השחקנית הישראלית-אמריקנית גל גדות חשפה כי לקתה בקריש דם מוחי לקראת סוף ההיריון. בחשבון האינסטגרם שלה חשפה גדות כי לאחר שבועות של טיפול מסור היא החלימה מהתופעה הנדירה. מהו קריש הדם, מדוע הוא תוקף בגיל צעיר, ומה הסיכונים להמשך החיים?
גדות, שהייתה עד לאירוע בריאה לחלוטין, כתבה בחשבון האינסטגרם: "בחודש פברואר, במהלך החודש השמיני להריוני, אובחנתי עם קריש דם גדול במוח. במשך שבועות סבלתי מכאבי ראש קשים שהשאירו אותי מרותקת למיטה, עד שעברתי בדיקת MRI שחשפה את האמת המפחידה. ברגע אחד, אני ומשפחתי נחשפנו לשבריריות החיים. זה היה תזכורת חדה לכמה מהר הכל יכול להשתנות, ובשנה כה קשה, כל מה שרציתי היה להיאחז בחיים".
גדות סיפרה כי הובהלה לבית החולים "סידרס סיני" במהירות, ותוך שעות עברה ניתוח חירום. בתה נולדה, והיא החליטה לקרוא לה "אורי" וסיפרה: "משמעותו, האור שלי, לא נבחר במקרה. אמרתי שהיא תהיה האור שיחכה לי בקצה המנהרה. בזכות צוות רופאים יוצא דופן ושבועות של טיפול מסור, הצלחתי לעבור את זה והתחלתי את הדרך להחלמה. היום אני בריאה לחלוטין ומלאת הכרת תודה על החיים שקיבלתי מחדש".
גדות הוסיפה כי המסע לימד אותה להקשיב לגוף ולסמוך על מה שהוא מנסה לומר לנו: "כאב, חוסר נוחות או אפילו שינויים קלים לעיתים קרובות משדרים משהו עמוק יותר, ולהיות קשובים לגוף שלנו יכול להציל חיים".
קריש הדם בו לקתה גדות נקרא CVT ובשמו המלא: Cerebral Venous Thromovosis. מדובר במצב חירום נדיר בו לוקות 3 מתוך 100 אלף נשים בהיריון בגילי 30 ומעלה. במצב זה נוצרת חסימה בוורידים המנקזים את הדם מהמוח. מצב זה נפוץ יחסית בהריון או לאחר הלידה ונחשב לאתגר רפואי חשוב בשל השפעותיו האפשריות על האישה ועל עוברה.
מדוע הוא מתרחש?
קריש הדם המוחי נגרם על ידי היווצרות קריש דם בוורידים המוחיים, מה שמוביל לעלייה בלחץ הדם המוחי ולפגיעה בניקוז הדם מהמוח. בהיריון ובתקופה שלאחר הלידה, הסיכון לקרישת דם עולה עקב שינויים פיזיולוגיים המתרחשים בגוף. רמות גבוהות של הורמון האסטרוגן במהלך ההיריון מגבירות את נטיית הדם להיקרש. בנוסף, עלייה בנפח הדם ולחץ הרחם על כלי הדם גורמים להאטה בזרימת הדם בוורידים, מה שמוביל להגברת הסיכון להיווצרות קרישים.
מדוע CVT מתרחש בגיל צעיר יחסית?
בעוד שמחלות הקשורות לכלי דם מוחיים נפוצות יותר בגיל מבוגר, קריש דם מסוג CVT מופיע לעיתים קרובות דווקא בקרב נשים בגילאי 20-40. התופעה נגרמת כתוצאה מהשינויים הפיזיולוגיים המיוחדים להיריון וללידה, שבהם יש עלייה בסיכון לקרישת דם בגלל שינויים הורמונליים ולחצים מכניים על כלי הדם.
האם עישון הוא גורם סיכון?
על פי הידוע מפרסומים קודמים ותמונות, גל גדות נהגה, לפחות בעבר, לעשן. עישון עלול להיות גורם סיכון לקריש דם מוחי. הוא גורם לנזק לכלי הדם כולל הוורידי םהמוחיים, על ידי הגברת דלקת, פגיעה בשכבת האנדותל – השכבה הפנימית של כלי הדם, וצמצום היכולת של כלי הדם לשמור על זרימה תקינה.
עישון מעלה גם את רמת הפיברינוגן בדם, שהוא חלבון המעודד קרישת דם. בנוסף הוא מפחית את פעילות החומרים המונעים קרישה הטבעיים של הגוף. עישון גם פוגע ברמות החמצן בדם על ידי הכנסת פחמן חד חמצני, מה שעלול להכביד על תפקוד המוח ולגרום לסיכון מוגבר לקרישי דם.
מהם תסמיני המחלה?
התסמינים של CVT מגוונים ותלויים במיקום הקריש ובחומרתו. לרוב מופיעים כאבי ראש חזקים ומתמשכים שאינם חולפים בטיפול רגיל. בנוסף, עשויות להתרחש הפרעות ראייה כמו טשטוש או ירידה בחדות הראייה, ולעיתים גם בחילות והקאות נלוות לכאבי הראש. במקרים חמורים יותר, ייתכנו תסמינים נוירולוגיים כמו חולשה בצד אחד של הגוף, התקפי פרכוסים או שינויים במצב ההכרה, מה שמדגיש את הצורך באבחון מוקדם.
כיצד מתבצע האבחון?
אבחון CVT דורש בדיקות הדמיה מתקדמות. בדיקת MRI עם אנגיוגרפיה (MRV) נחשבת לכלי המרכזי לאיתור חסימות בוורידים המוחיים. בבדיקה זו מבצעים צילום של המוח כשכלי הדם המוחיים צבועים, כך שניתן לראות את שלמותם ולאתר קרישי דם. במקרים מסוימים מתבצע גם CT עם חומר ניגוד כדי לזהות קרישים או שטפי דם. בנוסף, בדיקות דם עשויות לשמש לאיתור מצבים תורשתיים או נרכשים המגבירים את הנטייה לקרישת דם.
מהו הטיפול?
הטיפול ב- CVT מבוסס בעיקר על מתן נוגדי קרישה כמו הפרין או קלקסן, שמטרתם למנוע החמרת הקריש ולסייע בספיגתו. במקביל, ניתן טיפול תומך, הכולל מתן נוזלים, תרופות להורדת לחץ תוך-גולגולתי וטיפול בפרכוסים, במידת הצורך. במקרים נדירים של CVT חמור במיוחד, ייתכן צורך בהתערבות פולשנית לפירוק הקריש באמצעות צנתור מוחי. גל גדות עברה טיפול חירום, וכפי הנראה הוא כלל צנתור מוחי.
מה הפרוגנוזה להמשך החיים?
למרות חומרתו של האירוע המוחי, מרבית המטופלות מחלימות לחלוטין בעזרת טיפול נכון ומוקדם. כ-80%-85% מהמטופלות חוזרות לתפקוד מלא ללא שארית נוירולוגית. עם זאת, במקרים מסוימים ייתכן סיכון מוגבר לאירועים טרומבוטיים בעתיד, במיוחד אם קיימת נטייה לקרישת דם. עבור מרבית המטופלות, ניתן להמשיך בהיריון עתידי, אך יש צורך במעקב צמוד ובטיפול מונע בנוגדי קרישה לאורך ההיריון.
