ורשה, פולין – בניסיון להעלות את המודעות לגבי התעללות והשפלה סבל על ידי פלסטינים שנעצרו ועונו על ידי חיילים ישראלים, איגור דוברובולסקי, צייר ואמן פרפורמנס פולני, התלבש בסרבל סגול במרץ והניח שק צהוב מעל ראשו.
בסרטון של ההופעה שהועלה לאינסטגרם, הוא נראה כורע על רצפת בטון, ידיו קשורות עם רוכסן מאחורי גבו. אדם לידו בירוק חאקי משחק תפקיד של חייל ישראלי מרים מקל עם אימוג'י צוחקים – הנהון לראיות שרבים הם שידור חי פשעי מלחמה פוטנציאליים ברשתות החברתיות.
דוברובולסקי נראה משתין בפחד, בדיוק כפי שעשו אסירים פלסטינים בצילומים שפורסמו קודם לכן על ידי כוחות ישראליים, ובמהלכם נשמעים אומרים בלעג, "אוי לא, מה קרה? הוא השתין בעצמו."
המילים הללו מהדהדות על הופעתו של דוברובולסקי, שהקדיש את אמנותו בשנה האחרונה לנושא רצח העם של ישראל בפלסטינים בעזה – משימה לא פשוטה במדינה שעדיין מתמודדת עם תולדות השואה שלה.
"כשאתה רואה סרטים על השואה בטלוויזיה, הם מאוד רציניים, העבריינים מוצגים כחסרי רגשות. אבל רצח העם שמתרחש היום נראה מאוד מצחיק את העבריינים", אמר דוברובולסקי בהתייחסו לסרטונים שהעלו חיילים ישראלים. "החלטתי לכרוע ברך באמצע כל זה."
במהלך השואה נהרגו יותר משלושה מיליון יהודים בפולין הכבושה בידי הנאצים, ואלפים מתו בפוגרומים שביצעו פולנים מקומיים. בגלל הזיכרונות הטרגיים, הביקורת על ישראל נותרה טאבו.
לפני מלחמת העולם השנייה, 10 אחוזים מאוכלוסיית פולין היו יהודים, המספר הגבוה ביותר באירופה. לאחר השואה נותרו במדינה מעט יהודים, ורבים מאלה שנשארו נפלו קורבן לטיהורים הקומוניסטיים ב-1968.
בעקבות קריסת הקומוניזם, קיימה פולין יחסים דיפלומטיים עם ישראל ועם פלסטין. למרות שהיא לא הייתה מעורבת באופן פעיל בפתרון המשבר ההיסטורי, היא תומכת ברעיון של פתרון שתי המדינות.
לפי סקר של סוכנות IBRIS במאי האחרון, יותר מ-66% מהפולנים אומרים שפולין צריכה להישאר נייטרלית בסכסוך ישראל-פלסטין.
אבל מתחים בין פולין לישראל מתעוררים מעת לעת על רקע זיכרון השואה ופוליטיקה.
בשנת 2018, פולין העבירה חוק שנוי במחלוקת, שהפך את זה לבלתי חוקי להציע את שותפותה של פולין לפשעי הנאצים. שנה לאחר מכן, ישראל כץשר החוץ דאז, אמר "הפולנים סופגים אנטישמיות מחלב אמם".
בשנת 2021 הציעה פולין חוק להגדיר התיישנות של תביעות שיבוב לגבי רכוש יהודי שנתפס במהלך מלחמת העולם השנייה, אשר יאיר לפיד, שר החוץ דאז, הגדיר כ"לא מוסרי וחרפה".
במאי האחרון, פולין תמכה החלטה המעניקה מעמד של מדינה משקיפה פלסטינית בתוך האומות המאוחדות. שגריר ישראל בפולין, יעקב ליבנה, הזהיר כי ההחלטה "תפגע בפולין".
ראדק סיקורסקי, שר החוץ של פולין, מסר בתגובה כי "ממשלת פולין, לא שגרירים זרים, היא שתחליט מה טוב לפולין".
מעבר למחלוקות הדיפלומטיות, רוב הפולנים מחשיבים את השואה כטרגדיה הקשה ביותר בהיסטוריה האחרונה ומתקשים להבין שישראלים עלולים להיות מבצעי פשעים הומניטריים.
