישראל רצח את מפקד חיזבאללה הבכיר פואד שאקר ב-30 ביולי בדהייה, שכונת מגורים שוקקת בביירות.
שעות לאחר מכן, של חמאס המנהיג הפוליטי איסמעיל הנייה נהרג בבירת איראן טהראן, שם השתתף בהשבעה של הנשיא מסעוד פז'קיאן.
ישראל לא הכחישה ולא לקחה אחריות על ההתנקשויות, אך גורמים רשמיים בארצות הברית ואיראן אמרו שישראל עומדת מאחורי התקיפות.
ההתנקשויות הטילו ענן אפל על לבנון ותושביה, כולל הסורים והנתינים הסודנים שמחפשים בה מקלט. מאז, הגבירה ישראל את התקיפות האוויריות בדרום לבנון, מה שהוביל לעלייה בסיבתיות האזרחית.
לאחרונה, ב-17 באוגוסט, בתקיפה אווירית ישראלית נהרגו עשרה סורים ופצעו אזרח סודני בנבטייה, עיירה בדרום לבנון.
בכרי יוסף, אזרח סודני בן 28, חושש שהמלחמה עלולה להגיע בקרוב לביירות. מאז 2017, הוא עובד כמנקה כך שהוא יכול לשלוח למשפחתו כמה מאות דולרים בחודש באמצעות מערכת העברת כספים לא רשמית. הם צריכים את הכסף הזה כדי לשרוד, הוא אומר, וזו הסיבה היחידה שהוא נשאר בלבנון.
משפחתו מתגוררת בצורה מסוכנת באל-עובייד, סודאן, עיר הנשלטת על ידי צבא סודאן אך תחת מצור על ידי הצבאי הפרה-צבאי של כוחות התמיכה המהירים (RSF), כאשר שני הצדדים מעורבים במלחמה כדי לשלוט במדינה.
"אם המצב נהיה ממש גרוע כאן, אז אני מעדיף ללכת הביתה", אמר בכרי. "כאן בלבנון, אין לי על מי לסמוך. אבל בסודן אני יכול לסמוך על המשפחה שלי והם יכולים לסמוך עליי".
אויב משותף
רוב הסורים ששוחחו עם אל-ג'זירה אמרו שהם לא יחזרו לארצם גם אם לבנון תתחיל לסכסוך.
רבים כן מפחד להתגייס לצבא סוריה להילחם בחזית מלחמת אזרחים שפרצה ב-2012, לאחר שהממשלה דיכאה באלימות הפגנות שלום.
אמנם תשומת הלב של העולם עברה מסוריה, אבל זה לא הפך אותה לבטוחה יותר. סורים רבים אומרים שהם מבוקשים על ידי המשטר בשל התנגדותם האמיתית או הנראית לנשיא בשאר אל-אסד.
מוחמד, בן 33, בעל מכבסה קטנה בביירות, אמר לאל ג'זירה שהוא לא יכול לדמיין לעזוב את לבנון לאחר שבנה מחדש את חייו כאן.
למעשה, הוא אמר, הוא אחד מסורים רבים שישקלו להילחם נגד ישראל לפני החזרה לסוריה.
"אם ישראל תפלוש, אני אומר לכם שהרבה סורים בלבנון היו מרימים נשק וילחמו נגדם", אמר מוחמד. "אנחנו מעדיפים להילחם נגד ישראל מאשר לחזור הביתה כדי להילחם נגד העם שלנו".
בנוסף, מוחמד אמר שהוא מאמין בכך הגזענות הגוברת הסורים הפנים בלבנון ייפסקו אם תפרוץ מלחמה.
כולם, הוא אומר, ידעו שישראל לא תפלה בין מי שהיא הורגת.
"לא תהיה גזענות כמו שיש עכשיו. ישראל היא האויב של הלבנונים והאויב של הסורים. יש לנו אותו אויב… ובגלל זה כולם מרגישים שעכשיו זה הזמן שלנו לתמוך אחד בשני ולהישאר ביחד", אמר.
בורחים
אבל לבנון היא לא המצב האידיאלי עבור סורים רבים שרואים את הסיכוי היחיד שלהם בניסיון להגיע לאירופה, הוסיף מוחמד.
כאשר לבנון כבר חווה משבר כלכלי משמעותי בנוסף לאיום המלחמה, אלפי סורים נכנסים לסוריה באופן לא פורמלי ומשלמים למבריחים שיובילו אותם לטורקיה.
משם, אמר מוחמד, הסורים משלמים למבריחים שייקחו אותם ליוון או לקפריסין.
"אפילו מלפני שבוע, כל כך הרבה סורים שהכרתי חזרו לסוריה כדי לנסות להגיע לטורקיה. הם רוצים להגיע לאירופה", אמר לאל ג'זירה.
סייד איברהים אחמד, אדם שמנהל את המועדון הסודני בביירות, אמר שהוא חושש להיות לכוד בלבנון אם ישראל תתחיל להפציץ את המדינה כולה.
הוא אמר שאזרחים לבנונים יכולים לנסות ולברוח לסוריה או לירדן, אבל לפליטים ומהגרים מסודן וממדינות אחרות יהיו אמצעים מועטים לברוח והוא מאמין שהניסיון לברוח לאירופה הוא מסוכן מדי.
"רוב האנשים שמנסים לנסוע לאירופה נמשכים חזרה ללבנון או טובעים", אמר לאל-ג'זירה.
אחמד, שהגיע לראשונה ללבנון בשנת 2000 כדי לעבוד כשף, חי את רוב חייו הבוגרים בביירות. הוא מפרנס את ארבעת ילדיו ואשתו בסודן ופשוט לא יכול לדמיין את מוות במקום כל כך רחוק ממשפחתו ומביתו.
"בין אם בלבנון או סודן, אני אהיה לכוד במלחמה", אמר. "אבל אם אני אמות, אז אני מעדיף למות במדינה שלי."