"בפולין לא יעלה על הדעת להשוות שום דבר לשואה וכל השוואה כזו נשמעת שנויה במחלוקת. לשואה יש משמעות סמלית ואישית מאוד לאנשים", אמרה לאל-ג'זירה אווה גורסקה, דוקטורנטית לסוציולוגיה של משפט המתמקדת במזרח התיכון.
"פולין ושאר אירופה מעולם לא פעלו דרך האנטישמיות שאיפשרה את השואה. יחד עם זאת, לאחר הקמת ישראל, הרגשות והדעות הקדומות שלנו כלפי היהודים הועברו בקלות לערבים ולמוסלמים בצורות של גזענות אנטי-ערבית ואיסלאמופוביה".
במלחמתה של ישראל בעזה נהרגו לפחות 43,922 פלסטינים ופצעו 103,898 מאז 7 באוקטובר 2023, אז נהרגו לפי הערכות 1,139 בני אדם ויותר מ-200 נלקחו בשבי במהלך הפלישה בראשות חמאס לדרום ישראל.
"אם הייתי שותק, לא הייתי מסוגל להסתכל על עצמי במראה"
במהלך הופעה נוספת בגלריות הקלישאה והוול ספייס בוורשה, בירת פולין, כרע דוברובולסקי על ברכיו במשך שבע שעות מוקף בבובות תינוקות מקופלות בבדים לבנים, המסמלים את הטבע הבלתי פוסק של מה שסוכנות האו"ם כינתה " מלחמה בילדיםבהתחשב בעשרות האלפים שנהרגו בקצת יותר משנה.
באחת מהופעותיו, מחמוד חליפה, השגריר הפלסטיני בפולין, הניח קפה על גבו של דוברובולסקי ולחש: "תודה".
יארה אל נימר, זמרת פלסטינית מפולין שראתה את ההופעה של דוברובולסקי, תיארה אותם כ"אחד הדברים החזקים ביותר שראיתי אי פעם".
עבודתו זוכה לביקורת וגם לשבחים.
הוא תיאר בעבר את ההסתערות בעזה כ"מציאות פסיכופתית" וביצירות אחרות השווה ישירות את הזוועות שביצעו חיילים ישראלים לאלו של פושעי מלחמה נאצים.
בשערי אושוויץ-בירקנאו, מחנה הריכוז וההשמדה הנאצי הגדול ביותר, הוא הניף כרזות "האם 'לעולם לא עוד' לכולם?" ו"ישראל מנצלת את זיכרון השואה כדי לבצע רצח עם" במחאת כלונסאות של איש אחד.
יותר מ-1.1 מיליון בני אדם – רובם יהודים, אך גם פולנים, ורומא בין השאר – נספו בין השנים 1941 ל-1945.
בעיני פולנים ויהודים רבים הוא הפר מקום קדוש.
"כמה גלריות ואספני אמנות (העירו) שאני אנטישמי", אמר דוברובולסקי. "אני יודע שהעלאת נושא המצב בפלסטין עלולה להזיק לקריירה שלי, שלא אוכל להציג את העבודות שלי במוזיאונים, ושחלק מהמכירות הפומביות לא ימכרו את העבודות שלי. אבל אם הייתי שותק, לא אוכל להסתכל על עצמי במראה. אני לא מתרץ".
לדברי גורסקה, רוב בני המילניום הפולנים גדלו ללמוד על עוולות האנטישמיות, אבל לא היה די דיון על טראומת השואה.
זו אחת הסיבות לכך שחלקם חוששים להתייחס ליחסה של ישראל לפלסטינים, אמרה.
אבל הדור הצעיר בתנועה הפרו-פלסטינית, הכוללת סטודנטים שכבשו בנייני אוניברסיטאות בוורשה ובקרקוב, כבר לא שותפים לפחדים של בני ארצם המבוגרים.
"אלה אנשים שאכפת להם מהשפה וההכלה שלהם. אין מקום לגזענות או לאנטישמיות. זו רגישות אחרת לגמרי ודרך אחרת להבין את העולם, שמאפשרת להם לעבוד דרך נושאים שהוזנחו קודם לכן", אמר גורסקה.
